פרשת "שמות" פורסת בפנינו חברה הסובלת מדמוניזציה של הזר. מדובר בעברים שהגיעו למצרים כפליטים, שנסו מהרעב בארץ כנען. דמוניזציה של הזר החי במצרים זורע ממשל מצרי בנאומים פופוליסטיים זולים ואימתניים, המציג את הזר כמי שעלול לתת יד לאויב.

בפרשת החיים בארצי סובלים מדמוניזציה של הזר אפריקנים, שהגיעו לישראל במנוסתם מרעב ואימה באפריקה. דמוניזציה של הזר בישראל זורעים בנאומים פופוליסטיים זולים כלפי הזר המוצג כסרטן.

בפרשת "שמות" מלך מצריים מנצח על הדמוניזציה כלפי הפליטים מיבשת אסיה. בפרשת חיינו מנצחים על הדמוניזציה כלפי פליטים מיבשת אפריקה נציגי ממשל, שפרשת השבוע כביכול מתנגנת על לשונם. אותו טקסט כלפי זר בספר "שמות" דומה להפליא בבוטות שלו לטקסט כלפי הזר בחברה שלנו. בשני המקרים אנו עדים לזריעת פחד בלתי רציונאלי, הפורטת על נימים לאומניים המצביעים על סכנות קיומיות.

בשני המקרים הסממנים האופייניים לזר הם "שׁוֹרְצִים" המסכנים את קיומם של ילידי הארץ. הנוסח המבהיל של פרעה בספר שמות פרק א' 7 תואם לדברי ההבל השכיחים כיום - "וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאוֹד מְאוֹד וַתִּמַּלֵּא הָאָרֶץ אוֹתָם". אצלנו החליפו "שׁוֹרְצִים" עבריים ב"שורצים" אפריקנים, ב"שורצים" בדווים וב"שורצים" הנוהרים לקלפיות ומסכנים כביכול את קיומנו.

בפסוק 9 באותו פרק אנו קוראים - "וַיּאמֶר (פרעה) אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם יִשְׁרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". פרופסור נחמה ליבוביץ בספרה ספר "שמות" מביאה את פירושו של הרמב"ן לפיו פרעה אינו חושש רק מהריבוי הטבעי - מהסכנה הדמוגראפית - של השורצים החיתיים בדמות בני ישראל, אלא חושש שבני ישראל יצטרפו אל האויב - "וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא אֶל שׁוֹנֵאנוּ וְנִלְחַם בָּנוּ...". (שם פס' 10) למרות שבני ישראל שוהים במצרים מאות שנים כמיעוט לאומי מחליט הממשל המצרי להסית נגדם ולהצביע על סכנה דמוגרפית - שהזר מסוכן כי הוא זה ש"נִלְחָם בָּנוּ".

ממדים מסוכנים

פופוליזים זול של פרעה במצרים כלפי מי שהוא רואה בו זר, בני המיעוט העברי, קיבל ממדים מסוכנים בעוינותו כלפי בני העם העברי, החיים במצרים כבר כמה מאות שנים. פופוליזים זול של הימין בישראל כלפי מי שהוא רואה בו זר - בני המיעוט הערבי - מקבל ממדים מסוכנים בעוינות שלו כלפי בני העם הערבי, החיים בישראל כבר מאות בשנים.

פרשת השבוע - פרשת שמות מתריסה נגד גילויי גזענות. היא דורשת מאיתנו בל נחטא בחטא הדמוניזציה של הזר ונייחס לו שדים ורוחות רפאים החבויים בראייה החיתית של "שׁוֹרְצִים". פרשת השבוע היא גם מקום למחשבה לשמאל הציוני, המצביע על סכנה דמוגרפית לחיינו ולמפעל הציוני אם לא ניפרד, זה שמאל שמתנכר לא רק לערכי הדמוקרטיה, אלא גם לערכי פרשת השבוע. אינני רואה איום דמוגראפי בילידי הארץ הזן - הערבים. הם צבועים בצבעי אותה אדמה בה אני צבוע.

מפרשת "שמות" מן הראוי, שנאמץ ללבנו את גיבורות הפרשה - הנשים. ניתן את ליבנו לנשים המיילדות, פועה ושפרה, שידעו לומר באומץ רב לא לשררה מונרכית שביקשה לזרוע מוות. נאמץ ללבנו את מסירותה של האישה, האחות מרים, שמצילה את אחיה ממפגש עם יד גרומה של מוות. נאמץ את עוצמת מוסריותה ואנושיותה של נסיכה מצרייה, המאמצת ללבה ילד של משפחה זרה, הנתון לאימת מוות.

מן הראוי שנקבל מפרשת השבוע את השילוב הטבעי בחיי עמנו של אישה, בת העם המדייני, כרעיית אחד המנהיגים החשובים בהיסטריה שלנו כעם, כרעיית מי שיהיה המודל בחיי עם ישראל והאומות למנהיגות לאומית ראויה. ניטול מפרשת השבוע את האמירה - לא לדמוניזציה לזר, ונאמץ ללבנו עולם ערכים של הנשים הפועלות בפרשת "שמות" ומגיעות לדרגת השפעה.

ברוח ימינו ניטול מפרשת "שמות" את מופת חייו של משה, אדון הנביאים, שבעקבותיו קמו לנו נביאים אנשי מוסר ואבחנה חברתית-מדינית מפוכחת, שידעו להעמיד שליטים על הקשר בין רמת המוסר והצדק לבין חוסנה המדיני והביטחוני של המדינה. מדינה בה הופכים ללענה משפט וצדקה לארץ מניחים, נפגע החוסן המדיני של המדינה. במדינה בה סביבת העבודה של

ראש ממשלה מושחתת ומשטרה וגם פרקליטות סבורים, שראש הממשלה חשוד בעבירות מוסר, במדינה הזו - מדינת ישראל - יש סכנה לחוסנה הביטחוני והמדיני.