חוק יסוד: "ישראל מדינת הלאום של העם היהודי", זכה להתייחסות רבתית בעיתונות. גם השמאל כמו גם הימין במקרה זה, לוקה בביקורת בסוגיה זו.
ראשית לשאלת פורום קהלת - "קראת"? ברצוני להשיב-"ואתם"? ואם כן מה דעתכם על עקרונות היסוד (סעיף 1 ב') הקובע "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא ממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית".
בהכרח עולות השאלות הבאות: א. אם ישראל היא מדינת לאום, מדוע הלאום אינו הלאום היהודי (ומה מהותו?) אלא העם היהודי? ב. מה פירוש "זכות טבעית" בהקשר זה ומדוע צריך לעגנה בחקיקה? ג. מה פירוש "זכות תרבותית, דתית וההיסטורית להגדרה עצמית"? ד. אם ההגדרה העצמית היא לאומית, מה פירוש הגדרה דתית? ה. האם זה מרמז שהעם היהודי מבוסס על דת המגדירה אותו, כלומר שלמעשה אינו בגדר עם, אלא דת? אם כן, אז מדוע דווקא הלאום הנו יהודי ולא למשל ישראלי?!
סעיף נוסף הדורש התייחסות הנו סעיף (1, ג') הקובע ש"מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי". בדרך כלל הביקורת הנה על ההתעלמות מערבי ישראל, אבל אני מבקש לשאול: האמנם ליהודים אין הגדרות לאומיות מחוץ למדינת ישראל? האם יהודי ארה"ב הפעילים גם בפוליטיקה (והיה גם הסנטור ג'ו ליברמן ששאף לנשיאות) אינם ממשים עצמם לאומית בארצות הברית והם למעשה יהודים ציוניים שבבוא היום יעלו כולם למדינת ישראל?!
אינו גורע דבר
סעיף נוסף ותמוה (הוא סעיף 6) - "הקשר עם העם היהודי", שנוסף לסעיף (5) -"קיבוץ גלויות". תמוה לכן עוד יותר שבסעיף (6 א') נכתב ש"המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". עולה בהכרח השאלה - מהי זכות ישראל להתערב בענייניה הפנימים של מדינה אחרת ולפגוע בריבונותה? מה גם, כשיש ארגוני סיוע יהודים כמו הג'וינט?! מעבר לכך, דומה שהתפיסה היא שישראל היא מאין שלוחה חזקה של עם יהודי אמורפי, או בלשונו של בני פלד "המשמר הקולוניאלי הקדמי של העם היהודי", שהרי בסעיף (6ב') נכתב ש"המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי", ואם זה אינו מספיק, נוסף הסעיף הבא הגורס ש"המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות".
כאן יש לשאול: מה המשותף כיום ל
הנרי קיסינג'ר, וולודמיר גרויסמן ו
בנימין נתניהו? האם הם שלושה יהודים ששניים מהם היו אמורים לעשות עלייה למדינת ישראל מולדתם, או שהם פוליטיקאים: הראשון אמריקני, השני – אוקראיני והשלישי - ישראלי.
מלבד התמיהות של סעיפי החוק עצמו, יש לתהות על הסברי פורום קהלת לחוק זה. לשאלה שהם מציבים – "האם חוק יסוד הלאום פוגע בשוויון"? הם עונים בזו הלשון "לחלוטין - לא. חוק יסוד הלאום נותן בלעדיות לעם היהודי רק במישור הלאומי - כמקובל בישראל וביתר מדינות הלאום המערביות. במישור זכויות הפרט והקהילה, חוק הלאום אינו גורע דבר מההגנה הנרחבת שהמשפט הישראלי כבר מעניק לשוויון".
אלו הם דברים תמוהים עד מאוד. ישראל מוכתרת כמדינת לאום כ"מדינות הלאום המערבי". אך באלו ניתן למצוא יסוד תרבותי כמו גם אזרחי ללאום, אך לא דתי- אתני. מה לישראל ולהן?!
במדינות המערב אין למעשה הבדל בין לאום לבין אזרחות, ובמובהק בצרפת ההתאזרחות היא בגדר ההצטרפות לגוף הלאומי. אגב, גם במדינות מזרח אירופה קיימת אפשרות להצטרפות אזרחית לרפובליקה, אפשרות שכלל אינה קיימת בישראל.
חוקי אישות
בישראל, כשחילוני שאינו יהודי רוצה להצטרף לעם היהודי, הוא צריך לעבור גיור, כלומר להמיר את דתו, אקט הפסול מוסרית וחוקית בדמוקרטיה הליברלית במערב. מעבר לסוגיות עד כה, סוגיית השוויון הנה ללא ספק הסוגיה המרכזית. בישראל "כולם שווים, אך יש שווים יותר", באשר ישראל היא אתנוקרטיה בה היהודים הם פריבילגים, וישנם מספיק נתונים אמפרים להוכיח זאת.
"ההגנה הנרחבת"- על השוויון?! הרי בחוק
כבוד האדם ובחוק
חופש העיסוק אין עיגון לשוויון. לעומת זאת בהכרזת העצמאות השוויון בפירוש מוזכר, אבל אין הכרזת העצמאות בגדר חוקה, וזו גם לא נכתבה מאחר שהאספה המכוננת בגדה בתפקידה והפכה עצמה לפרלמנט היא הכנסת הראשונה.
לא רק זאת. בישראל אין חוק יסוד האזרח או מגילת זכויותיו. בישראל האזרחים כפופים לדין הדתי מבחינת חוקי אישות. התקנות האנטי דמוקרטיות לשעת חרום מתחדשות כעניין שבשגרה, ומעצר מנהלי נתפס כהכרח בל יגונה, הגם חומרתו.
הקניין בנדל"ן כמעט אינו אפשרי באשר הקרקע מוחכרת (בדרך כלל ל-49 או 99 שנים) ואינה נמכרת, וזוהי חריגה מהמחשבה הליברלית המקדשת את הקניין. ישראל איננה דמוקרטית ליברלית וגם איננה מדינת לאום, וחוק זה וגם ההתנגדות לו, לא ישנו את עובדות יסוד אלו.
