ארגונים פרו-ישראלים הפועלים בארה״ב

מדידת אפקטיביות

איך בודקים אפקטיביות של פעילות? כך דחף-לחץ כל הזמן ניוט בקר ז״ל מלוס אנג׳לס, שאת השפעתו על העולם הפילנטרופי התומך בישראל ניתן לראות בעשרות רבות של גופים להם עזר בתחילת דרכם. את כספו בקר עשה מקורסים לראיית חשבון, ואח״כ מהשקעותיו בארץ באנרגיה סולארית (לוז אינטרנשנל). גולת הכותרת עבורו הייתה תמיכתו בממרי, מפעל-החיים של ד״ר יגאל כרמון שהפך ל״מתורגמן הראשי״ של התקשורת הערבית והפרסית. כל העולם משתמש בתוצרים של ממרי, גוף הממוקם בירושלים הבירה.

מדוע וכיצד? שכן ממרי תרגמה את הופעתה של ד״ר וופה סולטן בטלוויזיה, מול שלושה ״חכמי דת״ מוסלמים. אלו האחרונים ביטלו אותה בהתחלה, הן בהיותה אישה, והן בשל דעותיה. בנקודה מסוימת בשידור, סולטן החלה לענות להם בערבית קלאסית שוטפת, בלי שהיא נותנת להם אפשרות להגיב. כך היא המשיכה לתקוף, והקטע זכה בלמעלה מחמישה מיליוני צפיות באינרנט.

ניוט, שהיה אז כבן 78, כל כך הושפע, שעד סוף ימיו, כשש שנים אחר כך, המשיך לספר בהתפעלות ובהתלהבות רבה על מעלליה של סולטן (גם היא מלוס אנג׳לס). לא רק עבורו, המספר היה אז מספר מרשים ביותר. סולטן הייתה דוגמה לתמיכה אפקטיבית שניתן למדוד. מהלך כל שנותיו, בקר רצה לדעת שההשקעה-תרומה שלו בגוף מסוים אכן נושאת פרות מהדולר הראשון. כך הוא שאל כל גוף שבא אליו לבקש כספים (והייתה עליה לרגל בלתי פוסקת), שכן למרות שהוא חילק מיליוני דולרים, הוא רצה לדעת שאינו עושה זאת סתם.

ג׳יי סטריט

בערוב ימיו צמח גוף חדש שטען מלכתחילה, בנשימה אחת, שהוא ״בעד ישראל״ ו״בעד שלום״. הגוף, כך התברר אחר כך, הסתיר את מקור המימון העיקרי שלו - ג׳ורג׳ סורוס, יהודי מושמד הזוכר את התקופה הנאצית כתקופה היפה ביותר של חייו. כמו-כן, לא עברו ימים רבים, והגוף הפסיק להשתמש בכותרת שהוא ״פרו-ישראל״ וגם הטענה העצמית שהוא ״שוחר שלום״ נעלמה לה ברבות הזמן, שכן לא הייתה נכונה מלכתחילה. הדעות היו חלוקות.

מחד-גיסא, הקהילה הפרו ישראלית הבינה שמטרתו היחידה של הארגון (שלא היה נחוץ ושהתפאר בדברים, התהדר בהם כבנוצות טווס, עת שיפה שיעידו מעשים ולא דיבורים) הייתה לצור דריסת רגל וכך לחדור, כסוס טרויאני, לאזור שמור ומגודר - בוושינגטון בירת ארה״ב לובי למען ישראל, אייפאק, המשופע בכסף ובכח. משך עשרות השנים של קיומה של המדינה המודרנית, אייפאק פועל ללא לאות ובהצלחה ניכרת לעצב את דעת הקהל וביחוד את התמיכה של המוסד הפוליטי בישראל. הכשלונות היחידים שלו היו דווקא בשנותיו של הנשיא אובמה, והכל החל מאז הקמת הארגון המתחרה - ג׳יי סטריט.

למה היה צריך ארגון נוסף? לאלו שמבינים את המלחמה על תודעת הקהל הבינלאומית, קל מיד לזהות את דרך הפעולה: נציג אלטרנטיבה, נצפה אותה בכסות אטרקטיבית במיוחד (גם אם היא שיקרית לחלוטין), והאנשים ינהרו. מאותה נקודה, קל יהיה להשפיע עליהם (בדרכים נלוזות). הכל, כאמור, מתחיל בבלבול. נזרע את זרעי ההרס, וכשאלו ינבטו ויצמחו, עוד נעמוד ונצחק, שכן הם יחנקו לגמרי את צמחי התרבות שכה התרגלו לחיים הטובים.

