(וישלח סו) זה רק עוקץ, בלי דבש

לא ממש מתחשק לי לכתוב על האירועים הפוליטיים, אבל מה לעשות שאין לאן להימלט מהם? חוץ מזה, ענייננו הוא האקטואליה בפרשת השבוע, וכתמיד גם כעת יש הקבלה מופלאה בין האירועים הפוליטיים לבין המסופר בפרשת השבוע.

בשנים קודמות הקבלנו את מערכת היחסים בין יעקב לעשו למערכת יחסינו עם אומות העולם; השנה אנחנו מנסים להציג את אותה מערכת יחסים שבין יעקב לעשו כמשקפת את מערכת היחסים השוררת בתוכנו, בין בני יעקב עצמם; לאו דוקא בין האנשים הפשוטים, מה שמכנים עמך, אלא בין המורמים מעם, המתיימרים להנהיג את בני יעקב. האנשים הפשוטים אומנם נגררים אחרי המנהיגים, אבל זה רק מפני שהם לא באמת מכירים דרך אחרת.

בפרשת השבוע שלנו, עם חזרתו לארץ, שולח יעקב מלאכים אל עשו; יעקב יודע שעשו מעריך מאד הצלחה מכל סוג, והוא שולח לו מסר מתאים.

(בראשית לב) ה וַיְצַו אתָם לֵאמר, כּה תֹאמְרוּן לַאדנִי לְעֵשָׂו; כּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה: ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדנִי, לִמְצא-חֵן בְּעֵינֶיךָ:
עד עתה הוא סבל מתדמית ירודה של אברך כולל; לא יוצלח שחי על חשבון אחרים; עכשיו הוא חושב, ההצלחה שלו תשכנע את עשו שמדובר באדם מתוחכם הראוי להערכה.

עשו לא ממהר להתרשם; הוא זוכר את יעקב כאיש תם יושב אהלים, ותדמית כזאת לא מוחקים בסיפורים על הצלחה כלכלית.

ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקב לֵאמר; בָּאנוּ אֶל- אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: ח וַיִּירָא יַעֲקב מְאד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: יעקב מבין שהדברים לא שיכנעו את עשו, וכאיש מעשה הוא נערך גם לגרוע מכל. אלא שכאיש שלום, הוא מנסה דרך נוספת; אם עשו כל כך מעריך הצלחה כלכלית, ודאי ישמח לקבל תשורה נאה.

...וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: טו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים; רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: יז וַיִּתֵּן בְּיַד-עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ; וַיּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: יח וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן לֵאמר, כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמר; לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: יט וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקב, מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא אַחֲרֵינוּ: כ וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמר; כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו, בְּמצַאֲכֶם אתוֹ: כא וַאֲמַרְתֶּם, גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקב אַחֲרֵינוּ; כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:

מתנה מכובדת מאד, אבל יעקב עדיין לא בטוח שזה יספיק; אולי עשו ירצה גם כבוד, אז גם כבוד הוא מספק לו בשפע.

(בראשית ל"ג) ג וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו:

וזה עבד; עשו מתרשם כל כך, עד שהוא פוגש את יעקב בחיבוקים ונשיקות.

אז מעכשיו, שלום לעולם? יעקב אינו משלה את עצמו; הוא יודע שיש הבדל תהומי בין השקפת העולם שלו לזו של עשו, ועדיין לא הגיע הזמן לשלום כזה. לכן כאשר עשו מציע לו עזרה, הוא מתחמק.

יד יַעֲבָר-נָא אֲדנִי לִפְנֵי עַבְדּו;ֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבא אֶל-אֲדנִי שֵׂעִירָה:

יעקב מקפיד להישאר מחובר למהות החיים, לבורא יתברך. התחברות עם עשו שעניינו הוא במעטפת החיצונית של החיים, זה בדיוק הפוך מדרכו של יעקב, ואין שום דרך לגשר על פער זה. גם לא כדאי לנסות, כי בין דרכו של יעקב לדרכו של עשו, אין אמצע. בתפילה שנושא יעקב לפני ה', לקראת הפגישה עם עשו, הוא מזכיר את ברכת ה' והבטחתו:

יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת- זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרב:

תרבות של פירוד

רש"י מעיר שזה לא בדיוק מה שנאמר ליעקב; הנה הפסוק מתחילת הפרשה הקודמת:

(בראשית כ"ח) יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:
הובטח לו שזרעו יהיה כַּעֲפַר הָאָרֶץ, איפה נאמר שזרעו יהיה כְּחוֹל הַיָּם? רש"י מתרץ שזה מסתמך על הנאמר בפסוק הבא:
טו וְהִנֵּה אָנכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ:
והרי ה' לא דיבר עם יעקב לפני כן, אז למה ה' מתכוון כאשר הוא אומר אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ?

