מַנְהִיג מִבֶּטֶן וּמִלֵּידָה מֹשֶׁה הִנְהִיג עָם
מֵעֲמִידָה אֵיתָנָה כְּמַנְהִיג לֵּב עַמּוֹ נִפְעַם
שֶׁלּא כְּפִי שֶׁזֶּה קוֹרֶה פֹּה סְבִיבֶנוּ כָּרָגִיל
קַּם לוֹ רוֹדָן לְהַנִהִיג וּמַקְדִּיח הַתַּבְשִׁיל
אַךְ מֹשֶׁה הִתְנָהֵג כְּמוֹשִׁיעַ וּמַצִּיל
אַף כִּי לֹא רָאָה עַצְמוֹ רָאוּי כְּחוֹזֶה וְנָבִיא
אֵיכָה?אֶלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וּמוֹפֶת אֵינִי מְבִיא
בְּעוֹד יֵשׁ מַתְרִיסִים אֲשֶׁר לוֹ לֹא הֶאֱמִינוּ
אַךְ בְּהִתְיַצְבּוֹ בִּפְנֵי פַּרְעֹה כְּמַנְהִיג הֵבִינוּ
שֶׁזֶּה הַמִּתְנָהֵג כְּמִצְרִי הוּא אָחִינוּ
הֲרֵי יֵשׁ לְמֹשֶׁה גִנּוּנֵי מַלְכוּת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר
לְהַנְהִיג עָם מְשֻׁעְבַד אֲשֶׁר לְמַנְהִיג שִׁחַר
אָז הֶאֱמִין יִשְׂרָאֵל בָּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ
כִּי מֹשֶׁה הָיָה מַנְהִיג מִלֵּידָה וְהָאֵל לְצִדּוֹ
זֶה מַנְהִיג לְמוֹפֶת לְהַנְהִיגֹ נוֹעַד
לְהַנְהִיג עַם חָפְשִׁי שֶׁשֻׁעְבַּד

הופעת משה החמירה מצב ישראל

על כן פנה משה לאלוהים בסוף פרשת שמות, בטרוניה: למה הרעות לעם הזה (שמות ה/כב). זאת כי אלוהים שלח את משה אל פרעה לתבוע שחרור ישראל מעבדות מצרים. זה גרם לכך שפרעה הגביר לחצו על ישראל במטרה שלא ישעו בדברי שקר (שמות ה/ט) כטענתו. פרעה רצה לתת לעם לדחות את משה. כאמור דבר משה אל הקב"ה בצורה שאין אדם שיעיז לדבר כך אליו. אלא שאלוהים הקשיב למשה ואמר לו, כי אני (הקב"ה) רוצה לקים את בריתי שכרתי עם אברהם יצחק ויעקב לתת להם את ארץ כנען את ארץ מְגֻרֵיהֶם אשר גרו בה. (ו/ד) והגיעה העת לכך אחרי ארבע מאות שנה שקצב הקב"ה לכך. דבר ראשון צריך לחלץ בני ישראל מסבלותם. אלא מה יכול היה הקב"ה בעצמו לגרום לכך שפרעה יסכים לשלוח את ישראל מארצו, כי הלא אמר לעמו ישראל הולכים ומתרבים ויוכלו להשתלט על מצרים, אלא שבדרך זו לא היה מראה עצמתו למצרים ולידעם כי הוא אדון העולמים וכי אין ביקום אלוהים זולתו.

ברם רצה אלוהים להוציא את ישראל משעבוד מצרים באותות ובמופתים, כדי שהמצרים המשעבדים יחושו את נחת זרועו ויענשו בכך לקים הבטחתו לאברהם: וגם את הגוי דן אנכי (בראשית טו/יד). רצה גם שישראל אשר היו אז עובדי עבודה זרה בשבתם בארץ מצרים,יראו מופתיו ויאמינו בו כדי להגאל. מכאן ניתן לומר כי למכות מצרים היו שלוש מטרות: לקים את הבטחתו ולהעניש את המשעבדים המצרים וגם כדי שישראל יאמינו בו. כי למדנו לדעת שהיו כאלה מבני ישראל שהתנגדו, אלה הם דתן ואבירם שהסיתו, וְאַמְרוּ למשה: מי שָׂמְךָ לאיש שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ ..(שמות ב/יד). וגם הלשינו עליו שהרג מצרי. אז פרעה גמר אומר להרוג את משה, לכן משה הסתלק ממצרים למדין.

