בג"ץ החליט – C עכשיו <br>

אין טעם לתקוף את בג"ץ. בג"ץ נתן לממשלת "הימין" את כל הזמן שבעולם כדי שתפתור את בעיית ההתיישבות על קרקע ערבית שיש הטוענים שהיא פרטית. אבל, ממשלת "הימין":

• לא הוכיחה שטענה זו היא שקרית;

• לא שינתה את החוק כדי להכשיר בנייה והתיישבות, תוך פיצוי למי שיוכיח בעלות על הקרקע;

• לא בנתה מבעוד מועד יישוב חלופי על קרקעות מדינה;

• לא החילה את החוק הישראלי על לב ארץ ישראל, או לפחות על אזורי C.

משלא עשתה אף אחד מכל אלה במשך למעלה משנתיים שבג"ץ העניק לה, בג"ץ יכול אולי לרחוץ בניקיון כפיו ולטעון שלא ידיו עשו את התמונות המקוממות של עמונה ושל עפרה. אבל, אפילו הוא איננו פטור מלהבין שההרס שנעשה ביישוב אחד (עמונה) לא יוכל לחזור על עצמו באופן שיהפוך עוד אלפים ורבבות של אזרחים נאמנים לגולים ופליטים בארצם.

החלטת בג"ץ צודקת נקודתית, אם אומנם מדובר בקרקע ערבית פרטית, דבר שלא הוכח – אבל לא חוכמה. כידוע, בכביש ובכל מקום מסוכן אחר חשוב יותר להיות חכם מאשר להיות צודק. העקירה המקוממת שבוצעה במסגרת "שלטון החוק" גרעה עוד בדל אמון מתוך האמון הפוחת והולך של הציבור בבית המשפט העליון, אמון שהוא חיוני לתפקודו של מוסד חשוב זה. למעשה, תפקודו של בית המשפט העליון, מאז שהכשיר את שרץ הטרנספר מגוש-קטיף ומצפון השומרון ודרך הפינויים שבוצעו מאז לפי פסיקותיו, הוא האיום העיקרי על מעמדו. אף אחד אינו מסוגל לפגוע במוסד זה יותר משהוא פוגע בעצמו.

בנסיבות שהיו, היה ידוע מראש שבג"ץ לא יאשר את המתווה להעתקת עמונה לגבעה סמוכה, ועל כן מתווה זה היה הונאה. בנסיבות הקיימות ידוע מראש שבג"ץ לא יאשר את חוק ההסדרה, ועל כן אין טעם להיתלות בקש זה, או להשלות מישהו. בנסיבות שנוצרו בג"ץ בפועל מראה לממשלה את הדרך:

• להפסיק לשקר – "פתרון" שתי המדינות לא היה ולא נברא וכולו מעשה חלם והונאה מתוצרת כחול לבן.

• לדבר ברורות – לא "גושים" ולא "מעלה אדומים תחילה".

• לומר אמת – לעצמנו וממילא גם לעולם, ולא "לספח" את ארצנו, אלא לפעול בה כריבון.

• להחיל על אזורי C את חוקי מדינת ישראל, לרבות אזרחות וזכות בחירה לתושבים הערביים באזורים אלה, ולרבות שחרור התושבים היהודיים באזורים אלה מן הכפיפות לממשל הצבאי, כך שזכויותיהם – ולא רק חובותיהם – תהיינה דומות לאלה של אזרחי ישראל בכל מקום אחר בארץ.

המחיר המדיני הבינלאומי של החלת החוק הישראלי על אזורי C איננו גבוה יותר מהמחיר של צעדים "קטנים" והססניים דוגמת "מעלה אדומים תחילה". הגינויים של צבועים ואנטישמים מהעולם בכלל ומאירופה בפרט אינם תלויים בגודל הצעדים. קל יותר להסביר צעדים אמיתיים ועקביים מאשר לנסות לרצות גורמים שהאנטי-ישראליות שלהם אינה אלא מסווה לאנטישמיות הישנה והזכורה לרע.

"פתרון" שתי המדינות מעולם לא היה קיים. הנסיבות הבינלאומיות (טראמפ) והמשפטיות (בג"ץ) מחייבות לקבור אותו סופית. בנאום הפרידה שלו האשים ברק חוסיין אובמה את ראש ממשלת ישראל בכך שההתיישבות מונעת את יישומו של "פתרון" שתי המדינות. אם כך, הוא נהג כמו בלעם: בא לקלל ויצא מברך, והחמיא לנתניהו. נתניהו יכול לקנות את עולמו אם יעלה על דרך הישר, שאותה סימן לו אפילו בג"ץ.