הגדרתם העצמית: אזרחים אויבים

הרבה חסר לחוק הלאום כדי להיות ראוי לשמו, ובכל זאת אין כמוהו לסדר את המחשבות ולחשוף את האמת. המפגינים הערבים נגד חוק הלאום ומשתפ'יהם היהודים דוגלים כידוע ב'זכות ההגדרה העצמית' והם אכן עשו זאת בכיכר: בהנפת דגלי פלשתין, בסיסמאות הדם והרוח שבהם יפדו את פלשתין ובנאומים גלויי לב עם מסר חד וברור, שנאמנותם אינה נתונה למדינת אזרחותם, כי אם לישות מדינית זרה. ולא עוד, אלא שמדינת-האזרחות ומדינת-הנאמנות שלהם שרויות בסכסוך דמים קיומי ולכן הנאמנות היא - לאויב, פשוטו כמשמעו.

בימים אלה החליטו שלטונות אוסטרליה לשלול את האזרחות מ-5 אזרחים אוסטרלים שהצטרפו ל-דאעש. הנימוק: אזרחות דורשת נאמנות, והם פעלו נגד האינטרסים של אוסטרליה. ישראל כפתה את אזרחותה על התושבים הערבים האויבים שנשארו בתחומה בתום מלחמת העצמאות ולכן אין מקום לתרעומת אם הם או צאצאיהם נשארו אויבים. רובם המכריע אינו דוגל באלימות ואף השתלב במעגלי חינוך, כלכלה, תעסוקה ואפילו חברה שונים עם הרוב היהודי, ובכל זאת - האויבות נשארה בעינה. קרן נויבך בתוכנית הרדיו שלה שאלה מרואיין ערבי אזרח ישראל: אתה מזדהה כ'פלשתיני', למה אסור לי, או למדינה, להזדהות כיהודית? במענה הביע האיש נכונות לוותר על זהותו הפלשתינית בתנאי שהמדינה תחדל להיות יהודית - תבטל את הדגל, ההמנון, את סמלי המגן דוד והמנורה וכל מה שעושה אותה יהודית. או אז יהיו שניהם, היא והוא, 'ישראלים'. התשובה הזאת סבירה והגיונית מנקודת מבטו, אבל כך מדבר אויב המדינה - של זאת שמלפני החוק ושל זאת שאחריו. מאות שנים הייתה השאלה, אם חבלי הגבול אלזס ולוריין (לוטרינגן) הם 'גרמנים' או 'צרפתים' עילה למלחמות דמים, ובכ'ז טרם ראינו את גרמניה דורשת שכל צרפת תחדל להיות צרפתית, או להפך.

מה עושים עם אזרחים-אויבים? לפני שנעסוק בכך, כמה מלים עם מגיניהם, יהודים ישראלים, והמחלוקת היא עם לא פחות מאשר עם שני 'ברקים', האחד נשיא לשעבר של בית המשפט העליון והשני ראש ממשלה בדימוס. אהרן ברק שלל בתקדים קעדאן מן היהודים בא"י (להבדיל מבדווים, למשל) את זכותם להעדפה מתקנת, הבסיס המוסרי והאידיאולוגי של הצהרת בלפור וכתב המנדט, כלומר לכל היותנו פה. בכך נתן בעקיפין לגיטימציה לתופעה הפתולוגית 'אזרח-אויב'. את אהוד ברק, ממציא האמרה הגאונית 'ווילה בג'ונגל', נשאל - מי הם הג'ונגל והווילה, מי, אם לא היהודים שהקימו את הווילה, כדי להגן על עצמם מפני הג'ונגל הערבי? אם כן, מדוע אסור לבעל הווילה לשים עליה שלט הנושא את שמו? ואם מישהו מהסביבה מתגורר גם הוא בווילה, מדוע אסור לדרוש ממנו להתנהג לפי כללי הבית?

