זהירות - מצלמים

נתבשרנו כי החל פרוייקט של הצבת מאות רבות של מצלמות אבטחה שמתעדות את המתרחש ברחובותינו ובאתרינו - כפי שנעשה בערים הגדולות כמו ניו-יורק ולונדון, במיוחד עם ריבוי מקרים של פיגועים המוניים ושימוש במתאבדים בשר ודם.

בראיון טלוויזיוני הצהיר נציג עיריית ניו-יורק כי מאז הצבת המצלמות ירדה הפשיעה ביותר מ-10%. להזכיר, מצלמות האבטחה של הרכבת התחתית בלונדון איפשרו למשטרה ולשב"כ שלהם לזהות ולעצור את מתכנני הפיגועים ואת שולחיהם, כולל מצבורי תחמושת.
הפיגועים ההמוניים בניו-יורק (מגדלי התאומים), הרכבת בספרד לפני הבחירות והפיגועים בלונדון - המיוחסים בעיקר לאל-קעידה או שלוחותיה באירופה, הם מגורמי הסיכון הגבוהים ביותר כרגע בעולם המערבי.

ישראל, מוכת הפיגועים, חייבת בכל מקרה לנקוט בכל השיטות המודרניות, לרבות שימוש בהמצאות יצירתיות, מתקדמות, מתחום הטכנולוגיה וההיי-טק, כדי לא לפגר אחרי העולם המערבי ואף להקדימו תוך מתן דוגמה ליעילות.

ובכן, מטרת המצלמות הרבות להעביר בזמן אמת, תמונות ואירועים חריגים בעת התרחשותם. המצלמות יחוברו למוקד ארצי ולמוקדים אזוריים - וכל אירוע או חשד ביטחוני או פלילי, יזוהה מיידית ויועבר לצוותים הקרובים לטיפול.

ברור שמדובר לא רק באירועים או פעילות ביטחונית אלא, ואולי ברוב המקרים, גם לפעילות פלילית מובהקת. הכוונה, לפריצות, גניבות, שוד, תקיפות, וכמובן, בראש סדר העדיפות, פעילות חבלנית עוינת. החניית מכוניות חשודות או גנובות, תיקים, חבילות וכל התנהלות מוזרה, קיצונית וחריגה - תפוענח מיידית ויינתנו הוראות טיפול בזמן אמת.

בארצנו הקטנטונת כבר יש מאות מצלמות שפועלות בערים וברשויות מקומיות. כך למשל בעיר העתיקה בירושלים ראו בתמונות את רצח שני תלמידי הישיבה, ועכשיו מנסים לצוד את הרוצח לפי התמונות. זו רק דוגמה אחת מיני רבות לשימוש המוצלח שניתן להפיק מאמצעי עזר זה, בנוסף לשימוש הישן בצמתים ובכבישים, לטיפול ותיעוד של עברייני תנועה ותאונות קטלניות, בנוסף לבנקים, קניונים ומבני ציבור.

בתוך כל העשייה הרבה בתחום זה יש לחברות ישראליות מקום של כבוד, כמובילות בתחום, ופיתוחים של חברות ישראליות נמכרים היטב בכל העולם - שזה גם כבוד, גם מקומות עבודה וגם כסף טוב.

כמובן, שכמו לכל תרופה חדשנית, יש גם למצלמות האבטחה תופעות לוואי לא נעימות - אחת מהן היא הסכנה לחדירה לפרטיות.
האגודה לזכויות האזרח מיד התעוררה בטענה לחדירה לפרטיות ופגיעה בזכויות האזרח, וחשש "שהאח הגדול" רואה ומצלם. לכן יש להסביר ולהדגיש כי חדירה לפרטיות בהתאם לחוק, בעיקר החוק להגנה על פרטיות או להאזנות סתר או לשון הרע, סובבים בעיקרם סביב נושא הפרטיות הנעשה בחדרי חדרים, במקומות פרטיים ומוגנים רחוק מעיני הציבור ולא ברחובות הערים ובמקומות ציבוריים פתוחים לכל אזרח.

אין חדירה לפרטיות במקומות ציבוריים ואפילו לא להאזנות סתר - שהרי אדם במקום ציבורי, פתוח, נגיש לכל אזרח, לוקח בחשבון שהוא יכול להיראות ולהישמע ע"י הסובבים אותו. כמובן שיש מגבלות מסוימות גם בתחום זה. כמו שלא ניתן לצלם אדם במקום ציבורי ולהשתמש בתמונה שלו ללא רשותו והסכמתו לצורכי פרסום, פרסומת או קידום מכירות.
גם התוכניות הבידוריות כמו "חייך אכלת אותה" של המצלמה הנסתרת, או תוכנית פספוסים תלויה בהסכמת המצולמים והנמתחים, להיות משודרת או להשתמש בקטעים ממנה לצורכי בידור ופרסום.

עם זאת, כדאי לדעת מהו הגבול הלגיטימי שאותו אסור לעבור. כך למשל צילום או האזנה לשיחות פרטיות אישיות במקומות פרטיים, ללא אישור והסכמה. אסור לעקוב, לצלם, או להאזין לעובדים בתעשיות, משרדים פרטיים, משרדי ממשלה - אלא אם מדובר במניעת פשעים או עבירות ביטחוניות למיניהן, כי אזי צריך להצטייד באישורים המתאימים של האישים והגופים המפורטים בחוק, כמו שר הביטחון, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה או מי שהוסמך לכך בחוק.

לכן, נראה לי, שהתנגדות של גופים שונים, החרדים לזכויות האזרח, מוקדמת, מוגזמת, לא מבוססת, לא משפטית ובוודאי לא מוסרית ביטחונית. העדיפות למתן ביטחון אישי לאזרחי המדינה עולה בכמה דרגות על חשש זה או אחר של פגיעה בפרטיות.
מי שמתחבק ומתנשק עם אשה שאינה אשתו ברחובה של עיר עושה זאת על אחריותו, עם כל ההשלכות האישיות והמשפטיות של המעשה.
לכן בשקלול המעשים של שימוש במצלמות אבטחה, עדיף, גם אם צריך לפעמים לחדור לפרטיות, לחתור לביטחון אישי וציבורי.