סעיף 51 בתקנות התעבורה מורה כדלקמן: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו השליטה המוחלטת ברכב". סעיף 52 בא ומשלים "בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה..".
עקרונות אלו גזורים מהצורך בגמישות מחשבתית, בתבונה ובאי התקבעות בתפישות מנותקות מהמציאות שבהכרח מובילות לאסון. עקרונות אלו יפים לכל תחומי החיים.
אירופה
ההיסטוריה של אירופה רוויה במאבקי אינטרסים ואידיאולוגיה. גבולותיה עוצבו במרחץ דמים בלתי פוסק כמעט על כל רקע אפשרי. צבירת כוח, ענייני כבוד, אמונות פנאטיות ותיעוב אתני הדדי. שיא הכאוס הגיע במאה העשרים במהלך מלחמת העולם השנייה.
כל האלמנטים התאחדו לכאוס אחד גדול שדילל את אוכלוסייתה, הרס שכיות חמדה אומנותיות, ארכיטקטוניות והיסטוריות והניב את הפשע המתועב ביותר שנרשם אי-פעם בתולדות העמים – השואה היהודית.
לא פלא שבתום המלחמה ומוראותיה ישבה ההנהגה של העולם המערבי וסיכמה על כללי משטר חדשים המבוססים על דמוקרטיה, ליברליות, הומניזם, פלורליזם, רב תרבותיות ושאר הדברים הטובים שלמדנו בהרחבה במוסדות השונים לחינוך והשכלה. ואכן, הניבה הגישה החדשה את תקופת "תור הזהב" המודרנית שהתאפיינה בשגשוג כלכלי, פריחת האומנות וענפיה ובעיקר חופש הפרט.
חופש הפרט לנהוג כרצונו, על-פי השקפותיו, אמונתו ונטיותיו בתנאי שהתנהלותו לא תפגע באחר ותגרע מהאחר את אותה התבנית של החופש ובא לציון גואל.
ההצלחה מניבה תחושה של שביעות רצון כללית שמולידה את שביעות הרצון העצמית שגורמת במקום כלשהו לשיכרון חושים, שבתנאים מסוימים לביטחון עצמי מופרז שלא מאפשר להעריך נכון סכנה והשלב הזה מהווה את תחילת הסוף של ההצלחה. מה שהנהגת המערב לא לקחה בחשבון הוא נעלם אחד במשוואה המצליחה. נעלם שלא מתנהג בהתאם לאמונה ולציפיות שלהם. נעלם שיש לו ערכים משלו, תרבות אחרת, אמונות אחרות ושאיפות אחרות ו
העולם הזה מפורר את המשוואה המערבית בקצב הולך וגובר.
הג'יהאד האיסלאמי.
הג'יהאד האיסלאמי אינו מאמין בדמוקרטיה. מושגי ההומניות, הליברליות והפלורליזם גורמים להם לעוויתות בוז של צחוק בלתי נשלט. לג'יהאדיסטים מטרה אחת בלבד – להשמיד את הכופרים ולרשת את אדמותיהם לפיקדון – "דאר אלאיסלאם".
כשהאיום הזה לא היה מוחשי, היה רחוק גאוגרפית והצטייר כפולקלור אקזוטי שייטמע בנאורות השופעת של המערב הכול היה טוב ויפה. אך להיסטוריה האנושית דינאמיקה משלה. האיום חדר לאירופה והשתרש. הוא מרחיב ראשי גשרים בהתמדה וככל שגדל הקיפו כך הוא הופך לאלים יותר ומחוצף יותר ואין בעקרונות המערב הנעלים יכולת להתמודד מולו.
תקנה 51
השתנו תנאי הדרך לנהגי המערב וזה הזמן להתאים להם את הנהיגה לתנאים המשתנים. המענה המתבקש הוא בשינוי הכללים, קיצוץ (עם כל הצער שבדבר) בעקרונות מקודשים שמאפשרים לכל פרט וקבוצה לחצות את הגבול המטושטש שבין זכויותיו כאדם וכתושב לבין הפגיעה בכלל ובמדינה. דמוקרטיה מתגוננת.
דמוקרטיה שתפיק תקנות מגבילות, תאפשר לכוחות הביטחון את יכולת האיתור והמניעה של מקורות האיום עד להסרתו. נראה שאין בכוחו של המערב להשתחרר ממרכיבי "הנוסחה המנצחת" שהפכה לבומרנג. המשטרים חסרי אונים מול זרם הפליטים ו"פליטים" ומלחמתם בתוצרי החדירה הזאת, בטרור כושלת.
כבולות ידיהם של כוחות הביטחון, דלילים הכוחות והתוצאות ניכרות בשטח. רבעים שלמים בערי הבירה שאיש לא מעז להיכנס אליהם ולאכוף את החוק והתערערות הביטחון האישי של האזרחים. האם יתעשתו אנשי המערב בזמן וינהגו ברוח תקנה 51? ימים יגידו.
ישראל
ישראל, כמיקרוקוסמוס של המערב איננה מדינה רגילה. ישראל היא מדינה שנויה במחלוקת. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמרחף מעל ראשה איום קיומי מתמשך בווריאציות שונות. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שסופגת איומי הכחדה רמים וגלויים מבלי שגורם אוניברסאלי כלשו ינקוף אצבע להשתקתם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם ששליש מאוכלוסייתה שואפת להעלימה ולרשת אותה.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שסופגת פעילות חתרנית מתמשכת וממומנת בכסף זר. הדבר האחרון לו זקוקה ישראל הוא המודל הדמוקרטי מערבי. לישראל דרושה דמוקרטיה מתגוננת, שקולה, מידתית, זהירה ומושכלת.
בישראל מתנהלת מערכה קשה ויום יומית בין הטוטאליות של חסידי הדמוקרטיה הליברלית לבין הרוב השפוי שמביט נכוחה במציאות ודורש מהנהגתו להתנהל בהתאם להתפתחותה. ההתמכרות הפנאטית לעקרונות הפלורליסטיים הופכים את הדמוקרטיה לדגנוקרטיה שמהווה סכנה למקדשיה ומתנגדיה כאחד.
בית המשפט העליון, מקדש הדמוקרטיה הליברלית לקח על עצמו להיות " D?fenseur de la Foi", (מגן האמונה) הדגנוקרטית באמצעות אקטיביזם שיפוטי בלתי מרוסן,מושתת על אותם העקרונות שהפכו מברכה לבעיה.
בסיכומו של דבר ועם כל הדרמה שבדבר זו מערכה לחיים או למוות. אפשר להוציא את הראש מהחול ולקוות שיגבר ההיגיון של תקנה 51.
רק ישראל תקבע את גורל ועתידה 
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