נזכור שאייפק משופע בכסף, כך כך הרבה כסף וכוח, שאכן ניתן לחשוב לעיתים, כפי שטוענים אויבינו (בציניות או בכל הרצינות) ש״היהודים שולטים בעולם״! הלא ״לפיהם ישק דבר״, כך שלא ייתכן שארגון חדש, צעיר, יהווה איום או אפילו מטרד. אך לא כך הוא. יהודי ארה״ב, ובעיקר הצעירים, נהרו בהמוניהם אחר הארגון שהציג עבורם ״אלטרנטיבה״ המשקפת כראוי את השקפת עולמם - איך לתמוך בישראל, האם עצם קיום ישראל כה מהותי עבורם (כבר לא), ואיך להביא לידי ״תיקון עולם״ כך שישראל תפסיק לגרום לעוולות נוראיות.

לפיכך, אחד הכשלונות העיקריים והמהותיים ביותר של אייפאק (אמנה עוד אחד) הוא עצם העובדה שקם לו ארגון מתחרה שעוד יביא לידי מפלת אייפאק. לא רק שאייפאק נכשל לעצור אותו בעודו באיבו, הארגון לא מבין עד היום את הסכנה הקיומית עבורו מארגון מתחרה זה.

כשלונו הצורב של אייפאק

ירידתה-הדרדרותה של השדולה למען ישראל החלה עת הסנטור אובמה, המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, הופיע בפני כינוס אייפאק וירד ללחוץ כל יד ויד של האנשים-החשובים-והעשירים-מאד שישבו בשורה הראשונה. אובמה היה כריזמטי וסחף את כולם. הוא הבטיח שירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל, והיה אומר הכל, כנראה גם מוכר את אמו אם הדבר היה נשמע טוב. המשתתפים צהלו עד השמיים. הם לא זכרו בימי חייהם נואם כה משלהב.

היהודים שמעו והתמוגגו. אכן, המשיח השחור בדרכו לבית הלבן, והכל יהיה טוב ליהודים! אבוי לשמונה השנים הבאות, למעמדה של ארה״ב בעולם וליחס שלה לישראל. כמובן שאת זרעי הפורענות ניתן היה לראות כבר למחרת היום, עת אובמה יצא ב״הבהרה״: כן אמרתי, לא אמרתי, כן התכוונתי, לא התכוונתי. ירושלים לא בדיוק (או בכלל לא) בירתה-הנצחית-והבלתי-נתנת-לחלוקה של מדינת ישראל.

אך באייפאק היו כבתוך מערבולת חושים, טרנס מטרף, והם לא שמו לב לכלום. מאז הווסד הארגון, המוטו היה פשוט: ״אנחנו תומכים בישראל ויהי מה! לא משנה מי בראשות הממשלה, התמיכה שלנו מובטחת והיא מוחלטת״! מסתבר שהדבר החזיק מעמד עד כהונתו של ראש הממשלה ביבי נתניהו, ואז, בהתווסף לתמיכה הנלהבת בנשיא אובמה, התקררו היחסים ונשברו כל הכלים, עד כדי כך שניתן היה להטיח דברי תוכחה בראש ממשלת ישראל.

לא עברו הרבה שנים והנשיא אובמה עמד לחתום על הסכם עם אירן, ההסכם הגרוע, המעצב והמשפיע ביותר בתחילת המאה הנוכחית (לא רק האיום הישיר על מדינת ישראל, כי אם על שלום העולם כולו). אייפאק הוציא למעלה משלושים מיליוני דולרים ונכשל כשלון נחרץ במאמציו לסכל את ההסכם. ייתכן שהארגון לא היה מרוכז במשימה, או שזרעי הפורענות שמותר להשתלח בנתניהו בלבלו את דעתם או שאכן הכוח והשררה סנוורו את האחראים שחושבים שהעולם סובב סביבם ולפיהם ישק דבר.

איני יודע אם הכשלון להביס את ההסכם האירני הוא מה שגרם לקרע בין אייפאק לבין שלדון אידלסון, אחד מעשירי העולם, אך הוא החליט להתחיל בכנס משלו, מקביל ומתחרה בכנס השנתי של אייפאק המביא אליו אלפים רבים של משתתפים. לאידלסון יש את הכוח, הכסף והאטרקציה למשוך, כמו מגנט, את כל המשתתפים, כך שאכן הכנס יהיה שווה ערך לזה של אייפאק, וכך המשיכה השחיקה במעמד ובאפקטיביות הארגון.

