עברו הרבה שנים מאז שרה הזמרת שולי נתן את שירה של נעמי שמר, שכבר התגלה שלא בדיוק של נעמי שמר - "ירושלים של זהב". השיר המאחד, המנצח, אשר מחולל בכל יהודי באשר הוא גאווה לאומית, כי ירושלים המאוחדת לנצח נצחים היא בירתה של מדינת העם היהודי והיא מדינת ישראל.
כמעט 37 שנה חלפו להם מאז שרה הזמרת שולי נתן, לבקשתו של ראש עיריית ירושלים המיתולוגי, טדי קולק, את "ירושלים של זהב".
אבל אם יורשה לי לומר, אנחנו היום במצב שהוא לא ה"אופוריה" שלאחר ששת הימים ולא הכעס על המחבלים של אש"ף והלוחמה בהם בתקופת "לבנון", וזה לא אוסלו וזה לא שום דבר אחר - זו המציאות שאנחנו חיים בה למעלה מ-58 שנים שבה מתקיימת לה מדינת היהודים הנצחית, שבעצם נלחמת יום יום, שעה שעה, על קיומה ועל המודעות שהיא קיימת במזרח התיכון.
הסיבה האמיתית היא שכנראה שאחרי כל כך הרבה ראשי ממשלות מהעבודה וראשי ממשלות יחסית קיצוניים מהליכוד, כמו שמיר ונתניהו, בא ראש ממשלה ושמו אריאל שרון.
"אבי ההתנחלויות", הם אמרו עליו: גנדי ז"ל, ראשי הימין הקיצוני הלאומני, וראשי יש"ע בשיתוף המתנחלים, אך המציאות גרמה לכך שזה קצת התהפך וזה כבר לא בדיוק "אבי ההתנחלויות" או לחילופין "המתנחלים" אלא אולי יותר נכון בסטטוס הקיים היום - "אבי התורה הביילנית" לפי ביבי, לנדאו וחבריהם המורדים. וכפי שאותו ביבי אמר במרכז הליכוד: "זה או אנחנו ליכוד אמיתי שבסוף יתגלה כקיצוני לאומני או שרון וליכוד שהוא מרצ ושמאלה ממרצ, שרוצה מדינה פלשתינית".
ואני שואל: עד כדי כך ביבי רואה את שרון כחבר מק"י?
ומה אמר לביבי ציבור בוחרי הליכוד? הוא אמר לו לך הביתה בסיבוב הזה. אנחנו לא רוצים אותך. כך גם חברי כנסת ושרים בליכוד, שמבינים שבלי אותו שרון שרוצה שלום ומדינה פלשתינית לא יהיה ליכוד גדול אלא ליכוד שכוחו האלקטורלי ישתווה לאיחוד הלאומי של אלון, אלדד והנדל, או למפלגתו של ליברמן.
היום, אחרי כל כך הרבה מלחמות, כל כך הרבה ניסיונות לשלום "מדומה", מנסים להבין מה יהיה העתיד שיסיים את המלחמה הזו וכנראה שזה "הסדר קבע" שיבהיר את הסוגיות:
1. פליטים
2. ירושלים
אני מאמין כי בנושא הפליטים אין סיבה לדאגה משום שכל ממשלה בישראל תחייב בהסכם את זכות השיבה בצורה כוללת לשטחי מדינת פלשתין ולא לשום שטח אחר. אני לא רואה שום סיבה שהממשל הפלשתיני, תחת לחץ אמריקני ואירופי בזמן אמת, לא יסכים לדברים הללו. אבל אני רואה בעיה קשה מאוד בעתידה של ירושלים כבירת "הזהב" של העם היהודי ומדינת ישראל, או לחילופין, בירתו של העם הפלשתיני ומדינתו העצמאית, פלשתין.
אבל מה אנחנו בעצם רוצים? אף אחד לא יודע משום שמעולם לא הגענו למצב שהוא הסוף! שהוא מדינה פלשתינית, שהוא סוף לסכסוך במזרח התיכון. עד היום לא ראיתי אף אחד מקדם את זה באמת ולאחר שאותו "אב ההתנחלויות", אריאל שרון, הוריד ללא מצמוץ את התנחלויות "גוש קטיף" וצפון השומרון, אני מאמין שהוא האיש, בשיתוף מלא של מפלגת העבודה, שיוכל להוביל לאלטרנטיבה חדשה לליכוד ימני קיצוני בראשות ביבי, שבסופו של דבר יהיה בראשותו.
