אני מתגעגע לר' בנימין

בימים אלו של עמונה והעבודה הפרלמנטרית המואצת על חוק הגזל בשם המכובס חוק ההסדר, אני מתגעגע למסאי ולמחזאי יהושע רדלר-פלדמן, הידוע בכינויו יהושע התלמי ובשם הספרותי ר' בנימין, שהלך מאתנו בדצמבר 1957 לפני כששים שנה. אני מתגעגע לאיש הדתי, שהיה מפעיליה הבכירים בצמרת של תנועת "המזרחי" (ממנה צמחה המפד"ל ו"הבית היהודי") והיה גם פעיל בתנועת "ברית שלום".
אני מתגעגע לדמות בציונות הדתית כדוגמת ר' בנימין, מי שעמד בשער וצעק:

"אֵין הֶבְדֵּל וּפְדוּת בֵּין עֲרָבִי לְעִבְרִי. לְהַחְיוֹת אֶת הָאָרֶץ בָּאתֶם וְלֹא לָקַחַת מֵאֲחֵרִים בָּאתֶם".

"כְּשֶׁתָּבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ מוֹלָדְתָךָ, לֹא תָּבוֹא אֵלֶיהָ כְּצַר וּכְאוֹיֵב, וּפָקַדְתָּ לְשָׁלוֹם אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ..."

"...לֹא בְּאֵיבָה וְלֹא בְּמַשְׁטֵמָה תִּבְנֶה אֶת מִשְׁכַּן דּוֹרוֹתֶיךָ, כִּי אִם בְּאַהֲבָה וּבְחֶסֶד וּבִצְדָקָה...".

"...וְאָהַבְתָּ אֶת יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, כִּי אַחִיךָ הוּא, עַצְמְךָ וּבְשָׁרְךָ, לֹא תַּעֲלִים עַיִן מִמֶּנּוּ, אֵין הֶבְדֵּל בֵּין עִבְרִי לַעֲרָבִי. לְהַחְיוֹת אֶת הָאָרֶץ הַזּוֹ בָּאתֶם וְלֹא לָקַחַת מֵאֲחֵרִים!!!..."

ר' בנימין, איש העלייה השנייה, היה בין מייסדי "המעורר" יחד עם חיים ברנר. תחנתו הראשונה בארץ הייתה פתח תקוה, ובהמשך בין תחנותיו הרבות הוא היה בין מקימי העיר בת ים. חי רוב שנותיו בירושלים. מפועלו נותרה לנו עדות זיכרון זעירה בדמות חדר זיכרון על שמו בכפר עציון, רחוב קטן בשכונת בית הכרם וסמטה ליד שוק הכרמל בשם "סמטת יהושע התלמי".

איש תנועת "המזרחי" אחד מדובריה ועורכי פרסומיה, יהושע רדלר-פלדמן, המתייחס באהבה לניגון קולו של המואזין, המגיע אליו עם קולות מוכרים לו מהתפילה ומן החזנות, מתייחס גם בכבוד לזכויותיו על הקרקע של הערבי יליד הארץ הזו.

הגותו ודרך חייו של ר' בנימין מחייבים אותנו לדרוש איסור מוחלט לפגוע בערבי יליד הארץ גם במכבסת מלים של "נפקדים נוכחים". כי רק עוול משפטי יכול לקבוע, שנוכח הוא נפקד, כי הוא נאלץ לחיות לעתים כמטחווי עישון סיגריה אחת מאדמתו .
לצערי, מעטים היו הקולות כמו קולו של ר' בנימין. יותר מכל חשוב שבימים אלו נפדה מתהום השכחה את זעקת ר' בנימין: "תנאי הכרחי לחיינו כאן הוא ביצירת יחס טוב ורצוי אל העם היושב בארץ. בתחילת הישוב שלנו אנו יכולים להוסיף: על חטא שחטאנו ביחס גרוע לעם היושב בארץ".

אני מתגעגע לרוח הנושבת ממשנתו של ר' בנימין אותה הוא נשא אל מול האירועים הקשים, שהתרחשו בארץ משנת עלייתו, 1907, ועד מותו ב1957, גם בתרפ"א, גם בתרפ"ט, גם בתרצ"ו-ט, שלעתים היו אימתניים במידתם ובעוצמתם, שהתרחשו בארץ משנת 1907 כשעלה לארץ עד מותו בדצמבר 1957.

יהי זכרו ברוך.