בתקופת ה"פרשה", בשנות ה-60, היה מייסד המדינה דוד בן-גוריון ז"ל עסוק באופן אובססיבי בהריסת תדמיתו ומעמדו במאבק סיזיפי נגד כל העולם לפיתרון השאלה "מי נתן את ההוראה". ההוראה לביצוע פעולת הנפל בשנות ה-50 במצרים, שהביאה אסון גדול למדינת ישראל.
מאותה תקופה זכורה הקריקטורה האלמותית של הקריקטוריסט דוש ז"ל בעיתון מעריב שבה נראה מייסד המדינה דופק במרץ בפטיש באנדרטה הנושאת את דמותו ומרסק אותה לרסיסים...
דומה כי התנהגותו של נשיא בית המשפט העליון בחודשים האחרונים במאבקו נגד מינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון מזכירה באופן מדאיג את הקריקטורה ההיא ומתקבל הרושם כי בחודשים שנותרו לכהונתו הוא החליט לנפץ את המיתוס ואת התדמית שבנה בעמל רב במשך שנים.
פרופ' ברק, אשר גם מי שאיננו מסכים עם דרכו המשפטית, אינו חולק על כשרונותיו הרבים, הצליח לבנות לו במרוצת השנים תדמית ממלכתית ומורמת מהעם, שכן עוד בהיותו יועץ משפטי בשנות ה-70 נמנע בקנאות מכל מגע גלוי עם התקשורת ומכל הצהרות פומביות.
בשבועות האחרונים דומה כי מאבקו במינוי פרופ' גביזון איבד כל רסן: התקפות אישיות פומביות ולא פומביות על המועמדת, בחישה פוליטית אצל חברי הכנסת, לרבות הארכה מפוקפקת במיוחד של כהונת ח"כ שוחט בוועדה למינוי שופטים, גיוס כותבים מטעם למאמרי השמצה ועוד כהנה וכהנה.
מוסף "הארץ" אף טרח לפרסם כתב פלסתר מחליא במיוחד של עיתונאי החצר יובל יועז, המלא השמצות משוללות יסוד נגד המועמדת, נגד השרה ליבני ואפילו נגד מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון, מקורבו של הנשיא, אשר לדעת הכותב, "החליף מחנה", רחמנא ליצלן, והוא מעתה אויב מר של ה"מילייה"...
גם אם הקמפיין המכוער בתקשורת מנוהל על-ידי גורמים אחרים בבית המשפט העליון, הציבור אינו ער לאבחנות דקות והנשיא נתפס כמי שנותן יד למהלכים אלו.
במלחמה זו לא לוקחים שבויים והכל כשר. אפשר להשמיץ, לבזות, להוציא דיבה, ולהתגעגע לנורמות של מרכז הליכוד.
אהרן ברק איננו, בכל הכבוד, מייסד המדינה דוד בן-גוריון, אולם הוא נהנה בחוגים נרחבים מאהדה והערצה כל עוד שמר על ריחוק כמתחייב ממעמדו ומתפקידו וכל עוד נמנע מלשמש שחקן פוליטי גלוי ואגרסיבי בביצה הפוליטית הישראלית.
כמה חבל כי בחודשים האחרונים שבר בעצמו את כל הכללים שקבע במשך עשרות שנים, ונחלץ למאבק תמוה וחסר שחר, הנובע ממניעים מוזרים ביותר. שכן, גם אליבא הנשיא ברק, פרופ' גביזון הינה מועמדת שאין ספק בכשרונה, ביושרה, ביכולתה המשפטית ובתרומתה הציבורית לקיום היהודי במדינת ישראל.
כל ההתנגדות הפרועה והרדיקלית מבוססת על היותה של רות גביזון גדולת מבקרי האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון מבית מדרשו של אהרן ברק.
מדובר בפסילה פוליטית אידיאולוגית שאין לה כל מקום. בבית המשפט העליון בארה”ב, למשל, השופטים מתחלקים בין ליברלים-אקטיביסטים, לבין שמרנים אנטי-אקטיביסטים ודרים בכפיפה אחת. הטענה ששופט אחד מתוך 15, המתנגד לאקטיביזם השיפוטי, יביא אסון על המוסד הינה דמגוגיה משוללת יסוד העומדת בניגוד לעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים של פתיחות, ויכוח חופשי וחילופי דעות.
כמה חבל שהקריקטורה של דוש באשר לבן-גוריון המנוח תקום לתחייה והנשיא במאבקו חסר המעצורים ינתץ את תדמיתו ואת מעמדו בחודשים הבודדים שנותרו לכהונתו.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
