כאשר אין ספרים כחוק

אי ניהול ספרי חשבונות כדין ואי הצגת תחשיב מסודר המאמת את הדוח השנתי של בעל העסק, מצדיקים קביעת שומה לפי מיטב השפיטה על בסיס הממוצע של העסקים באותו ענף מסחרי. הדבר מודגם שוב (1.8.18) בפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גד גדעון, בעניינו של אפרים מסיקה, אשר ערער על פסילת ספריו לשנים 2011-2008 ועל קביעת הכנסותיו בשומה בצו לפי מיטב השפיטה.

מסיקה עסק במסחר סיטונאי בגרוטאות מתכת. פקיד השומה הוציא הודעות פסילה לפנקסיו לפי סעיף 130 (יא) (1) לפקודה. בהודעות צוין, כי החשבוניות בהן נעשה שימוש אינן משקפות הוֹצאה שהוּצאה באופן מלא בגין מכירה או מתן שירות, כי הסכום הנקוב אינו משקף את מחיר המכירה או מחיר מתן השירות, כי בדוחות למס הכנסה נוכו הוצאות שפקיד השומה לא שוכנע שהוצאו במלואן ועוד - והכל באופן שהפחית באופן מהותי את ההכנסה החייבת.

בעקבות כך, הוציא פקיד השומה הודעת פסילה לפנקסי החשבונות גם לפי סעיף 130(ב) לפקודה, ובה צוין, כי מסיקה לא ניהל מערכת חשבונות ולא ניהל תיעוד כנדרש וכי אי-המצאתם על-פי דרישת פקיד השומה כמוה כאי ניהולם.

פקיד השומה קבע את ההכנסה החייבת של מסיקה לשנים 2009-2011 בשומות על-פי מיטב השפיטה לפי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה. לפי דוחות רווח והפסד של העסק עלה, כי הרווח הגולמי בעסק הוא בשיעור של 6.7%-5.1%, שהוא נמוך משמעותית מניתוח נתוני העסק והענף בו מסיקה פעל. הרווח הגולמי שהוצהר לא תאם פסיקה חלוטה של בית המשפט שהתקבלה לגבי תחום העיסוק של מסיקה (ע"מ 550/08 וע"מ 553/06), אשר קבעה את שיעור הרווח הגולמי על 22% בענף המסחר במתכות.

ביהמ"ש קבע, כי אין להתערב בהחלטה לפסול את פנקסיו של מסיקה לפי סעיף 130ב. זאת, מאחר שמסיקה המציא לפקיד השומה רק חלק מספרי החשבונות שנדרשו ממנו ומאחר שבחשבוניות ההוצאות שלו לא היה פירוט בסיסי כמתחייב (כגון: סוגי המוצרים, משקל ומחיר) על-מנת לאמוד את טיב ההתקשרות ואת זהות הטובין. באשר לפסילה לפי סעיף 103(יא) נקבע, כי הנטל לסתור את קביעות פקיד השומה מוטל על כתפי מסיקה. אולם, הוא לא הציג כל ראיה להוכחת ההוצאות.

עוד נקבע, כי פקיד השומה רשאי לקבוע שומה לנישום אשר ספריו נפסלו, וזאת לא רק על-פי עובדות מוכחות ונתונים בדוקים אלא גם על-פי אומדנים, הערכות וניסיון אישי. במקרים אלה, על הנישום מוטל הנטל לשכנע, כי השומה מופרזת, בלתי סבירה או שגויה. טיבן של הראיות אשר על הנישום להביא צריך להיות אוביקטיבי. אין די לצורך כך בעדותו של הנישום עצמו בלבד.

פקיד השומה ביסס את השומה בצו על-פי ממוצע נתונים של 200 עסקים אחרים בשנות המס הנדונות. מסיקה טען, כי המדגם שערך פקיד השומה אינו מייצג, מכיוון שהוא כולל את כל ענפי המתכת לרבות זהב, כסף ומתכות יקרות אחרות, בהן הרווח הגולמי גבוה מהמתכות בהן הוא סוחר. אולם, ביהמ"ש אימץ את סיווגי המקצועות והעיסוקים על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ודחה את טענותיו של מסיקה. ביהמ"ש קבע, כי עדיף לחשב את אחוזי הרווח מנתוני העסק עצמו. אולם, בעניינו של מסיקה לא הייתה אפשרות לכך. מסיקה לא שכנע מדוע יש להבחין בין העסק שלו לבין עסקים אחרים ובאיזה אופן.

צא ולמד: בסופו של יום, אי-ניהול תקין של ספרי החשבונות של העסק, עלול להביא לשומות מס עם חבות מס כבדה. בכל מקרה, כאשר רוצים לסתור את שומתו של פקיד השומה, ראוי להביא ראיות אוביקטיביות טובות ולא להסתפק בעדויות של בעלי העסק ומקורביו.