כיפה סתומה

סקר "התקשורת והמגזר" שערך השבועון הדתי-לאומי "בשבע" לרגל גיליון ה-800 נותן פן נוסף על האמון הנמוך שרוחש הציבור הדתי-לאומי לתקשורת הכללית. יותר ויותר חובשי כיפה מתברגים בה, אך לדעת ציבור הקוראים-צופים-מאזינים הסרוג, הם מבטאים רק פן מוגדר מאוד של ערכי הציונות הדתית.

57% מן הנשאלים בסקר חשים שהעיתונאים הדתיים משקפים את דעתם במידה רבה או רבה מאוד בתחום המדיני-ביטחוני, אולם בנושאים דתיים והלכתיים הם רחוקים מה כרחוק מזרח ממערב - 66% אינם רואים בהם כמייצגים (47% במידה מעטה, ו-19% בכלל לא). רק 4% רואים כמי שמייצגים את עמדת המגזר. גם בנושאי התיישבות והתנחלות - 54% מהנשאלים מביעים בהם חוסר אמון.

הסיבה לכך היא היותם של רוב העיתונאים חובשי הכיפה (כולל עיתונאיות) מזוהים עם זרם ה"לייט". העמדות שלהם בנושאי דת ומדינה הן לרוב פשרניות - בעד תחבורה ציבורית בשבת, בעד מתווה הכותל הרפורמי, נגד הפרדת המינים בבתי הספר, נגר הרבנות הראשית, בעד נישואים אזרחיים למעוניינים בכך, הכרה בקהילת הלהט"ב, כשרות וגיורים פרטיים ועוד. אצל חלקם מתבטא הדבר בלעג לחרדים ולציבור הציוני הדתי התורני (חרד"לי בלשונם המלגלגת).

צודק עמנואל שילה, עורך בשבע, בהסבירו שכמו שהפרופיל הממוצע של העיתונאי הישראלי הוא יותר שמאלני ויותר חילוני משל האזרח המוצע, כך גם העיתונאי הדתי-לאומי בתקשורת הכללית הוא פחות דתי ופחות ימני מהפרופיל המגזרי הממוצע ["מה קרה לטובים שהגיעו לתקשורת?", בשבע, 28.06.2018].

ואני הדל מוסיף: בזרם המרכזי (המיין-סטרים) של הכיפה הסרוגה יש המזהים אותם כ"כיפה זרוקה". כלומר, נכונות לפשרות בנושאים ערכיים מטעמי נוחות ונראות וללא מחויבות להלכה. ככאלה, השיח המתירני וחסר הנאמנות לערכי הציונות הדתית אותו הם מובילים בתקשורת נתפש במידה מסוימת כשיח שמאלני.

ראו למשל את עמית סגל, עיתונאי מוכשר בחסד עליון בקריאת המפה הפוליטית ואולי העיתונאי המשפיע ביותר בישראל בזירה הפוליטית. על-אף כל זאת, רק 17% ממשתתפי הסקר הדתיים-לאומיים רואים בו את מי שמייצג באופן מדויק את דעותיהם. סיון רהב מאיר, חוזרת בתשובה שלא שייכת למגזר ואורח חייה הוא בכלל חרדי לאומי, מתברגת בראש הרשימה ומקבלת 39% - פי 2.3% יותר מעמית סגל.

לעוקביו בטוויטר מספר סגל על כך שהוא אוכל בשבת ג'חנון בבר שפתוח בשבת וללא תעודת כשרות (המקום שומר שבת). בעוד שאצל ציבור הלייטים, דתיי הרצף, לא רואים בכך בעיה, כמו גם בכך שסגל מכין ומשתתף בכתבות חדשותיות המשודרות בשבת, בזרם המרכזי של הציונות הדתית רואים בתפישה ליברלית זו חריגה מהמוסכמות והסכמה לפגיעה בנראות השבת ובכשרות הממלכתית.

כאשר 70% מהנשאלים בסקר רואים בתקשורת ככזו העוינת את הציבור הדתי וערכיו, אין לך הבעת חוסר אמון גדולה מזו. אם מעוניינים כלי התקשורת, וערוץ 20 בפרט, להרחיב את מעגל הצופים הנמנים על הציונות הדתית, עליהם לגייס לשורותיהם עיתונאים שמרניים - ואפילו להכשיר כאלה - שיוכלו להיות לפה גם לתפישות של הזרם המרכזי בציבור זה ולגרום לו להרגיש בבית ולא מותקף על ימין ועל שמאל.