בג"ץ פסק שעל מתיישבי עמונה לפנות את המקום מפני שהם השתלטו על אדמות ערביות פרטיות. לכאורה דברים ישרים. לא תגנוב.
אבל בכל זאת, אולי מישהו יהיה מוכן להסביר מי הם בדיוק אותם הערבים הבעלים של אותן הקרקעות? - אין בעיה, ישיב הבג"ץ, יש רשימה מדויקת של ערבים, אפשר לעיין בה.
ובכל זאת יורשה לי לשאול הלאה: אם כן, כיצד זה שאותם הערבים עצמם לא ידעו על כך עד כה? כאשר זה נודע להם, הם הופתעו מאוד על המתנה הנופלת להם מן השמיים, שהרי הם לא ישבו על אדמות אלה ולא עיבדו אותו, כי בוני היישוב עמונה הקפידו מאוד להתיישב רק על אדמת טרשים, ואפשר לעיין בצילומים של עשרות שנים שלא היה שם ולו בית אחד, ואף לא עץ אחד. ואכן במשך זמן ניכר של פריחת היישוב, אף ערבי לא אמר דבר וחצי דבר, לכן אם זה לא מפריע, הייתי שמח לדעת איך פתאום זה נעשה שלהם? פשוט מאוד - מסביר הבג"ץ - לפני מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ד בערך, ערך
מלך ירדן רישום פיקטיבי וחלוקה פיקטיבית של אדמות אלה למוכתרים המקורבים לו. זה אלמנטרי: אדמות אלו שייכות לאותם מוכתרים ולצאצאיהם ולצאצאי צאצאיהם עד סוף כל הדורות...
זה מעניין מאוד לדעת שמלך ירדן הוא בעל הבית על ארצנו. אך לפני כן, רציתי לשאול שאלה מקדימה את הבג"ץ התומך את יסודותיו המשפטיים על החלטות מלך ירדן. הרי אותו מלך ירדן עצמו התנה שאם לא יעבּדו את אותן אדמות ולא ישלמו מיסים, בתום מספר שנים הן תחזורנה למלך. אם כן, הן חזרו אליו, ועתה הן אדמות מדינה.
על כך השיב הבג"ץ: נכון שלפי מלך ירדן אדמות אלו חזרו למדינתנו, אך אנו מחמירים יותר ממלך ירדן, כל המחמיר תבוא עליו ברכה. אך אנו פוסקים כמלך ירדן ולא כמלך ירדן - כמלך ירדן שהאדמות יועברו לאותם ערבים ולא כמלך ירדן שזה נשאר אצלם על-אף שלא מיצו בעלותם. אנו פוסקים שזה שלהם, ועתה זה החוק. חוק זה חוק ויש לשמור את החוק! דינא דמלכותא דינא!
בשלב זה, אדונים נכבדים, אני חדל לשאול שאלות תמימות אלא אומר מה שיש בלבי, במוחי ובמצפוני.
קודם כל אנשי עמונה הם אנשים שומרי חוק - שמרו, שומרים וישמרו. אגב, הם משרתים בצבא וחלק מהם קצינים. בין הנשים יש מורות, אחיות ועובדות סוציאליות.
כן, דינא דמלכותא דינא, אבל גזלנותא דמלכותא לא דינא. חוק מפלה אינו חוק. גם לשיטתכם שאלו אדמות ערביות, די שאנשי עמונה ישלמו. יש תקדים משפטי על ישוב שהוקם על אדמה פרטית של יהודי, ובו פסק בית המשפט: אי-אפשר לעקור משפחות שזה מרכז חייהן, אי-אפשר להרוס ביתם, אלא כיון שהישוב הוקם
בתום לב, די בכך שיפצו את הבעלים.
והרי גם עמונה הוקמה בתום לב, היא הוקמה על-ידי המדינה, בתכנון המדינה ובכספי המדינה, בהשקעת משרד השיכון וחברת החשמל. אין לך תום לב גדול מזה. המדינה מעוניינת לצורך אסטרטגי ברצף של יישובים.
אם כן, ישוב על אדמה יהודית לא עוקרים, על אדמה ערבית כן עוקרים! חוק מפלה. וחוק מפלה אינו חוק. כמה צדיקים אנשי עמונה המקיימים חוק שאינו חוק!
