קרטל הוועדה למינוי שופטים

רבים במערכת המשפט ובקהיליית המשפטנים בארץ התבטאו בהזדמנויות שונות כי שיטת המינויים שלנו למערכת השיפוט, לעומת ארה"ב למשל, טובה ומאוזנת יותר, ותוצאותיה ראויות יותר.

על תיאוריה זו יש והיו הרבה חולקים גם בין חברי הכנסת וגם בין השופטים, לרבות שופטי העליון - במיוחד לאחר שפרשו והעזו להביע את עמדתם בפומבי. לדוגמה, ניתן לצטט את השופטת העליונה בדימוס, דליה דורנר, שופטת מוערכת, אמיצה, הגונה, שלא חששה לתת פסקי דין מעוררי מחלוקת ציבורית ומשפטית, שאמרה כי "היתה מאמצת במקצת מהשיטה האמריקנית של 'שימוע' לשופטים לפני הוועדה למינויים". ואני הייתי מוסיף לכך, גם את התיקון שנשיא יכהן שבע שנים - והוועדה תבחר נשיא חדש מבין השופטים העליונים או מועמד מבחוץ.

בנושא זה כדאי להזכיר ולהסביר שהשיטה בארה"ב היא שהנשיא ממנה את השופטים הפדראליים, לרבות שופטי בית המשפט העליון הפדרלי - תשעה במספר - לפי האג'נדה הפוליטית שלו ולאחר שעברו "שימוע" בפני הסנט. למרות הביקורת הרבה והקשה שיש על שיטה זו - יש לציין שהיא פועלת לא רע כבר עשרות בשנים.

כלומר, להבדיל מפרופ' ברק, שמפחד מאג'נדה סדורה וברורה של מועמד לעליון, כמו למשל של פרופ' גביזון, בארה"ב זנ הפוך - אג'נדה היא שקובעת מי יתמנה על-ידי הנשיא. רק לאחרונה מינה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש לנשיא בית המשפט העליון הפדרלי, שופט צעיר בן 55, ואחריו שופט נוסף, שלא מתוך השופטים הוותיקים והמוכרים, ובכך קבע למעשה את הקו שיוביל הנשיא החדש והצעיר לדור שלם בעתיד.

החשיבות של בית המשפט העליון בארה"ב ובישראל, שהוא מכריע וקובע בסוגיות ערכיות, משפטיות, מוסריות ומדיניות הנוגעות לכל יסודות חיינו - ובמיוחד בישראל, בשל היעדר חוקה כתובה.

ח"כ מיכאל איתן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, נאבק כבר זמן רב על שינויים בוועדת המינויים אצלנו וגם הכין טיוטה לשינויים שבה יהיו 13 חברי ועדה כאשר היתרון יהיה לפוליטיקאים. הצעה זו נדחתה ולא נראה לי שיש לה סיכוי להצליח או לקבל גיבוי ציבורי בעתיד הקרוב.

בנושא זה הצעתי וכתבתי לא פעם, שיש מקום לשינויים בהרכב הוועדה ושיטת המינויים, כאשר הצעתי עומדת על 10 חברי ועדה, (במקום תשעה חברים כיום) בחלוקה הבאה: שלושה שופטים עליונים בראשות הנשיא, שלושה נציגי לשכת עו"ד (במקום שניים כיום, שגם נגועים בפוליטיקה וחבל), שלושה נציגי הכנסת (כלומר, פוליטיקאים) + יו"ר הוועדה שהוא שר/ת המשפטים EX OFICCIO (מכוח התפקיד).

ועדה בהרכב זה היא יותר מאוזנת, יותר מייצגת, כאשר ליו"ר הוועדה יש את הקול המכריע - למרות שהוא פוליטיקאי - ואולי דווקא בשל כך.

הטענות שיש למנות לעליון רק לפי כישורים משפטיים, היא טענה הלקוחה מהאגדות, שהרי אין שופט אובייקטיבי ממש, אין עו"ד אובייקטיבי ולא פוליטיקאי, כך שחבל להיתמם ולהתחסד, ואם מוצאים נציג כזה במקרה בין המועמדים, לא הייתי ממליץ לבחור בו כי אדם שאין לו אג'נדה או תפישת עולם סדורה, או תובנה משפטית חברתית - לא מתאים להיות שופט. ואם יש לו, ברוב המקרים רצוי שנדע זאת.