מלחמתו האחרונה של בקר

שמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה היו הרות גורל ליהדות ארה״ב. בדיוק כמו אייפאק שסרב להעביר ביקורת על ממשלות ישראל הקודמות אך עשה זאת עתה בהתלהבות נגד נתניהו, כך גם הנשיא. בעוד בעבר ארה״ב מנעה החלטות מועצת האו״ם נגד ישראל, בפעם הראשונה בהיסטוריה ארה״ב נמנעה (וכך למעשה תמכה) בהצעה נגד ישראל. היה זה שינוי דרך מהותי, גולת הכותרת ומתנת הפרידה של נשיא ארה״ב לישראל וליהודים.

יונסקו, ארגון בת של האו״ם, פעל גם הוא נחרצות נגד ישראל, והחלטותיו מלוות אותנו עד היום. הכל מתנות אותה תקופה. בה בעת, הארגון ה״מתחרה״, זה שיצר אלטרנטיבה לאלו ש״רוצים לתמוך בישראל״, הלך מחיל לחיל, רבה ופרץ והתפשט לכל עבר.

אך נחזור להתחלה, עת בערב התרמה בבורלי הילס, בנוכחות של למעלה מאלפיים תומכי ישראל, דיברתי עם ניוט בקר על תמיכת הפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס רבתי בג׳יי סטריט. ניוט היה נרעש, קם ממקומו, אחז בידי והלך משולחן לשולחן (היינו בחלק הקרוב לבמה, שם ישבו כל התומכים הכבדים ביותר) ודיבר עם כל אחד ואחת מהתומכים (כולם באים בימים). ״לא ייתכן דבר כזה, אסור שהפדרציה תתמוך בג׳יי סטריט״!

אצל ניוט הכל היה ברור מלכתחילה, לא היו ספקות לגבי מטרתו האמיתית של הארגון. הוא נועד לחדור, לערער את היסודות ולהביא לנפילת הבית כולו.

למה דומה הדבר? נזכר אני בסיפורו של שמשון הנזיר, שלאחר שדלילה גילחה את שבע מחלפות ראשו, הצליחו הפלשתים להשתלט עליו (לאחר כל נסיונות הסרק הקודמים). הם ניקרו את עיניו, עינו אותו והביאוהו למאסר ולהמשך התעללות בעזה. אך שם החל שער ראשו לצמוח מחדש. ביום זבח גדול לדגון אלוהי הפלשתים, הובא שמשון לשעשע אותם (כמו גלדיאטור?). למעלה משלושת אלפי איש ואשה נאספו שם לאותה חגיגה, והם מצחקים על שמשון המשחק בפניהם, מתעללים בו להנאתם.

״וילפות שמשון את שני עמודי התווך אשר הבית נכון עליהם, ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו. ויאמר שמשון, ׳תמות נפשי עם פלשתים׳, ויט בכח ויפול הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו. ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו״ (שופטים ט״ז:28-30).

תעבור תקופה ארוכה עד שהעולם ילמד על הסוס הטרויאני, ויעברו עוד כארבע מאות שנים עד שהמשורר הרומי וירגיל (ורגיליוס) יכתוב באיניאד, ספר שתים, על לאוקון הרץ לעבר ההמון כשהוא, חסר נשימה מהמאמץ, מזהיר את האנשים בצעקות עוד מרחוק: ״שמעו אזרחים לא-שמחים, איזה שגעון? האם אתם חושבים שהאויב עזב? או שאולי חושבים אתם שמתנה כלשהי מהיוונים (אפשרית) ללא בגידה? האם זה שמו ותדמיתו של יוליסיס? או שיוונים מסתתרים, מוחבאים בעץ, או שזה נבנה כמכונה בה ישתמשו נגד חומותנו, או לרגל אחר בתינו, או לפול על העיר מלמעלה, או שזה מחביא בחובו טריק (תכסיס) אחר. טרויאנים - אל תבטחו בסוס הזה. מה שהוא לא יהיה, אני מפחד מיוונים, אפילו מאלו המביאים מתנות״!