התגלות אלוהים אל משה

אלוהים דבר אל משה ואמר לו: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בְּאֵל שַׁדָּי ושמי ה' לא נודעתי להם. (ו/ג) ואילו לכם משה ואהרן אני מתודע בשמי: אני ה': לכן אֱמִר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סִבְלֹת מצרים...בזרוע נטויה ובשפטים גדולים: (ו/ו)

מכאן זוכה משה לראשונה לדעת זהות האלוהים אשר אברהם גילה קיומו והפעם הוא מכירו בשמו. כפי שעולה מהפתיחה של פרק זה אפילו האבות אברהם יצחק ויעקב לא זכו לדעת שם השם המפורש הויה, אלא בשם אֵל שַׁדָּי, הקב"ה גם לא נראה לאבות כפי שנראה למשה מתוך הסנה. ניתן לאמר כי הכרת האלוהים על-ידי אברהם הייתה על דרך החשיבה והבחנה בפעילות הטבע ושל העתים והזמנים. הרמב"ם כותב על כך בספרו משנה תורה בהתייחסו כך לאברהם המכונה בכינוי - איתן האזרחי (תהלים פט/א): כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל (העולם) נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, לפי שאי-אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו (לאברהם) מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה-זרה וכו'. . . עד שהשיג (הבין) וידע שיש שם אלוה אחד והוא בורא הכל. כך הגיע אברהם לגלוי קיום האלוהים, בעוד צאצאיו במצרים היו צריכים לנסים ואותות ומופתים וכיוצא בזה, כדי להאמין בו. יחד עם זה, למרות השפעת אלילי מצרים על ישראל במצרים הם נבדלו מהמצרים, כיון ששמרו על זהותם הנבדלת מהמצרים.

אומרי ההלל לה' על יציאת מצרים

בתהלים נאמר: הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה' (תהלים קיג/א) והשאלה מי אומר את ההלל. בימינו אנו יודעים כי כל העם אומר את ההלל, ברם חז"ל סייגו זאת לעַבְדֵּי ה' ולא לאלה מבני ישראל שהיו עבדי פרעה, ואשר מבקשים הם לשוב למצרים לעבדות, מכאן אלה אינם ראויים לומר את ההלל בשלמותו. יוצאי מצרים לא היו מקשה אחת, היו כאלה שהאמינו וויתרו על מצרים, והיו כאלה שלא היו שלמים כל כך עם יציאתם ממצרים, למרות השעבוד במצרים. לפיכך התורה אומרת, שאין לראות אדם מישראל עבד, אלא עובד. וחובה לשחרר עבד זה מעבדותו כי הוא השתעבד על כרחו. וךכן נאמר כי בתום השנה השביעית לעבדותו של העבד העברי יש לשחררו מעבדותו גם בהיותו עבד צריך להתייחס אליו כעובד. מכאן התורה מחמירה עם עבד אשר אינו רוצה להשתחרר מעבדותו הוא נקרא "עבד נרצע", כי רוצעים את אזנו למשקוף הדלת לאמור: אֹזֶן שֶׁשׁמַעָה בהר סיני "כי לי עבדים תהיו" ולא עבדים לעבדים, תִּרָצַע. מכאן שבימינו יש תלות של אנשים באדם מסוים אפילו מנהיג שסרח, על אלה נאמר, שאינם ראויים לאמר את ההלל בשלמותו, כי לא השתחררו מתלות ב"אדונם" ומוסיפים ללכת אחריו ומשעבדים רוחם ומחשבתם לו. הם כמו אלה שאמרו למשה ולאהרן: מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים (יד/יא) למה זה העליתנו ממצרים(יז/ג) למה זה יצאנו ממצרים (במדבר יא/ כ).

מעמדם של משה ואהרן בקרב העם.

