כדי להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון מוכן ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, לבלוע לא מעט צפרדעים.ולהכפיף בתוך כך את ההיסטוריה לצרכים מדיניים-תועלתיים. זו גם הסיבה לכך שמנהיג הליכוד מצליח למצוא לשון משותפת עם מנהיגים רדיקליים של הימין הקיצוני במדינות כמו פולין, הונגריה ואוסטריה, שלמענם הוא מוכן להקריב אידיאולוגיית-חיים, ובלבד כדי להתיישר עם פני המציאות, גם כשהיא מעוותת כל כך.
קחו, למשל את יד ושם, המוסד המכובד בעולם לחקר השואה, השולל מכל וכל את התוקף ההיסטורי והמוסרי של ההצהרה הישראלית-פולנית, באשר היא מכילה עיוותים היסטוריים משוועים, ובכך הוא מבטל לחלוטין את תוקפו של המסמך הזה. בהקשר לכך זועקת לעין טעותו החמורה של בנימין נתניהו, שמקורה במחשבה שניתן להכפיף את ההיסטוריה לצרכים מדיניים או פוליטיים רגעיים, יהיו אשר יהיו. במובן זה ניתן לקבוע כי ההצהרה נולדה בחטא.
נזק גדול
נתניהו אומנם התהדר בכך שפרופסור דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, אישרה את תוכן ההצהרה אך ביד ושם טענו שאם היא אכן הייתה מעורבת בדבר, הרי שפורת לא עשתה זאת בשמם. כך או אחרת, במצב העניינים הנוכחי, הנזק שנגרם, בינתיים, גדול מהמשבר עצמו. ובאשר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא פשוט חתם על כתב-כניעה מביש לפולנים וטיהר אותם חלקית מאחריות בהשתתפות השמדתו של העם היודי על אדמת פולין בתקופת השואה.
לאור הניסוח ניתן יהיה להציע פרשנות, לפיה רק מעשי הפולנים שהתאפיינו באכזריות ראויים להוקעה. זהו משגה חמור ומחפיר, כף או אחרת, הרי שלראש ממשלת ישראל אין כל סמכות להעניק פטור כזה מאחריות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
