ברק וריבלין: ההכחשות והאמת

"נתניהו - נסיך יפה תואר. ברק - רובוט מקולקל", זה היה נוסח השלט שתליתי על מכוניתי לפני הבחירות של שנת 1999, שבהן הביס ברק את נתניהו, ושאחריהן אמר אמנון אברמוביץ': "בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש. הוא יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל". (ותודה לנרי אבנרי על תרומתו רבת הערך לתיעוד ההיסטוריה הישראלית).

לא הייתי הראשון שדימה את ברק לרובוט, אבל את העדויות לאורח החשיבה המוזר שלו קיבלתי רק כשקראתי את הזכרונות מקמפ דייויד שכתבו גלעד שר ודן מרידור. שר סיפר שברק אמר שבקרוב יהיו לעירק ולאירן פצצות אטום, ושהתנאים שאותם אנו יכולים להשיג עכשיו בהסכם שלום עם הערבים, הם הרבה יותר טובים מאלה שנוכל להשיג אחרי שאירן ועירק תהיינה מעצמות גרעין.

עד כמה עירק קרובה להיות מעצמת גרעין אנחנו יודעים, וגם אירן טרם הגיעה לכך, אבל הדבר המפתיע הוא שברק כלל לא העלה בדעתו את האפשרות הפשוטה שהוא לא יוכל להגיע להסכם עם ערפאת. דבריו אלה של ברק מזכירים את דבריו של רבין, שאמר שלא בקלות הוא לחץ את ידו של ערפאת, אבל לא הייתה יד אחרת ללחוץ. גם רבין לא העלה בדעתו את האפשרות הפשוטה שלא ללחוץ שום יד.

עדות נוספת ליכולת הניבוי של ברק לפני קמפ דייויד, וגם במהלך הוועידה, סיפק דן מרידור בזכרונות קמפ דייויד שלו, שבהם הוא מספר שלא פעם דימה ברק את ישראל לאוניה טיטניק, העומדת להתנגש בקרחון. לא פחות ולא יותר.

חלום בלהות

מסתבר שאת כל הויתורים, שלא עזרו לו, הן בקמפ דייויד והן בטבה, עשה ברק מתוך הפחד הזה להתנגש בקרחון הערבי. ואם נוסיף לכך את נבואות הגרעין העירקי והאירני, ואת נבואת ה"צונאמי מדיני בספטמבר", נבין שברק הוא פשוט תבוסתן קיצוני, שללא הרף רואה שחורות, ומאמין אמונה שלמה בחלומות הבלהות שלו.

על-רקע זה של חלומות בלהות נוכל להבין את הדברים שאמר ברק בנאומו בפסטיבל הבננה. כיוון שהנאום ארוך ארוך ומתפתל, יוצג להלן תקציר שלו, כשתקציר דבריו, שאני(!) כתבתי, מוצג בסוגריים: "הממשלה היות שהיא מבינה שניסיון לממש את האג'נדה של מדינה אחת יביא בהכרח לזה (שיתחולל פה מרד) ... לא תהיה לה ברירה והיא תהיה מוכרחה להרוס את בית המשפט העליון ... להסתער כדי לסתום את הפיות של התקשורת החופשית . ... אני חזיתי את זה לפני שנתיים וחצי באיזו הרצאה בהרצליה. ... כל הדברים האלה קורים אחד אחרי השני לנגד עינינו היום".

בין המילים שהקפתי בסוגריים היו אלה שבהן אמר ברק שבכירים בצה"ל ובשב"כ עלולים(!) לסרב פקודה. אלא שהמשפט המוסגר שלו היה כל כך ארוך, עד שרוב רובם של שומעיו בכלל לא הצליחו לקשר בין מה שלפניו ומה שאחריו, ובכלל לא הצליחו להבין את דבריו - עדות נוספת לאורח החשיבה המוזר שלו.

ומול הריסותיו העשנות של בית המשפט העליון, שזה עתה אסר על הממשלה להחזיק בגופות מחבלים, והוגשה לו עתירה לביטול חוק ההמלצות, ובשעה שנסתמים פיותיהם של כל אנשי התקשורת החופשית, החל באמנון אברמוביץ' ואריה גולן, וכלה ברזי ברקאי ורינו צרור, אין לנו אלא להודות בכך שכל חלומות הבלהות של ברק אכן מתגשמים לנגד עינינו.

אבל למרד הוא לא קרא, וכשהוא אומר שהוא כבר אמר דברים דומים לא פעם, הוא אומר את האמת.

ברור כשמש

ולעומת זאת, כשהנשיא ריבלין מודיע לנו: "לא קראתי ולא יעלה על דעתי לקרוא לאזרחי ישראל להצטרף להפגנה זו או אחרת", הוא יכול באותה מידה של יושר להודיע לנו: "לא נבחרתי, ומעולם לא עלה על דעתי להיבחר, לכהונת נשיא המדינה".

כי דבריו היו ברורים כשמש: "ההפגנות נגד ובעד של החודשים האחרונים, שעברו באחרונה מהכיכר בפתח תקוה לתל אביב, ... גורן, הבימה ... אין תחליף לכיכרות העיר האמתיות, הפיזיות. עלינו לגדל דור שיזכור שדמוקרטיה אמתית יכולה להתחיל ברשת, אבל היא לעולם לא תחליף את הצורך וההכרח לקחת חלק ממשי בהכרעות, בוויכוחים, ובעשייה החברתית".

אז מה? הוא לא דיבר על הפגנות? הוא לא שיבח את ההפגנות? ועל איזה הפגנות הוא דיבר? לא אלה שנגד נתניהו? לאיזה כיכרות הוא רוצה שנשלח את הדור הצעיר? לא לגורן והבימה שבהן מפגינים נגד נתניהו?

מוטב היה לו לריבלין פשוט להתנצל על דבריו, לומר ששגה כשלא הזכיר בנאומו גם את המפגינים נגד ההינתקות בעבר כשם שהזכיר את המפגינים נגד נתניהו בהווה, ולא להתכחש לאמת, הברורה לעין כל.

ברור כשמש שלקרע הנוכחי בעם אין תקדים בתולדות המדינה. אי-אפשר להשוות את אספסוף הצועקים "בגין רוצח" בהפגנה בכיכר מלכי ישראל, ואת בני דמותם הזועקים "רבין בוגד" בהפגנה בכיכר ציון, לראש הממשלה בעבר, ולנשיא המדינה בהווה. השנאה לנתניהו מעבירה את אנשי השמאל על דעתם, ויש לקוות שהנשיא ריבלין כבר הבין שאסור לו לשפוך שמן למדורת השנאה הזאת.