יהונתן גפן כותב את הסיפור הפלשתיני

יהונתן גפן תוחם את מה שהוא מכנה "סיפור המאבק" הפלשתיני לאותם "חמישים שנה של כיבוש" שנדחסו לתוך הסטירה של עהד תמימי לקצין צה"ל - סטירה שהפכה אותה באחת לאנה פרנק וחנה סנש.

יש להניח שיהונתן גפן, קרא את הספר "אבני דרך" של דודו המהולל. הנה מה שכותב שם משה דיין:

"לילה אחד, ב-22 בדצמבר 1932, נזרקה פצצה לצריף של יוסף יעקובי בנהלל. דוד, בנו בן השמונה, נהרג. האב מת מפצעיו עם בוקר. רצח זה היה ציון דרך ביחסים שבינינו לבין שכנינו הערבים. הוא לא היה קשור בסכסוך קרקע או מרעה: מניעיו היו לאומיים-מדיניים מובהקים. קדמה לו התנקשות דומה בחברים בקיבוץ יגור הסמוך. כמה ערבים הקשורים ברצח נאסרו, אך מעשי הרצח לא פסקו".

חשבון פשוט מגלה שמאז הרצח ההוא בנהלל עברו למעלה משמונים וחמש שנה, וכן - היה זה כחמש עשרה שנה לפני קום המדינה.

הייתכן שבן נהלל, יהונתן גפן, לא מכיר את חשבון הדם? הייתכן שיהונתן גפן איננו יודע שהחשבון הזה הוא בן למעלה ממאה שנה?

אדרבה, יילך יהונתן גפן אל עהד תמימי וישאל אותה מהו "סיפור המאבק" שלה. ויוסיף וישאל אותה אם הוא באמת החל אך לפני חמישים שנה או כמה רגעים לפני כן.

יונתן סע הביתה אל אבותיך בנהלל ויספרו לך אימתי התחיל "סיפור המאבק". והן גם יספרו לך שאותו סיפור איננו אלא שאיפתה של עהד תמימי להחזיר את אבותיך לארצות מוצאם.

אתה כותב שירים מדהימים יהונתן. היה איש אמת. אל תרמה אותנו.