עוד אבי הקבצן, שדידה מקרטע בחוצות בואנס-איירס, החל משנות ה-30, וכל שנות נשיאותו של הרודן חואן פרון, פשוט-יד או שלוח כובע פעור-פה וכמו מצפה לפזטוס שינחתו כגשם נדבות, נהג לאמר לי בהגיעו הביתה בשעות הערב המאוחרות: "בני", אמר, ספק באנחה ספק באיוושת גניחה ממושכת, כשריח באשה מצחין עולה באפי מבגדיו המטונפים וספוגי הזיעה: "בני, החיים זה מאבק אכזר. או שאתה דורס, או שאתה נידרס.
אני שורד ואף הבאתי שישה צאצאים לאוויר עולמנו המעופש, מכיוון שלמדתי אמנות גדולה: כיצד לעורר גועל וזוועה. אלה עד מהרה מתחלפים ברחמים, שהרי אנשים, בנטייתם לאשלייה עצמית, מחליפים את המאוס הגואה בכל ישותם - בניכמרות: מה איתרע מזלנו שאנו לא כאלה, ניזרוק לו, למסכן, מטבע כסף של 50 פזטות, ושוב נחזור לעצמנו, לעליונותנו הטיבעית על הבואש הזה. ושמא עוד יקלל אותנו במר נפשו בשדי-השאול כולם, הו יזוס הטוב".
"והם מעולם לא הבינו. אני חזרתי כשאמתחתי מקשקשת משלל המטבעות, בעוד הם, חזרו לאשה מכשפה, לבוס מרושע ומתעמר, וכמה אף סיימו בו בלילה את חייהם בהשליכם עצמם למדרכה מהקומה השישית בבית דירות צפוף.
אבל אתה בני, לך נתונות כל תקוותי, אתה כל מה שחלמתי עליו בימים בהם זרקו אחרי פרחחי בואנס-איירס חלוקי אבנים קטנות, או כשנשים רחומות עברו לידי, נתנו בי מבט של גועל כשצחנתי עלתה באפם ואולי כשקפצו עליהם פשפשים מקרעי מעילי, והצטלבו.
אתה תהיה איש תרבות, רחוק רחוק מכאן. כן, הציוניסטים הללו מקימים להם מדינה בפלשתינה, ליד חרוזלם, אתה הפלג רחוק מהקללה. היה כל מה שאני לא הייתי. איש תרבות. ואז - רמוס, דרוך, קרע לגזרים, פער לוע חמדנית כשם שאני פערתי לפני אנשים את כובעי וערוות נישמתי, ורמוס, רמוס ככל שיעלה בידך.
הרדם את ערנותם בעזרת דברי חלקות של איש תרבות, ואז דפוק את האמא שלהם, עד כלות, מצוץ את דמם עד הטיפה האחרונה, ואיש לא יקהה בעדך. ערפד, היה דרקולה של הנשמות, כשם שאני, אביך, הייתי דמוי איגור, משרתו המקרטע והגיבן של כבוד הרוזן מטרנסילווניה צמא הדמים. מצוץ, מלכד, הכנס לנישמתם, גלה את ערוותם בעזרת השיטה שלא חואן פרון גילה אותה, אלא היא עתיקה כימות האדם - הפרובוקצייה. זרוק להם פרובוקציות ואל תרפה. הם יגייסו את מיטב תושייתם להתנער ממך, אך אתה אל תרפה: זכור תמיד - או דורס או נידרס.
ואז, קח את מילות הזעם שהוטחו בך, את מיטב הכשרון שהושקע בניסיונות להדפך, ואמצם לעצמך. חקיינות ודריסה, זה סוד ההתקדמות. ותמיד בזריזות".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
