בקרב לשחרור מוסול משתתפים כ-40,000 חיילים עירקים, המשלבים כוחות סונים וכורדים עצמאיים. מדובר בהיקף חסר תקדים בלחימה העירקית נגד דאעש. לדוגמה, בקרב לשחרור העיר רמאדי, בירת מחוז אנבר הסוני, השתתפו 15,000 לוחמים עירקים ושיעים.

ניתן להעריך שהמספר הגבוה נובע משתי סיבות. הראשונה: העובדה שמוסול היא אחת הערים הגדולות בעירק, ולכן יש צורך בהרבה יותר כוחות על-מנת לשחררה. הסיבה השנייה היא, שהכוחות העירקים לא רוצים לקחת את הסיכון. כישלונה של המערכה לשחרור מוסול, ירפה את ידי הכוחות העירקים ויביא תנופה וחיזוק ללוחמי דאעש, דבר הנחוץ להם לאור הפסדיהם המרובים.

כוח מרכזי הרוצה להשתתף בקרבות, אולם הדבר אינו ניתן לו, הוא המיליציות השיעיות. השיעים זועמים על כך שאינם משתתפים בקרבות. אחד ממנהיגי המיליציות אמר שהם ישתתפו בשחרור מוסול, מאחר שהם לא צריכים לקבל רשות מאף אחד. הוא הוסיף ואמר ששחרור העיר והלחימה בדאעש הם נקמה על מותו של האימאם חוסיין, נכדו של מוחמד, שמותו ומות תומכיו הביאו לפיצול בין השיעה לסונה.

צריך לזכור שמוסול היא עיר סונית, והחשש הוא ששילוב המיליציות השיעיות בשחרור העיר, יביא לפעולות נקם נגד התושבים הסונים. כך היה בשחרור אזורים אחרים בעירק, כאשר לאחר שוך הקרבות נודע ברבים על פעולות המיליציות נגד התושבים הסונים. המיליציות השיעיות, שפועלות בשם אירן, הן לא צפויות ובלתי נשלטות, ולכן אי-אפשר לשלב אותן במלחמה ולעצור אותן לאחר מכן. החשש הוא שלאור הצהרות בכירים במיליציות, הן ייכנסו לקרב בכל מקרה, דבר שיביא לעימות מול הצבא העירקי ולפגיעה נוספת בתושבים המקומיים.

מוסול עוד לא שוחררה, והקרבות על גורלה ביום שאחרי דאעש החל. הראשון שהרים את קולו היה נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן שאמר, שטורקיה משתתפת בקרב לשחרור מוסול. בתגובה אמר ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, שצבא עירק יתקוף את הכוחות הטורקים שיכנסו למדינה.

גם הכורדים ואירן הם קולות משמעותיים בנוגע לעתיד מוסול. נשיא החבל הכורדי, מסעוד ברזאני, שיבח את הקרב לשחרור מוסול, אולם לא אמר מה יעלה בגורל השטחים שהכוחות הכורדים ישחררו. הכורדים מעוניינים לכבוש כמה שיותר שטחים, מאחר שהדבר ירחיב את גבולות האוטונומיה שלהם וגם ירחיק את דאעש מארביל, בירת האוטונומיה הכורדית.

כפי שצוין, נכון לכתיבת שורות אלו המיליציות השיעיות לא משתתפות בקרב לשחרור מוסול. אם הן כן ייכנסו לקרב, הדבר ירחיב את השפעתה של אירן בעירק. אם המיליציות יקבלו יד חופשית בעיר ויפגעו שוב באזרחים הסונים, הדבר יביא למתיחות בין הסונים לבין הממשלה, אותה ינצלו הכוחות השיעים המקורבים לאירן לחיזוק השפעתם.

אחד החששות מהפסד דאעש במוסול, הוא שלוחמי הארגון יבצעו פיגועים באירופה. את החשש הזה הביע ג'וליאן קינג, דיפלומט בריטי שמונה לאחרונה לאחראי לביטחון האיחוד האירופי. לדבריו, לא צפויה חזרה המונית של לוחמי דאעש אירופים לארצות מוצאם, אולם אפילו מספר קטן של לוחמים יכולים להיות איום משמעותי ויש להיערך לכך.

החשש האירופי מוצדק, מאחר שאירועי העבר הראו שכישלון של דאעש מביא לפיגועים נגד הקואליציה שפועלת נגד הארגון. גם ארה"ב צריכה לחשוש מפיגועים אפשריים, מאחר שהיא מובילת הכוחות נגד דאעש והארגון לא ירצה לפספס הזדמנות של פיגוע משמעותי במהלך המרוץ לנשיאות.

דאעש החל לדעוך לפני זמן רב, והקרב לשחרור מוסול מהווה מכה חזקה לארגון. נשאלת השאלה האם זוהי תחילת הסוף של דאעש. ניתן להגיד שהתשובה היא כן ולא. כן, מבחינה זו שדאעש נוחל הפסדים רבים בשדות הקרב, מאבד לוחמים, תזרים הכספים שלו צנח ולא נראה שהוא יינצל. השאלה איננה כבר האם דאעש ימוגר בעירק אלא מתי הוא ימוגר.

התשובה היא גם לא, כאשר מסתכלים לא על כלל מרכיבי הארגון. מעבר למרכיבים הפיזיים של לוחמים וכסף, לארגון יש אידיאולוגיה. יותר מ-70 שנה עברו מסיום מלחמת העולם השנייה, והאידיאולוגיה הנאצית עדיין קיימת. בקרב מיעוט, אבל קיימת. לכן חשוב לזכור, כי מאחורי דאעש יש יותר מבשר ודם, אלא גם אידיאולוגיה. ואידיאולוגיה היא חסינת כדורים.