אבל יש לדון הלאה במעלה הנהר של החלטת הבג"ץ: כאמור, הממשלה החליטה להחמיר על חשבוננו יותר ממלך ירדן, ועל-פי זה פועל בית המשפט באורח פורמלי חוקי. כלומר, על-פי החלטות הממשלה נקבע מה חוקי ומה לא חוקי.
אבל יש שאלה ראשונית, איך פתאום אדמות אלו שייכות לירדנים?! וכי מכרנו להם?! או נתנו להם?! האם בעבר הייתה להם כאן מדינה או לנו? פתח תנ"ך וראה שעמונה שייכת לנחלת בנימין (יהושע ח כג). עמונה שוכנת על הר בעל חצור ושם אבשלום גזז צאנו (שמואל ב יג כג). או מלך ירדן גזז שם צאנו?! אנו כבשנו את עמונה ממלך ירדן או חזרנו לארצנו?! זה כיבוש או זה שלנו?!
קרוב לאלפיים שנה התחלפו כאן כובשים ועתה חזרנו. ואם בהיעדרותנו באו שודדים, פתאום זה שלהם?!
חזרנו הביתה! זה שלנו ולא כיבוש. זו ארצנו על-פי ד', על-פי ההיסטוריה, על-פי הטבע. השם נתן לנו והבטיח לנו על-פי נביאיו שנחזור - והנה חזרנו.
במחילה מכבוד הממשלה והבג"ץ, האמירה שזה היה שייך למלך ירדן היא אמונה טפלה. איך פתאום נולדו פה אדמות ערביות?! הרי הן היו שלנו והרומאים גרשונו מארצנו. במשך אלפיים שנה התגעגענו והתפללנו. אז פתאום עקב התמוטטות טורקיה זה שייך למלך ירדן?! זהו שקר גלוי! לא. זה שלנו מדורי דורות, כימי השמיים על הארץ.
אמנם מרן הרב קוק כתב לקרן הקיימת לישראל שאנו עושים לפנים משורת הדין ומשלמים לערבים על אדמות שבעצם הן שלנו, כי אנו רוצים לקיים ואהבת לרעך כמוך אפילו כלפי הגויים (מאמרי הראיה 253). וכן אמר רבנו הרב צבי יהודה, שאין לנו עסק עם גוי פרטי זה או אחר, ואם זו אדמה פרטית שלו, לא נתיישב בה. כי העיקר הוא שמבחינה לאומית זו ארצנו. ואכן אנשי עמונה החמירו וקנו את רוב הקרקעות וגם עתה אנו מוכנים לשלם לערבי פרטי עבור האדמה שאינה שייכת לו, אבל לא נוכל להסכים בשום פנים ואופן לאמירה שארץ זו שייכת למלך ירדן והוא כרצונו מחלק למי שלבו חפץ. זו חולשה בלתי נסבלת.
כבר לפני קום המדינה, היו דיבורים לוותר על חלקים של ארצנו ולבתר לחתיכות, ורבנו הרב צבי יהודה כתב את מאמרו: תמימים נהיה בתורה ובארץ. אין זו בעיה חדשה, זו חולשה וחידלון כוח. רק דבר אחד עלינו לעשות - לצעוק בקול גדול: זה שלנו! זה שלנו על-פי חוק. הכל חוקי.
בזמן המנדט הבריטי, אמר הנציב העליון למרן הרב קוק: כיצד כבודו תומך בעליה הבלתי חוקית לארץ?! השיב לו מרן הרב: כאשר יש התנגשות בין חוק לאומי וחוק בינלאומי, ההכרעה היא כחוק הבינלאומי. הנציב תמה: איני מכיר חוק בינלאומי המתיר עליית יהודים לארץ. השיב לו מרן הרב: התנ"ך! התנ"ך הוא בין לאומי! על-פי החוק הבינלאומי של התנ"ך עמונה שייכת לנו ולא למלך ירדן. גם הגויים הסכימו לזה בהחלטת סן רמו, לפני תשעים שנה.
האמירה שמלך ירדן קובע היא שטות מאין כמוה, ואין לה אח ורע בהיסטוריה העולמית. לכן חזק ונתחזק בעד ארצנו וערי אלוהינו.
