ישנן שתי דרכים לפרש את המושג "הינתקות": האחת: הינתקות מפלשתין, השניה: הינתקות מערביי פלשתין.
אפשר למצות את המחלוקת בעם בין ימין ושמאל, כתום וכחול, תל אביב והפריפריה בפירוש המושג הינתקות.
מן הרגע שאריאל שרון הציג את עצמו כיהודי במדינתו הריבונית הרי שגזר על עצמו ועל מדינת ישראל ג'יהאד, שכן הדעת הערבית מוסלמית, כעיקרון מקודש שאין להרהר אחריו, איננה סובלת ריבונות יהודית.
רבות סופר ותואר היחס הסלחני של ערבים כלפי יהודים שחיו בינותם במשך מאות שנים. הם אפשרו ליהודים לחיות, ואפילו לשגשג, תמורת תשלום הג'יזיה, כופר נפש, מדי שנה בשנה. אבל מן הרגע שבו הכריזו היהודים על ריבונות, למעשה הכריזו מלחמה תמידית ובלתי מתפשרת על העולם הערבי. עתה נותרה בידי היהודית שתי ברירות. להתנתק מארץ ישראל, מן הריבונות שיצרו בה, או לנתק את הערבים מפלשתין.
נשאלה השאלה כיצד זה הסכימה ההתישבות היהודית לפינוי מגוש קטיף ללא קרב. תמצית קיומה של הציונות הדתית לאומית הוא המשך המעשה הציוני, של התישבות והאחזות בארץ הקודש. הציונות הדתית ממשיכה במקום שבו תש כוחה של הציונות החילונית. ובכל זאת, שמונת אלפים מתיישבים ותומכיהם התפנו מן הגוש ללא קרב. הסבר הגיוני יחיד היא שגוש קטיף הוקרב, גם על-ידי הציונות הדתית על מזבח ניתוק הערבים מארץ ישראל.
ההגיון השליט הוא שרצועת עזה הסגורה תכיל מאחריה מיליון וחצי ערבים, תשאיר אותם בפלשתין, וכך תנתק אותם מפלסטיין. זה גם ההגיון שסחף את כל הציבור החילוני, ואפשר את מעשה הנבלה אשר נעשה בעבר בעיקר על-ידי אנטישמים מנבוכדנצאר והלאה.
והנה בא שר הפנים של מדינת היהודים ומציע כי ההינתקות איננה אלא מסווה לתביעת השיבה של הערבים. כל אחד מהם יוכל להיכנס לישראל כדי לקבל שירותים ועבודה, וכמובן להישאר בה אצל בני משפחתו ולהתנחל באחד הכפרים והערים והכרכים החונקים את הישות היהודית. הנימוק: עתה שרצועת עזה איננה תחת שלטון צבאי הופקעו מעברי הגבול מידי שר הביטחון, הממונה על ביטחון המדינה, והופקדו בידי שר הפנים, הממונה על הרס מדינת היהודים, מתוקף הכרתו כי היא איננה מדינת היהודים אלא מדינת כל הפולשים לתחומה.
כאשר התנגד חלק מן הליכוד לשותפות המערך בממשלה, הם ידעו למה הם מתנגדים. הם מתנגדים לאידיאולוגיה המתעלמת מכל מה שהערבים מייצגים (אידבח אל יאהוד) לטובת האידיאולוגיה האוניברסליסטית של שמש העמים. את ההינתקות מפלשתין אפשר למכור לציבור. את הפיכת ההינתקות למכשיר להרס מדינת ישראל אין הם חייבים לקבל.
בימים אלו נערך הליכוד למשאל הקדמת הבחירות המקדימות. השאלה המוצבת לפני הוועידה, האם להעמיד את שרון, המגרש הלאומי, בפני בחירות מוקדמות. השאלה צריכה להיות אחרת. האם יכול הליכוד להמשיך ולהיות קבלן הביצוע של יוסי ביילין ויוסי שריד, במסווה של מפלגת שלטון. האם מקבל הליכוד את ניתוק ישראל מארצו, רוצה לומר התאבדות לאומית, כמדיניות, או את ניתוק הערבים מארץ ישראל, שהיא הדרך היחידה להישאר בחיים. זו הבחירה האמיתית, ולא הבחירה בין מהתל אחד (שרון) ומהתל שני (נתניהו).
הדרך ההגיונית להמשיך את מעשה ההינתקות היא העצמת ההינתקות. סגירת גדר המערכת, סגירת כל המעברים, הפניית כל בקשות לסעד רפואי למצרים או כל מדינה ערבית אחרת, ניתוק מכל מערכות החיים מישראל כולל סחורות, מים, חשמל, תקשור, והפניית כל הדרישות הללו לעבר מצריים ומדינות אירופה. מטרת ההינתקות חייבת להיות הינתקות מן הערבים, מתרבותם, מצרכיהם, מתביעותיהם,
מדרישותיהם, מחוצפתם, מעזות המצח שבה הם דורשים שהיהודים גם ישרתו אותם, וגם יהיו למשיסה בידם. זה הבחירה האמיתית העומדת לפני ועידת הליכוד. המשך דרך המנוסה, או עמידה על ארץ ישראל, ללא פלשתין, ללא פלישתים. ההינתקות היא פועל יוצא של הריבונות, שכן האיסלמו-פשיסט וקורבנו המיועד אינם יכולים לגור בכפיפה אחת, עד שיבוא המשיח.
ברור לי כי שמעון פרס ופודליו המבריקים והנמר"צים משוכנעים שהם הם המשיח. הגיע העת לנתק אותם מן האשליה הזו, ולפרק את ממשלת הגירוש לאלתר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
