אריאל שרון, כזכור, הקים את הליכוד כשפרש מצה"ל, בשנת 1973, ולא נקלט בקלות במפלגה הליברלית דאז, שהרכיבה את גח"ל (גוש חרות-ליברלים). עתה הוא החליט לעשות ככל יכולתו לפרק את המפלגה שהקים.
הרבה זקנים מתוסכלים הורסים בהיותם בערוב ימיהם את מעשי ידיהם. משל אני הקמתי, ואני אחריב, או אחריי המבול.
אריק שרון, כמו הרבה ממנהיגינו, נבחר לתפקיד שחלם עליו רק בערוב ימיו. את מיטב אונו הוציא על לימוד המערכת הפוליטית, והתקשה להסתגל אליה. הקצין המבריק, שלא פונק כילד ולא פונק כקצין, לא זכה להגיע לראשות המערכת הצבאית משום שהיה חריג בה. בלית ברירה הוא נחת בזירה הפוליטית ונמצא בה שלושה עשורים, שברובם אכל מרורים מידי עמיתיו ומידי יריביו.
עתה, דווקא כשזכה למרב הפופולאריות, הוא הבין כי המפלגה שהריצה אותו לראשות הממשלה, נטשה אותו – למרות ניצחון פירוס, שנופח מעבר לכל פרופורציה, על ה"מורדים" בליכוד. למעשה, שרון נטש את המפלגה שהביאה אותו לראשות הממשלה.
היו מי שריננו כל שלושת העשורים של פעילותו הפוליטית, כי שרון נותר מפא"יניק, כיאה לבן מושב כפר מל"ל, שהיה פעיל סיזון בנעוריו. הם הוסיפו כי תמיכתו בהתיישבות היא על תנאי וכלפי חוץ בלבד, למרות שרבים חשבוהו ל"אבי ההתיישבות". רובם, כנראה, הופתעו מאוד כשראו את האיש שאינו עוצר באדום, דורס בבולדוזריותו את מעשה ידיו ומחריבם עד היסוד, ללא כל סיבה סבירה, פרט להסברו של ח"כ צבי הנדל, "כעומק החקירה [נגד שרון ובניו] – כן עומק הנסיגה".
כך חלפה מהעולם תנועת התיישבות מעטירה בת יותר מ-30 שנה, ולאנשיה העקורים מבתיהם שנהרסו עוד נכונו שנים של סבל ושל טרטורים בירוקרטיים בידי מינהלת הגירוש של יונתן בשיא.
שרון הולך מהליכוד וייקח עימו את הרוח הרעה שליוותה אותו עוד מימי היותו גנרל. הפילוג בליכוד הוא עובדה ברורה לכל מאז יצא שרון נגד החלטת מתפקדי המפלגה, והפר אותה. השאלה העומדת בפני הליכוד היא כיצד תצוף המפלגה אחרי המערבולת שגרמה נטישת שרון. מתיימרים להיות מנהיגים לא חסרים לליכוד. האם יצליח מישהו מהשבעה להיכנס לנעליו של שרון?
אני מקווה, שתם עידן שרון – עידן המשפחה המושחתת, שהניפה את מדד השחיתות הישראלי לרמות שלא ידענו, עידן שבו מדינה שלמה הפכה לפרה שנחלבת ביסודיות על-ידי משפחה אחת ורק לצרכיה.
