יום שחור למדינה היהודית והדמוקרטית

בתל אביב יש למעלה מ-60 בתי מרקחת פרטיים, ולצידם סניפים רבים של רשתות הפארם. יש בעיר מאות מסעדות. יש בה לפחות 40 תחנות דלק שפתוחות בשבת. כל אלו יוכלו מעתה להיות פתוחים ללא כל מגבלה - לא של מקום, לא של זמן. אז על איזו "מידתיות" מדבר בית המשפט העליון?

נחזור לבסיס. את ההליכים נגד פתיחת עסקים בשבת יזמו בעלי חנויות מכולת והתאחדות הסוחרים - לא גורמים דתיים. הטיעון שלהם היה פשוט: עיריית תל אביב אינה אוכפת את חוק העזר העירוני, האוסר על פתיחת עסקים בשבת, ובכך היא מאפשרת לחברות הגדולות להתחרות בצורה בלתי הוגנת בעסקים הקטנים. אפילו אם מוטלים קנסות פעם ביובל - הם לא מתחילים לדגדג את קצה הזרת של החברות הללו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל עמדה זו וכך גם בית המשפט העליון. מה עשתה העירייה? במקום לאכוף את החוק, היא שינתה אותו. תחילה העביר רון חולדאי תיקון לחוק העזר, לפיו ניתן יהיה לפתוח ללא מגבלה עסקים בשלושה מתחמים - נמל תל אביב, נמל יפו ותחנת הרכבת הישנה במנשייה. אם זה עוד איכשהו היה נסבל, הוסיף חולדאי באותו תיקון גם את הרשות לפתוח מסעדות, בתי מרקחת וחנויות נוחות ללא הגבלה. כך שאם תחילתו של התיקון הגבילה את התחרות הבלתי-הוגנת לשלושה מתחמים, המשכו מאפשר אותה בכל רחבי העיר.

לכך הוסיף חולדאי תיקון שני, ולפיו יוכל לאשר פתיחת מרכולים - שוב בכל רחבי העיר. דומה שהתיקון הזה כבר נועד לסובב את הסכין בגבם של בעלי המכולות. לא די בכך שהקונים יוכלו ללכת לשלושת המתחמים, לחנויות הנוחות ולבתי המרקחת - כעת ניתן יהיה לפתוח מרכול מול המכולת הקטנה. שלושה שרי פנים - גדעון סער, סילבן שלום ואריה דרעי - לא העזו לפסול את התיקון הזה, אלא הניחו אותו עד שיבוא אליהו. במקומו של אליהו באה מרים (נאור) וקבעה: משמעותה של הסחבת הזאת היא פסילת התיקון ללא נימוק, ולכן הפסילה הזאת פסולה בעצמה.

כעת נסתכל שוב על התמונה הכוללת. רק לפני שלוש שנים קבעה נאור עצמה, שהעירייה חייבת לאכוף את חוק העזר בנושא העסקים בשבת. במקום לעשות זאת, העירייה שינתה את החוק - ולזה היא מקבלת אור ירוק מביהמ"ש העליון. לפי אותו היגיון, תוכל כל רשות ציבורית שלא לאכוף חוק, ואם ביהמ"ש יעשה לה "נו נו נו" - כל שיהיה עליה לעשות הוא פשוט לשנות אותו או לבטל אותו. חגיגה של ממש לאנרכיה ולביזוי שלטון החוק, ועם חותמת של ביהמ"ש העליון.

בנוסף לכך, העליון מעניק למעשה פרס לעבריינים סדרתיים. מי שפתחו את עסקיהם במשך שנים בניגוד לחוק, יקבלו מעתה היתר רשמי להמשך פעילותם. אפשר היה, למשל, לקבוע שבמשך תקופה מסוימת לא יינתנו היתרים למי שפעלו זמן רב שלא כחוק; אבל זה לא עלה על דעתו של איש. ואת הפרס הכי גדול מקבל חולדאי, שגם צפצף על החוק הקודם וגם מקבל היתר לבריונות של שינויו בדיעבד.

מעבר לכך, כפי שאמרנו בתחילת הדברים, היגיון פשוט אומר שאין שום מידתיות בשני התיקונים הללו. אפשר לקחת את מפת תל אביב ולסמן בה את העסקים שמעכשיו יוכלו להיות פתוחים בשבת, כולל בלב איזורי מגורים - וזה כאשר העליון עצמו מצדיק את פתיחת שלושת המתחמים בכך שהם אינם באיזורי מגורים.

כאמור, השאלה רחוקה מלהיות רק דתית או אפילו בעיקר דתית. ביהמ"ש העליון, שלעיתים רוממות החלש והצדק החברתי על לשונו, נתן היום אישור לרמוס עסקים קטנים רק בגלל שהם קטנים. נאור וחברותיה להרכב, אסתר חיות ודפנה ברק-ארז, משדרות מסר ברור: עסקים גדולים שיכולים להפעיל לחצים פוליטיים, יכולים גם לעבור על החוק לאורך זמן, לא להיענש ובסופו של דבר לקבל הכשר.

בשל כל אלו, זהו יום שחור לא רק לדמותה היהודית של המדינה, כאשר שוב נרמסת השבת בראש חוצות. זהו יום שחור גם לדמותה הדמוקרטית, כאשר השוויון בפני החוק נדחק לקרן זווית והחוטא יוצא נשכר.