יהודים ישראלים שנתפסו במידה זו או אחרת לכפירה הפלשתינית ראויים לרחמים יותר מאשר לכעס. אם ברצינות הם מתכוונים להשליט את 'השוויון' על הלאום, סופם שיבטלו את שתי אושיות הקיום היהודי בא'י: העלייה וההתיישבות.

בהפגנת הדרוזים ראינו דגלי ישראל ליד הדגלים הדרוזים. בהפגנת הערבים וגרוריהם היהודים לא היו דגלי ישראל, אך היו והיו דגלי ארגון הטרור אש'ף המשמשים את הרשות הפלשתינית האויבת. אבל לא כ ל ערביי ישראל מניפים את הדגל הזה ולא כל האזרחים הערבים הם אויבים. יש מהם - ואולי נופתע יום אחד לגלות מה גדול מספרם - שעמדתם קרובה יותר לעמדת הדרוזים, אבל הם עדיין אינם יכולים 'לצאת מן הארון'.

שיקול דעת עמוק

אם כן, איך מבדילים בין אלה לאלה? היום, אזרחים-אויבים נהנים לבד מזכויות אזרח גם מהעדפה מתקנת. למשל, בהתקבלות למוסדות לימוד, למשרות נחשקות וכיוצ'ב. אנחנו מתייחסים אליהם כאלו חייבים להם משהו, 'עודף' מגיע להם על כביכול עוולות שעשינו להם. איפכא מסתברא! על ניכור, עוינות ואיבה יש להשיב באותו המטבע.

איך עושים את זה? לכאורה, דאג לזה המחוקק בסעיף 11 לחוק האזרחות, שבמקורו הסמיך את שר הפנים לשלול אזרחות על "הפרת אמונים למדינה". הסעיף עבר תיקונים, וכיום ניתן להפעילו רק במקרים של טרור, בגידה וריגול חמור - בהחלט לא כלפי חתירה תחת אושיות המדינה ועצם מהותה, גם שלא בהקשר לסיוע לאויב בשעת לחימה. בקיצור: להיות אזרח-אויב, על-פי החוק - מותר.

הגיע הזמן לחדש, ודבר זה מחייב שיקול דעת עמוק ובדיקה מקפת, מומלץ - על-ידי ועדה ממלכתית. הוועדה תשקול תיקון נוסף לחוק האזרחות, שיאפשר שלילת אזרחות בגין מעשים קיצוניים של חוסר נאמנות המסכנים בעליל את היסודות של מדינת הלאום היהודית.

כמו-כן תוסמך הוועדה למצוא תחומים ואופנים שבהם יופלו ל ט ו ב ה בני מיעוטים שיקשרו את גורלם למדינת ישראל. למשל, בהתקבלות למשרות ממשלתיות או רגישות, במתן מלגות, בהקצאת קרקעות. הכל, מעבר למה שמגיע לכולם, ויש כמובן להקפיד שאזרח, גם אם הוא עוין את המדינה אבל לא עשה כל מעשה אסור - לא תקופחנה זכויותיו החוקיות. אסור להפלותו לרעה, אך מותר להפלות לטובה - לא-יהודים המזדהים עם המדינה היהודית.

בחוק האמריקני המתאזרח חייב לעבור מבחן בהיסטוריה ובממשל של ארה"ב, קרי: להראות בקיאות במה שעושה את אמריקה ל"אמריקנית', כמו שעל-פי חוק הלאום ישראל היא יהודית. בנוסף, חייב המתאזרח להישבע אמונים לארה'ב ולחוקתה ולקיים חובות אזרחיות "בעלות חשיבות לאומית". ברור, שהתנאים שלנו שונים בתכלית, ובכ'ז עינינו הרואות שהדמוקרטיה הגדולה בעולם אינה מתפשרת על ערכים לאומיים.

מי ייתן, ואת ההפגנה האחרונה בכיכר נהפוך לנקודת מפנה ביחסה של המדינה אל אויביה מבית.