״טרויאנים - אל תבטחו בסוס! מה שהוא לא יהיה, אני חושש מהיוונים, אפילו מאלו המביאים מתנות!״

פעם, פעמיים, שלוש פעמים ניסתה ההיסטוריה ללמדנו פרק בהלכות אנוש ולא עולה בידה. כך הובטח שהכל יחזור על עצמו, בעתיד עוד יכתב על כך, ובהווה אנחנו נהיה אלו שישלמו את המחיר הכבד. עברו עוד כאלפים וחמש מאות שנה מאז הרומאים, והכל חזר על עצמו. ניסה מי שניסה להזהיר, לתקן, לשנות, אך לא עלה הדבר בידו, וג׳יי סטריט צמחה והתרחבה והתקבלה בזרועות פתוחות דוקא ע״י הקהילה היהודית (שאינה אורטודוקסית) בלוס אנג׳לס רבתי (והפדרציה עזרה גם עזרה) וברחבי ארה״ב כולה.

ג׳יי סטריט הפך להיות חוד החנית במאבק נגד מדינת ישראל, בנסיונות לאלצה לסיים את הכיבוש, לבטל את ההתנחלויות כולן (למחוק את מפעל ההתיישבות כולו מעל המפה) ולחתום על הסכם שלום לפיו תותר ״זכות השיבה״ למיליוני ״פליטים״ שעוד מחזיקים מפתחות לבתיהם ברחבי הארץ כולה. אין פלא שכסות הכזב של ״פרו-ישראל״ הושמטה עד מהרה, וגם ״פרו-שלום״ הוא מושג דו משמעותי, דו פרצופי, שכן אותו שלום לא מבטיח את שלומה של מדינת היהודים.

יהדות ארה״ב חותרת להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, ושונאיה - ובראשם ג׳ורג׳ סורוס הזוכר את משנתו ושנותיו של אביו בחיק משנת הנאצים - חוגגים. כך יצא ניוט בקר למלחמה אחת אחרונה, אך לא זכה לסיימה.

Stand With Us

לפני חמש עשרה שנים קם ארגון בלוס אנג׳לס בשם ״עמדו אתנו״. בקר היה אחד מתומכיו הראשונים והנלהבים. מהלך עשור ומחצית העשור, הגוף התרחב, התפשט, הקים סניפים ברחבי העולם, ממשיך לגייס מיליוני דולרים מדי שנה, מכשיר אלפים מדי שנה והחומר מבית היוצר שלו המלמד על ישראל מגיע למיליונים רבים של אנשים ברחבי העולם כולו.

הגוף, כמו גוף נוסף בחוף המזרחי - ״הפרויקט של דוד״ - פועל בקמפוסים, אך בעוד שמעטים מכירים את זה האחרון, Stand With Us הוא שם מותג המוכר בעולם כולו.

כמו, אך להבדיל אלף אלפי הבדלות, ״אמריקנים לשלום עכשיו״ הטוענים שכשיגיע אותו שלום נכזב עם הפלשתינים הגוף יוכל להתפרק שכן לא יהיה בו צורך, כך גם נהגה מקימת הארגון "Stand With Us" להתפלל מהלך כל השנים שיגיע היום ולא יהיה בו צורך, והיא, בעלה ובני ביתה יוכלו לחזור לשגרת חייהם לפני שהיא הפכה להיות אחת הנשים היהודיות המשפיעות ביותר בעולם. גוף אחד קם בכדי להרוס, גוף שני בכדי להגן, לשקם את ההריסות ולעבור ממגננה למתקפה.

פעמים רבות שואלים האם אכן עבודת Stand With Us יעילה? הלא מצבה התדמיתי של מדינת ישראל הולך מדחי אל דחי, הולך ומדרדר במדרון תלול עד מאד, ועוד מעט קט תשמע ההתרסקות הבלתי נמנעת. נכון שלא תפקיד הארגון הוא להגן על המדינה היהודית, כי אם אחריות מדינת ישראל. אלא שזו האחרונה זנחה את תפקידה, הפקירה את החומה ללא שומרים ופשוט לא עשתה את הנדרש והמצופה.

אז אשאל את השאלה שבקר היה שואל בצורה הבאה: עם כל אותם עשרות המיליונים שהושקעו מכספי תרומות מהלך עשור ומחצית העשור, אם הארגון לא היה קם, מה היה מצבנו? האם ניתן לכמת את התועלת הנוספת (או השולית) בעצם קיום הארגון?

יש מי שיזעק, יקום בחמת נפש בלי שהבין או טרח להקשיב או לחשוב ויצא מהחדר: איך מעז בוסל לתקוף פרה כה קדושה שכה קרובה לליבו?!? אך בוסל לא תוקף. נהפוך הוא, Stand With Us הוא ארגון שעושה עבודת קודש, עבודה שמדינת ישראל הייתה צריכה לעשות מהלך כל השנים אך לא עשתה.