כדי למצוא את האיזון הנאות בין הכישורים המשפטיים הנדרשים לבין תפישת העולם של המועמד יש לערוך "שימוע" בפני הוועדה בהרכבה המלא, כדי להתרשם מהמועמד, עולמו וכישוריו להיות שופט מחוזי או עליון.

עם מינוייה של עו"ד ציפי לבני, כשרת משפטים, כתבתי מאמר תחת הכותרת: המערכת המשפטית זקוקה לטלטלה. קיוויתי שגב' לבני, שבאה מעם הפרקליטים מתאימה ביותר לשינוי והמהפך. עכשיו, בשל הבחירות הקרבות, נראה לי שהנושא מתרחק, והשינויים לא נראה שיבואו בעתיד, אם בכלל.

מלחמתה האמיצה של לבני למינוי של פרופ' גביזון, על אפו חמתו והתנגדותו של פרופ' ברק, ראויה לציון דרך ציבורי ומשפטי. שהרי עד היום לא העז אף שר משפטים להתעמת חזיתית ללא מורא ופחד, עם נשיא בית המשפט העליון - המחזיק בידיו כוח עליון.
מחול השדים, המשפטי והציבורי, סביב מינוי פרופ' גביזון, הוציא מפרופורציות כללי משחק שהיו מקובלים עד עכשיו.

התנגדות שופטי העליון למינויים כמו, פרופ' נילי שפירא, גביזון, ונציגים של המגזר הפרטי של עורכי דין, מצביע על קליקה וקרטל של "חברינו". כלומר, אליטה משפטית, מאותו מיליה, אותה אסכולה, אותם חברים מוכרים מהאקדמיה או מקורבים להם.

שופטים כמו המשנה לנשיא בדימוס מנחם אלון, לנדוי, השופט המכהן אדמונד לוי, שופט ערבי או שופט בעל כסא דתי, או שופטים מחוזיים בדימוס, כמו סגלסון, אדר ז"ל, שטרוזמן, בעלי אוריינטציה ציונית לאומית ימנית, מונו לא בשל דעותיהם אלא למרות, בלחץ נציגי הימין בוועדת המינויים או בשל "הסדר" בין חברי הוועדה - מינוי שלנו ותמיכה במינוי שלכם.

גם המינוי של השופט העליון אדמונד לוי, דתי, ימני, ציוני-לאומי, נעשה בלחץ ובהסכם בין השר מאיר שטרית, שהיה אז שר המשפטים, לבין הנשיא ברק ויתר חברי הוועדה תמורת מינוי מקובל על ברק.

ללמדך, הפוליטיקה והקומבינות קיימות מזמן בוועדה, תלוי בהרכב הוועדה ותפישת עולמה והלובי שניתן להפעיל על הוועדה בעד ונגד מועמד מסוים.

התרגיל "המסריח" שמנסה לעשות ח"כ בייגה שוחט, חבר ועדת המינויים, לא מתאים לתדמית היפה והנקייה שמנסים לבנות לו לקראת עזיבתו/פרישתו מהכנסת. ח"כ בייגה שוחט הודיע על פרישתו מהכנסת והמפלגה בסוף השנה וכבר חוגגים במסיבות וראיונות את עזיבתו. לפתע הוא מעכב את הפרישה, כדי למנוע מפרופ' גביזון להתמנות לעליון, כחבר ועדה שמתנגד לה וכך להעניק רוב לפרופ' ברק. זה מגעיל, זה מסריח, למרות שזה כשר פרוצדורלית. אם זאת הדרך והשיטה, כדאי מהר להחליפה.

העליון זקוק לכוחות רעננים חדשים, צעירים, עם אג'נדות חברתיות, פוליטיות משפטיות מגוונות ונציגים מכל שדרות הציבור. כך יהיה לנו בית משפט עליון בעל סמכות ואמון הציבור. וחבל שהוועדה למינוי שופטים הפכה לשלוחה של בית המשפט העליון בראשות הנשיא.