• היבריס: גאוותנות שהיא גורם לחטא. רהב, חטא הגאווה, כשאדם במעמד רם, לפי התפיסה היוונית, סופו שייענש. [מילון ספיר למילים ומונחים לועזיים]

הילרי קלינטון ודונלד טראמפ מקדישים את החודשים האחרונים כדי להראות עד כמה הם שונים, אך בישורת האחרונה של הקמפיין מתגלה דווקא עד כמה הם דומים. שניהם חוטאים בחטא ההיבריס: שניהם חושבים שבגלל מעמדם הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, ולא יקרה להם דבר. ושניהם טועים.

פרשת המיילים של קלינטון באה לעולם משום שמזכירת המדינה דאז סברה, שהיא לא צריכה לשאול איש לפני שהיא משתמשת בשרת פרטי להעברת תכתובות מסווגות, משום שהייתה בטוחה שלא ייגרם שום נזק ומשום שחשבה שממילא לא תיתפס. היא טעתה.

התנהגותו של טראמפ כלפי נשים באה לעולם משום שהמיליארדר סבר, כפי שאמר בעצמו לבילי בוש ב-2005, כי במעמדו כסלבריטאי ובעושרו העצום, נשים לא יעזו לומר מילה כאשר יתפוס אותן באיבריהן המוצנעים, ומשום שהיה בטוח שהדברים לעולם לא ייצאו החוצה. הוא טעה.

ההתנהלות של קרן קלינטון - שהיא ניגוד עניינים מובהק במקרה הטוב, ושחיתות מערכתית במקרה הגרוע - באה לעולם משום שבני משפחת קלינטון היו בטוחים שהכל מותר להם, שהם יכולים לקבל מיליונים על מיליונים במקביל לפעילות פוליטית, שבמעמדם איש לא יעז לגעת בהם. הם צדקו חלקית: זה לא הפך לפלילי, אבל זה מסריח למרחקים.

ההתנהלות העסקית של טראמפ - ניצול ציני של פרצות במקרה הטוב, נוכלות מתוכננת במקרה הגרוע - באה לעולם משום שהוא היה בטוח שחוקי המס והחובה לעמוד בהתחייבויות לא חלים על עשירים. הוא צדק חלקית: זה לא היה פלילי, אבל זה מסריח למרחקים.

מה שגרוע עוד יותר הוא, שההיבריס הוביל להתנהגות הפוסלת הן את קלינטון והן את טראמפ ממשרת נשיא ארה"ב. ליתר דיוק: היא פוסלת אותם אפילו ממשרת יו"ר ועד הבית. מי שמזלזל לחלוטין בנוהלי הביטחון, לא ניתן לסמוך עליו שישמור סוד. מי שמתנהג בצורה מופקרת כלפי נשים, לא ניתן לסמוך עליו בחברת בני אדם. ואין מה לעשות; כל תפקיד ציבורי מחייב גם לשמור סוד וגם להתנהל עם בני אדם.

הבחירה בין קלינטון לטראמפ אינה בחירה ברע במיעוטו. היא הרבה יותר דומה לבחירה בין קדחת לשחפת. מה שלא תבחר - יהיה לך רע. או שתקבל נשיאה חסרת יושרה ונעדרת אמינות, או שתקבל נשיא שחצן ובלתי יציב. או שתקבל נשיאה שמייצגת את כל הרע בפוליטיקה האמריקנית, או שתקבל נשיא חסר כל ניסיון שזורק ססמאות נבובות. או שתקבל נשיאה שבטוחה שהחדר הסגלגל מגיע לה, או שתקבל נשיא שבטוח שכל אישה וגם פרס ה"אמי" מגיעים לו.

אז מי פחות גרוע? לצורך התשובה, נפנה להגדה של פסח. כידוע, ארבעת הבנים הולכים מן הטוב אל הרע: חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול. אבל מדוע התם גרוע מן הרשע? הוא מסכן, לא זדוני. התשובה - ראיתי פעם - מצויה בנוסח של התלמוד הירושלמי, המדבר על "טיפש". הלה אכן גרוע יותר מן הרשע, כי הרשע יכול לחזור בתשובה; טיפש נשאר טיפש.

בנמשל לענייננו, קלינטון היא הרשע וטראמפ הוא הטיפש (שלא לומר: המטורף). אני לא חושב שקלינטון באמת תשתנה, ודאי לא בנושא הקרן המשפחתית שלשיטתה לא נפל בפעילותה רבב, אבל לפחות בנושא המיילים היא הודתה בטעותה וקיבלה את האחריות. יש גם סיכוי שהאנשים שסביבה ימנעו ממנה לפעול בצורה נכלולית - טוב, לפחות חלק מהזמן. אצל טראמפ הבעיה היא שורשית, היא באופיו, היא בלב-ליבן של תכונותיו - ואת זה קשה לשנות תמיד, ובלתי אפשרי לשנות בגיל 70.

אם הייתי בוחר אמריקני, הייתי סותם את האף, נוטל כמה וכמה כדורים נגד בחילה, ומצביע בעד קלינטון. משום שבסולם אי-התאמה של אחת עד עשר, קלינטון היא בערך שבע; טראמפ הוא 11. וכישראלי - ומשום מה יש לנו נטייה לבחון הכל במשקפיים הצרים שלנו - אני מעדיף אדם יציב שאולי יהיה נגדי (תזכורת: קלינטון נטלה חלק מרכזי בעיצוב מדיניות החוץ של ברק אובמה), מאשר אדם בלתי יציב המצהיר שהוא בעדי (תזכורת: טראמפ קיבל את תמיכתו של דיווייד דיוק, ראש ה"קו קלוקס קלאן"). עם אדם יציב אני יודע למה לצפות ואיך להתנהג; עם אדם בלתי יציב, הכל תלוי בשאלה על איזה צד יקום בבוקר.

להגיד שהעולם יהיה מקום טוב יותר ב-20 בינואר 2017? קשה מאוד. הסוף יהיה, שאנחנו עוד נתגעגע לאובמה. וזה אולי הדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד על שני המתמודדים.