"לא הצלחנו להתנחל בלבבות", זוהי המסקנה של רבים ממנהיגי יש"ע, לרוב, שהיה לתוכנית ההינתקות בסקרים. הגישה הזו מוכיחה, שהיעד הראשי במאבק היה, להעלות בסקרים את אחוז המתנגדים. כיבוש הסקרים כיעד מרכזי, מוכיח נאיביות חריגה.
ונניח שעל-פי תוצאות הסקרים, היה למתנגדים רוב של שבעים אחוז מול שלושים - האם שרון היה מתרגש מזה?
תכניסו לכם טוב טוב לראש - מי שלא עושה חשבון לקלפי, לא יעשה חשבון לסקרים!!! רוצים הוכחה? בבקשה: בכל הסקרים שהתפרסמו בנושא "משאל-עם", התברר, שרוב הציבור באופן קבוע תומך, כולל רבים מחסידי ההינתקות. על זה תוסיפו, שרוב הציבור חשש ממלחמת אחים. נו?! הוא נבהל?!
העובדה שההינתקות התנחלה בתודעתם של רבים, מוכיחה, שהמאבק של מנהיגי יש"ע בגירוש, למרות שהיה מרשים ביותר (ויקר), במבחן התוצאה, הוא כישלון. אני בטוח, שאף אחד ממנהיגי יש"ע, לא ידלג על חשבון נפש נוקב. והשאלה שתציק תהיה: מה היינו צריכים לעשות כדי למנוע את הגירוש, ולא עשינו? ובקיצור: "איפה טעינו"?
למרות שחוכמת הבדיעבד, היא חוכמה מפוקפקת, אסתכן בלגלוג, ואקח חלק בוויכוח.
להלן דעתי.
ראשית: הסיסמאות!
ובכן, קמפיין רב סיסמאות, מחטיא את המטרה. צריך מסר אחד בלבד, ממוקד ומכוון למקום הכי רגיש, ובעיקר הכי חשוב.
מתוך אינסוף סיסמאות, כולן לא טובות, אשלוף שתיים.
א) יהודי לא מגרש יהודי".
סיסמא מאוד טעונה, שאוי ואבוי לנו, אם הייתה מצליחה לעשות את העבודה. מפני שהיא כוונה בעיקר ללובשי מדים - חיילים ושוטרים. המסר המבצבץ ממנה – סירוב פקודה! ישנם רבים בימין(אני נימנה עליהם) שלא היו מוכנים שתוכנית הגירוש תסוכל, במחיר של סירוב פקודה. עם כל הצער, פירוק צהל, גרוע מפירוק הישובים. וכמו ששמענו, בעניין הזה, כמעט כל מנהיגי הימין חשבו כך.
עוד דוגמא: "ההינתקות תתפוצץ לנו בפרצוף".
היחס של הציבור לסיסמא הזו, זהה ליחס של כולנו לסיסמא אחרת: "לי זה לא יקרה". הסיסמא הזו טובה לויכוח עתידי בטלוויזיה (..."כמו שצדקנו כשאמרנו- אל תתנו להם רובים"!). תוסיפו לזה את העובדה ש- "הקליקה הקובעת" במדינה, המרושתת באמצעי התקשורת, חיה באשליות שלום. הלהיטות שבה "הקליקה הקובעת", סייעה לשרון המושחת למכור, לשווק, ולהפיץ את תוכניתו/תוכניתם, מוכיחה, שקריסת אוסלו מול עינינו, לא הורידה להם את האסימון.
ב)- ההפגנות.
מבחינת השמאל, אין ספק, הפגנות הימין עוררו קינאה. הלוגיסטיקה, הסדר המופתי, התגייסות ההמונים, המסירות וההקרבה. אין סיכוי לראות במדינת ישראל עשרות אלפי שמאלנים, משלבים במחאתם, שינה באוהלים, תחת כיפת השמיים, בגנים, בחצרות בתים, במדרכות, וכו' (אלא אם כן, הממשלה תחליט על מבצע ענק של הריסת בתים שנבנו שלא כחוק במגזר הערבי). כל העולם ראה והתפעל מהפגנת הימין המדהימה, בה אחזו ידיים מאות אלפי אזרחים, מגוש-קטיף, עד לבירת ישראל. התפעלות? כן! אפקטיביות –נאדה!
ג) ההופעות בטלוויזיה.
לשלוח לאולפנים מתנחלים חובשי כיפה, רבנים, ואפילו הדוברת הרהוטה אמילי עמרוסי- זוהי השחתה של זמן מסך, יקר מפז. אלה, עוד לפני שפתחו את הפה, עוררו אנטגוניזם בקרב רבים מהחילוניים.
מה כן היה צריך לעשות?
ובכן, כדי לצוד את התייחסותם של הצופים המתלבטים, היה צריך לשלוח לאולפנים, בעיקר מתנגדי גירוש ח י ל ו נ י י ם. לתושבי הכרך הגדול- עדיפות. הם מיטיבים להכיר את הציבור המתנדנד. מסר העקירה צריך להיות משני. המסר הראשי היה צריך להיות "הפגיעה האנושה בדמוקרטיה". שרון רמס, והתומכים מוחאים כפיים, ומספקים לו את האנרגיות לדרוס אזרחים. זה מסוכן ועלול לחזור אליהם כבומרנג.
אני בטוח ש(לדוגמא) דודו אלהרר, ואייל מגד היו מצליחים לשכנע, פי אלף יותר, מהרבנים דרוקמן ואבינר. עם כל הכבוד- ויש הרבה כבוד.
ד) יעד תקיפה ראשי – שרי הליכוד!
המסר היחידי- בגידה בבוחרים.
ברור, שאם כל שרי הליכוד היו מתייצבים נגד התוכנית, היא לא הייתה יוצאת לפועל. איך עושים את זה? ובכן, הפגנות קטנות ליד הבתים הפרטיים שלהם, 24 שעות ביממה (קומץ מפגיני "שלום-עכשיו", ישבו מתחת החלון של בגין הרבה ימים. אח"כ קראנו ושמענו, שזה מאוד מאוד הכאיב לו). המפגינים היו צריכים לשאת שלטים עם מסר אחד בלבד- מדובר בבגידה בבוחרים.
שלט מחולק לשניים. בצד ימין, תמונה של אלכס גולדפרב וגונב שגב, ובצד שמאל (לדוגמא) לימור לבנת וצחי הנגבי, ומתחת הכיתוב: "גם הם (גולדפרב ושגב) ידעו להסביר את בגידתם".
מודעות כאלה בעיתונים, שלטי חוצות, וים שלטים כאלה בהפגנות ענק, אני בטוח, היו מחזירים את האופורטוניסטים, לאידיאולוגיה המקורית.
לא יוותרו על השררה? התמונות של השרים, בצד צמד המאוסים גולדפרב ושגב, היו נתקעות בתודעתם של חברי המרכז. שרים בוגדים, גם אם ישדרגו את החיזור שלהם – חצי זיוה עם ביצה, במקום נקניקיות – חברי המרכז מאחורי הפרגוד, יסגרו איתם את החשבון. לא מסובך, נכון?!
יישום, בסיבוב הבא. הוא יבוא, אין לי ספק.
ולסיום. רוצים עוד הוכחה למאבק נאיבי: הפניה המושקעת למפלגת בג"צ.
