מה הבטיחו לשופטת הילה כהן

ביום 2.12.05 קיבלה הוועדה לבחירת שופטים החלטה היסטורית: להדיח את הילה כהן מתפקידה כשופטת בית משפט שלום. בוועדה נכחו שיבעה חברים, שהצביעו, בסופו של דבר, פה-אחד בעד ההדחה. המדובר בהחלטה היסטורית, שכן זו הפעם הראשונה שהוועדה משתמשת בסמכותה ומדיחה שופט, בעל כורחו.

פעם, בימים אחרים שקדמו לנשיא אהרן ברק, די היה ברמז מצד הנשיא כדי שהשופט ייפשוט את גלימתו ויודיע על פרישה עקב "סיבות אישיות". עכשיו לא הספיקו אפילו מרפקים של הנשיא ויתר חברי הוועדה. כיצד הגיעו הדברים לכדי כך? מדוע התעקשה הילה כהן ללכת "עד הסוף" ולסכן את מעמדה המקצועי? הדעת נותנת, כי משהו חריג אירע בכל זאת בפרשה.

ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי הילה כהן קיבלה מסרים מהם הבינה כי דינה ימוצה במסגרת בית הדין המשמעתי, ובמסגרתו בלבד. המסרים הועברו אליה הן בשיחה אישית שקיימה עם הנשיא ברק, והן בהתכתבות עם נציבת תלונות על שופטים, השופטת (בדימ.) טובה שטרסברג-כהן.

יאמר כאן, כי בידי הנציבה קיימת הזכות להעביר את הטיפול בפרשה לוועדה לבחירת שופטים או לבית הדין המשמעתי. הנציבה בחברה באפשרות השניה ובכך קבעה את מסלול הדיון. בשל זאת, קיבלה הילה כהן על עצמה את הסיכון הכרוך בכך, ולא פרשה מיוזמתה - דבר שיכול היה לחסוך לה את ההליך המשמעתי ותוצאותיו (פרישה היתה קוטעת את ההליך המשמעתי). השופטת ניסתה להאבק על צידקת דרכה, ובמידת-מה הצליחה לשכנע את שופטי הרוב בבית הדין המשמעתי כי אין מקום להדיחה. עכשיו, אחרי שאירע את שאירע, מרגישה השופטת כהן כי הולכה שולל. כך, לפחות, היא טענה בפניותיה אל חברי הוועדה לבחירת שופטים וכך אמר גם בא-כוחה, עו"ד אביגדור פלדמן, בדיון ההדחה.

נודע לי, כי במהלך הדיון התבקשה הנציבה להשיב, מדוע בחרה בהגשת קובלנה בפני בית הדין המשמעתי, ועתה, בנוסף, היא עומדת על הדחת השופטת במסגרת הוועדה לבחירת שופטים. על כך השיבה: "אולי עשיתי טעות".

הנשיא ברק השיב על טענותיה של השופטת: "לטענות אלה אין כל שחר".

בשמה של הנציבה שטרסברג-כהן נמסר בתגובה: "מעולם לא ניתנה הבטחה כזו ולא נאמרו דברים מהם יכלה להשתמע הבטחה כזו. הנציבה הציעה לכבוד השופטת לפרוש מרצון עוד בטרם קיבלה החלטה בעניינה. יש להצטער על כך שבמקום להתמודד עם העניין עצמו, מוצאת כבוד השופטת להתעמת עם מי שטיפל בעניינה מכוח סמכותו על-פי חוק, ועשה מלאכתו נאמנה".