אבו-מאזן מבקש לבטל את הצהרת בלפור
המהלך המגוחך הזה של אבו-מאזן, שהוא במקורו מכחיש שואה, לאור עבודת הדוקטורט שלו שעשה במוסקבה, מתמשך כבר שנים, בדחיית הסדרים מעולים שהוצאו הן על-ידי
אהוד ברק לעראפת והן על-ידי אולמרט לאבו-מאזן.
הפיוס הנוכחי, עם חמאס עזה, הוא מהלך סרק נוסף, אבל משמעותו הוא קבלת מצע חמאס לגבי "מחיקת ישראל", ולא שחמאס יקבל או יתקרב לפת'ח שבאמנה שלו גם נמצא סעיף על השמדת ישראל. משמע - הפיוס הוא בבחינת מצא מין את מינו.
המצב מבחינת המשפט הבינלאומי
מבחינה משפטית, החל מ-1917, דרך כל הוועידות שהיו בעניין המדינה היהודית, כמפורט לעיל, המוכיחות שמדינה יהודית שהוכרה על-ידי הקהילייה הבינלאומית ואילו הגבולות שהחלו ב-48 ושלא נתקבלו על-ידי הערבים, הופכים לגבולות 67 משודרגים, כיוון שהם עדיין לא מקבלים את הכרעת המשפט הבינלאומי, בעניין קיום מדינה יהודית - עצמאית וריבונית.
הדיונים באו"ם בוועדות השונות מתעלמים מהקביעות המשפטיות הבינלאומיות הקודמות, ונראה להם שהנושא החל ב-1967 ולא הוא, אלא ב-1917 - 1920 - 1947-1937 - כמוסבר לעיל.
הפרטנר שאינו פרטנר
לא לחינם, הצהיר לאחרונה בוגי יעלון, שהיה ראש אמ"ן, רמטכ"ל ושר ביטחון שלא יהיה שלום כי אין לנו פרטנר. ולכן אפשר ליישב בגבולות הישובים הקיימים היום ביש"ע עוד מיליון
מתנחלים.
אפשר לומר כי הגישה של הפלשתינים, היא התעלמות מהמציאות הקיימת ושאיפה של חלומות שלא יתגשמו. אמרתי לפני 20 שנה, בכתב ובעל פה, כי הזמן פועל לטובתנו ולרעת הפלשתינים, שאם היו מנצלים את ההזדמנויות שנתנו להם, הייתה להם כבר מדינה, אומנם מפורזת, ללא צבא, אבל עם רצף טריטוריאלי עם סממנים של מדינה.
ההצעה של שתי מדינות שדובר עליה בנאום בר-אילן, הולכת ונגוזה ולא נראה שיופיע מושיע פלשתיני בזמן הקרוב. מאידך-גיסא, כל הטוענים שהמצב מוביל מדינה דו-לאומית, טועים ומטעים. מדינה דו-לאומית לא תקום, לא תהיה, גם אם יהיו עוד מיליון מתנחלים, כדברי בוגי יעלון, ואם הפלשתינים ימשיכו להתעקש שזה מה שיעשו - יגמרו בחוץ עם אוטונומיה מצומקת - וימשיכו לטעון לעוד "נכבה" ולחכות למשיח שלא יבוא.
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
תפוס כינוי יחודי
על התהפכותו על יצועו בשוכבו ועל סהרוריותו בקומו ובלכתו לאן שהוא הולך, רץ, נוסע