ולעניין ירושלים:
העיר נמצאת במצב שאף אחד לא רואה סיבה לוותר עליה. היא בירת ישראל ומדוע שישראל תוותר על ירושלים כבירתה למרות שגם בתקופה זו היא נלחמת במציאות מדומה של משחקי מילים שבעצם מציאותית לחלוטין, והיא על קיום עתידה כבירה דמוקרטית, ריבונית, והכי חשוב - יהודית.
ירושלים כבירת ישראל חיה בבידוד כלל עולמי מכל הבחינות של הדיפלומטיה וההכרה, ומי שיגיד שזה לא נכון פשוט לא מבין כלום. מאז ששת הימים ועד חוק יסוד ירושלים המאוחדת בכנסת, שחוקק בתקופת מנחם בגין ז"ל בסוף שנות ה-70 תחילת ה-80, ירדו כל שגרירויות העולם כמחאה על החזקת שטחי ירושלים המזרחית בתוך שטח ישראל, לגוש דן.
אני טוען שממשלות ישראל לדורותיהן לא הבינו בכלל מה זו הסברה נכונה. מה זה שאירופה וארה"ב עומדות לצידך עד הסוף, מה זה כשהעולם הגדול עומד לצידך ולא לצד הערבים. אחת הסיבות היא שאף ממשלה לא נלחמה על החזרת שגרירויות העולם לירושלים.
על תקן מה מנציחים את ירושלים כבירתה של מדינת ישראל? ירושלים היום לא מתחדשת, לא משתקמת ולא משתכללת. הדבר היחיד הוא חיזוק תשתיות גטאות "החרדים", שהדוגמה הטובה ביותר זו "מאה שערים", שזה לא פסול אבל לא על חשבון הדברים האחרים.
העוני בירושלים מתחזק כמו בבני ברק ואפילו יותר. הזרמת צעירים וגוף מחודש של תחייה לעיר הזו לא נעשית. שינוי פני העיר מעיר של אוכלוסיה מבוגרת וחרדית לאוכלוסיה צעירה ומתקדמת הפועלת על בסיס מדעי-טכנולוגי המשתווה לבירות אירופה וארה"ב, לא קורה בירושלים.
שאלה יפה ששאלתי את עצמי המון פעמים ואין לאף אחד תשובה לגביה היא: איך זה שבבירת מדינת ריבונית ודמוקרטית לא קיים שדה תעופה בינלאומי המנציח את כוחה של העיר?
ירושלים, כפי שהיא הבירה היחידה בעולם שלא מוכרת על ידי אף גורם, כך גם לא פועלת ומתפקדת כבירה אמיתית וזה אחת הסיבות - משרד התחבורה פועל להקמת שדות תעופה חדשים בינלאומיים במתכונת בן גוריון בתל-אביב, חיפה ובאזור תמנע בשביל העיר אילת, אך למען בירת ישראל - מה פתאום?
זה הדבר שהכי גורם להבין עד כמה ירושלים היא עניין לא קבוע ולא יציב. פסיעה קטנה קדימה או אחורה עלולה לגרום לבלאגן עצום מצד מדינות ערביות או מצד גורמים אירופאים, אמריקנים או מצד הרשות הפלשתינית. לכן אני טוען שהדבר הזה מנציח את ירושלים כעניין מאוד בעייתי. עד שלא יהיה הסדר קבע ומעמד קבוע לירושלים היהודית, אולי היא תהיה מונצחת כעיר על ידי כל ראשי הליכוד הקיצוני והמתון ועל ידי כל הימין, אך היא תישאר עם הרבה חילוקי דעות עליה ולגביה.
ולכן, כאשר הזהב היהודי של ירושלים היהודית בלבד באמת יונצח כבירתה והחלקים האחרים יהיו למו"מ ולשיקול דעת בקרב העולם הגדול, רק אז ראש ממשלת ישראל, יהיה אשר יהיה, יוכל לבוא מעל בימת האומות המאוחדות במנהטן (ניו-יורק) או מעל בימת הפרלמנט האירופי בשטרסבורג או מעל בימת בית הפרלמנט בלונדון או בבימת הסנאט האמריקני או הקונגרס, ולומר במילים חדות מאוד ובגאווה גדולה: "הגעתי אליכם מירושלים היהודית - בירתה הנצחית של מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי". עד אז נשאר לנו רק לחלום.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