זוכר אני את אחת מפעולותיו הראשונות של הארגון, שהביא שלד אוטובוס, שריד מהתקפת טרור, לארופה, שיראו ואולי יבינו במה דברים אמורים. דבר מוחשי, אולי יריחו את ריח הגופות השרופות, יעלו בעיני רוחם את המתים והפצועים, ילדים, נשים וטף, זקנים, בחורים ונערים גם יחדיו.

יעבור למעלה מעשור עד שכל צורות הטרור ששופרו בישראל ייוצאו לארופה, לארה״ב ולמקומות אחרים ברחבי העולם. רק אז יבינו אזרחי העולם את שעבר על הישראלים. Stand With Us פשוט היה טרם זמנו, ניסה להגיד לארופאים ולאמריקנים: התכוננו. עשו מעשה. קומו מתרדמתכם. הגנו על ישראל והיהודים, שכן אתם למעשה נלחמים על עתידכם אתם, לא עבור אף אחד אחר. השתמשו בשכל הישר ובהגיון הבריא בהם ניחנתם. קומו ועשו מעשה!

זוכר אני עת ראש הארגון והאחראית על הנכונות והדיוק ההיסטוריים של החומר שהארגון מפרסם הגיעו לאירוע עם מקים תנועת החרם: שתי נשים אמיצות, חדורות הכרה והתמדה, בקרב 150 שונאים. נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל כמובן שהדירו רגליהם, עסוקים הם היו בתכנון מגה-ארועים (שלא יצאו אל הפועל). בשטח פעילות בלתי פוסקת, האויב עוסק בחריש עמוק, ומי שאמון על עשיה עוסק בתכנון ארועים נוצצים (מזכירה המציאות הזו את מה שקרה בארץ, עת נחפרו מנהרות התקפיות לתוך שטחה והאחראים האמונים על הגנת התושבים המליצו על טיפולים פסיכיאטריים לאלו שהתלוננו על הרעש הבלתי פוסק).

זוכר אני כל עת צרה וצוקה של מדינת ישראל, עת רוז רושטיין, מקימת הארגון, התראיינה ברבים, בשקט, בקור רוח, בטוב טעם ובהרבה ידע. תמיד היא יצרה תדמית חיובית של מדינת ישראל מול הרשע והשנאה המשתוללים נגדנו. זוכר אני גם את אותו שבוע בו אמה נפטרה, אמה שהייתה ניצולת שואה, ורושטיין ממשיכה את דרכה, נלחמת, עושה ככל יכולתה להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל, שחלילה וחס יקרה מה שקרה בשנות השלושים של המאה שעברה ולא תהיה לנו מדינה!

יכול אני להמשיך, למנות נקודות אור ומעשים, שכן באמתחת הארגון למעלה מחמש עשרה שנות פעילות. האם הארגון אפקטיבי? בהחלט! האם אפשר לעשות יותר? בוודאי! האם תפקיד הארגון לקום ולפעול, כשמדינת ישראל לא עושה זאת? האם מצבנו יותר טוב או פחות גרוע ממה שהוא יכול היה להיות אלמלא הוקם הארגון?

אין ספק בליבי שטוב שהארגון קיים, שטוב שפילנטרופים רבים, כבקר ז״ל וכה רבים אחרים השקיעו בו כסף. תודות להם, הארגון הגיע לאן שהגיע, והיום הוא מכשיר לא רק סטודנטים באוניברסיטאות, כי אם נערים ונערות בבתי ספר תיכוניים, כך כשיגיעו בסיום התיכון לשדות הקרב באוניברסיטאות, הם יהיו מוכנים ומצוידים למלחמה שתכפה עליהם שם.

ואולי חשוב מכל, עת יהדות ארה״ב כולה קמה כאיש אחד ונלחמת במדינת ישראל (ברגע זה על מתווה הכותל וכנראה על עצם קיומה שאינו תואם בדיוק את חפצם ומשאת נפשם של אותם יהודים), טוב שקיים ארגון המציג אלטרנטיבה שפויה ומרכזית, לא משמאל ולא מימין, ורותם אליו אנשים לעשיה בפועל. חיילים יש לנו מעט, וחיילים שעברו הכשרה ושייכים ליחידה עם גאוות וגיבוש יחידה יש עוד פחות.

טוב לפיכך שיש לנו את אותה יחידת עלית, את אותו ארגון שנקרא ״עמוד אתנו״!