כדי שיהיו משה ואהרן מקובלים על ישראל במצרים, חזרה התורה והביאה את יחוסם. צאצאי לוי - הוא שבט לוי. התאור מתחיל בכך: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. (ב/א) בפרשת שמות לא דובר על יחוסם כמנהיגי העם, בוארא פרש הכתוב ואמר: כי אבי אהרן ומשה הוא עמרם צאצא של לוי, שכאמור נשא לאשה את בת לוי היא יוכבד דודתו שנאמר: ויקח עמרם את יוכבד דֹדָתוֹ לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה (ו/כ) כיון שטרם נתנה תורה, נישאים בתוך המשפחה לא ראו בהם גילוי עריות, ברם בתורה נאמר: עֶרְוַת אחי אביך לא תְּגַלֶּה, אל אשתו לא תקרב דֹּדַתְךָ היא. (ויקרא יח/יד). ולמעשה כך נהג אברהם בשאתו את שרה בת אחיו. ויעקב נשא אחיות רחל ולאה על כך נאמר בתורה: ואשה את אחותה לא תקח (ויקרא יח/יח) .לא כל שכן מעשה יהודה עם כלתו אשת בנו. וכך גם בעניין דוד שמזרעו עתיד לבוא המשיח, הוא צאצא של מואב שנולד מזיווג בתו הבכירה של לוט אחי אברהם (בראשית יט/לז). עין במגילת רות. רבותינו ז"ל אמרו כי מעשים אלה נאסרו מן התורה ולא היו אסורים בעת התרחשותם. בעת התרחשותם עדין לא ניתנה תורה לישראל. מכאן יש ולעתים מתגלה שהמנהיג איננו מלאך אלוהים נקי מכל חטא. לעתים יש לו קופת שרצים התלויה על צוארו בטרם נעשה מנהיג. המסקנה היא כי לא רק טוהר הקשר בין איש ואשה חשובים, אלא גם טוהר הַמִּדּוֹת של המנהיג חשובים לא פחות.

תַּלְמוּד לֹאמַר לְחַזֵּק וּלְהִתְחַזֵּק בָּאֵמוּנָה
הָאֵמוּנָה רַק בָּאָדָם טְמוּנָה וְגָם בְּחָכְמָה דַּעַת וּתְבוּנָה
אֶלֶּה יַרְאוּ לָנוּ הַתְּמוּנָה בְּהִירָה וְזַכָּה פֶּשֶׁר הַכַּוָּנָה
וְכֹל שֶׁצָרִיךְ אֱמוּנָה וְחָזוֹן וְרַק מְהַמָּקוֹר לִהְיוֹת נִזּוֹן
מִשֶּׁחַלְפוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת מָזוֹן הוֹפִיעוּ שֶׁבַע שְׁנוֹת הָרָזוֹן
וְהָרָזוֹן הוּא שֶׁהֵמִיט עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָסוֹן
מוּסָר הַשְׂכֵּל צָרִיךְ לִלְמוֹד לָדַעַת תּוֹךְ שִׁעְבּוּד לִשְׂרוֹד
וּלְהֶבְלֵי הָעוֹלָם לֹא לִסְגּוֹד וּבָאֱמוּנָה וּבָעָם אֵין לִבְגּוֹד
ובְיָמֵינוּ דָּרוּשׁ אֵיֶזה מֹשֶׁה שֶׁיֶּדַבֵּר אֱמֶת וְלֹא יֶחֱשֶׁה
וְשֶׁלֹּא יָשִׂים עַצְמוֹ עִקָּר כִּי רַק לְשָׁרֵת הָעָם נִבְחַר
וּבְעֲשׂוֹתוֹ הַיּוֹם דָּבָר שֶׁיִזְכּוֹר שֶׁיֵּשׁ גָּם מָחָר
כִּי יֵשׁ בְּשָעֲרֶנוּ אוֹיֶב אוֹרֵב פְּלִיטוֹת פִּינוּ הוּא מְחַשֵּׁב
וְגָם הִיסְטוֹרְיָה מְשַׁכְתֵּב וּסְבִיב זְנָבוֹ תָּמִיד סוֹבֵב
וְאָנוּ הַמְסַפְּקִים לוֹ מָזוֹן זֶה רִיב אָחִים מִמֶּנּוּ נִזּוֹן
וּמְלַבֵּי הָאֶש צוֹבְרִים הוֹן כְּדֵי לְהָמִיט עָלֶינוּ אָסוֹן
אֶלָּא שֶׁהקב"ה מַצִילֶנוּ מְאַנְשֵׁי הַזָּדוֹן