פנטזיות של דוד בן-גוריון ושמעון פרס

אני חוזר וקורא את עמוד 499 בספרו של ההיסטוריון מיכאל בר זוהר "בן-גוריון האיש מאחורי האגדה" ואינני מאמין, שבאגדה פנטזיונרית מטורפת עד להחריד שתתואר בהמשך, עסק ברצינות רבה ראש ממשלה בישראל ואתו אישיות בכירה מאוד במערכת הביטחון של מדינת ישראל וכן צמרת פיננסית משקית. קשה להאמין שבפנטזיה הזו השקיעו מאמצים, זמן, אנרגיות ומשאבים כספיים של בחינה ובדיקה.

שמעון פרס היה בקן ירושלים-פריז עשרות רבות של פעמים טרם המלחמה, שהביאה בסופו של דבר את ראש הממשלה להכריז בנובמבר 1956 הכרזה משיחית בדבר הקמת "ממלכת ישראל השלישית". הכרזה משיחית מטורפת ממנה נאלץ ראש הממשלה לסגת בבושת פנים. הכרזה משיחית ש-172 צעירים ישראלים שילמו בחייהם בחולות סיני.
טרם מלחמת סיני, בין שלל ההצעות שהובאו לשולחנו של ראש הממשלה, הביא שמעון פרס רעיון דמיוני "שלא נדחה על-ידי דוד בן-גוריון על הסף" (שם עמ' 499).

הרעיון שפורט על-ידי שמעון פרס "להקים מושבה ישראלית בגויאה הצרפתית שבאמריקה הדרומית". שמעון פרס בשלל מגעיו עם הצרפתים בנושאים רבים מבהיר לדוד בן-גוריון, "כי לצרפתים אין עניין בגויאנה". שמעון פרס מסביר לראש הממשלה, כי "הוא ביקש מידידו סוסטל, שר המושבות, כי צרפת תחכיר את גויאנה הצרפתית לישראל למשך 30-40 שנה, או שתקום חברה משותפת ישראלית-צרפתית לפיתוח המושבה רחבת הידיים, השטח הוא 90,000 קמ"ר". יותר מפי ארבעה משטחה של מדינת ישראל.

מיכאל בר זוהר, שיודע להצליף בשבט הביקורת הנוקבת את כל מי שנראה לו, כי מעד בעמדה פוליטית או מדינית זו או אחרת ויודע אף ללעוג לכתובתו, מתייחס כאן לשני האישים בן-גוריון ופרס בהדרת קודש, כי מדובר באנשים העושים את המרב ואת המיטב. במיוחד כששמעון פרס משכנע את בן- גוריון, כי "יש שם אוצרות טבע עשירים ורק 30.000 תושבים" שבוודאי יכולים לסייע למדינת ישראל. פרס ממשיך ומספר שהוא כבר "שכנע את מי שעמד בראש סולל בונה הלל דן בתוכניתו, והלה הסביר כי ניתן לגייס את ההון הדרוש לפיתוח המקום".

כן, יהיו בעלי הון שיקפצו על עגלת הבעלות על אוצרות טבע במדינה נידחת ביבשת אמריקה הדרומית. שמעון פרס אינו נח ומבטיח את העורף של צמרת ההון בדמות הלל כהן שמצא עניין בטרף של אוצרות טבע עשירים במסווה של הצלת מדינת ישראל הענייה.
אינני מבין כיצד לא החוויר עמוד 499 בספרו של מיכאל בר זוהר כאשר הוא כותב: "שפרס ודן אף שיגרו משלחות לגויאנה" ובהמשך הם מספרים: "כי הם חולמים על הושבת רוב יהודי 40,000 יהודים בגויאנה ולהקים מדינה עברית כאחוזת ישראל".

בהמשך מנסה שמעון פרס לשכנע את דוד בן-גוריון בטענה, "שהצרפתים היו מוכנים לתת לנו את גויאנה", ומיכאל בר זוהר, היסטוריון רציני ומוערך, מסכם את כל הפרשה במשפט תמוה - "אבדה לישראל הזדמנות חד-פעמית להפוך מעצמה קולניאלית", כי לדאבון הלב מסיבות שאינן מפורטות בספר, תוכניתו של פרס לא יצאה לפועל, אחרי שהושקעו בה מאמצים דיפלומטיים רבים והוצאות מימון למשלחות שנסעו וחזרו, חזרו ונסעו.

חזון של קפיטאליזם פרוע טוב שנגדע. אני מצטער בשביל שמעון פרס, כי הוא חתום על התוכנית הזו. על התוכנית הזו הוא עבד כל כך קשה במאמץ לקשור קצוות בין שר המושבות הצרפתי-הון ישראלי-הסכמות מדיניות.

טוב שהחזון הזה לא קרם עור וגידים. בושה להיסטוריון, שלא מצא מילת ביקורת אחת לתוכנית המופרעת הזו. אני "שותף" לצערו, כפי שנוסח בעמוד 499, "כי אבדה לישראל הזדמנות חד-פעמית להפוך מעצמה קולוניאלית...".