משיב רש"י, שדברים אלו נאמרו לאברהם, ויעקב הוא ממשיכו של אברהם, לכן הדברים נאמרו לו, אף כי באמצעות אברהם.

אברהם הובטח שזרעו יהיה ככוכבי השמים (בראשית ט"ו) וכחול אשר על שפת הים (שם, כב). כולם אוהבים להתייחס לכמותיות שבהבטחות אלו, אבל בהבטחה כַּעֲפַר הָאָרֶץ אין שום רמז כמותי. צריכים לחפש את המסר הרעיוני.

עפר הארץ מורכב מפרודות זעירות אשר נוטות להתחבר זו לזו עד כדי יצירת גושים חזקים שקשה לפוררם.

חול הים מורכב מפרודות יותר גדולות; הן סמוכות מאד זו לזו, אך לעולם אינן מתאחדות איחוד אמיתי. הן עשויות להתחבר בהשפעת הלחות, אבל כאשר זו מתנדפת, הן שבות ומתנתקות. כוכבי השמים, נו, אלה שומרים על מרחק עצום זה מזה וטוב שכך. מפגש בין שנים כאלה עלול להחריב את העולם.

יעקב הוא היחיד שזוכה לברכה כַּעֲפַר הָאָרֶץ; הוא כנראה יודע עד כמה קשה לשמר אחדות כזאת ומוכן להסתפק במצב של כְּחוֹל הַיָּם. עדיין זכורים הימים בהם היינו מתאחדים, לא כַּעֲפַר הָאָרֶץ אבל לפחות כְּחוֹל הַיָּם, אל מול סכנה חיצונית למשל; כיום למרבה הצער, אנחנו מאמצים דרך אחרת.

בסוף הפרשה מסופר על מלכי אדום:

(בראשית ל"ז) לא וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וכאן באה סידרה של שמונה מלכים אשר לגבי שבעה מהם נאמר: וַיִּמְלֹךְ... וַיָּמָת... בשמיני כתוב וַיִּמְלֹךְ ולא כתוב וַיָּמָת. בקבלה הם מכונים מלכי עולם התהו. כל אחד אומר 'אני אמלוך'; הם, כל אחד כוכב בעיני עצמו ואינם מוותרים זה לזה. המאבק ביניהם מוביל למותם. השאלה היא רק, כמה אנשים הם לוקחים אתם בדרך אל החידלון.

אברהם הוא אב המון גוים ובין בניו יש גם כוכבים רבים; יעקב הוא האבא שלנו בלעדי, ואנחנו בניו אמורים להיות כעפר הארץ או לפחות כחול הים. האם זה מה שקורה במציאות?

למרבה הצער, גם מי שמתיימרים לייצג את בני יעקב לא ממש מצליחים לנהוג כעפר הארץ; הם מסוגלים לשמר את הפירוד ביניהם בנימוקים כאלה ואחרים שמאחוריהם מסתתרת התביעה, אני אמלוך. הם אפילו לא מצליחים לנהוג כחול הים וליצור בלוק טכני שיציג מראית עין של אחדות. תרבות אדום, כבר אמרנו?

טוב, כמו יעקב, גם הם יודעים שצריכים למצוא חן בעיני עשו, אבל בשונה מיעקב, הם גם מקבלים את הנחות היסוד של תרבות עשו וזהו שורש הפילוג המוביל לחורבן ה' ישמור.

עם ישראל הוא יחידה אחת שלמה. הוא מורכב משנים עשר שבטים ולכל שבט יש את האיפיונים שלו, אבל כולם ביחד הם עם ישראל. ברגע ששבט כלשהו, אסכולה כזו או אחרת מנסה להשליט את דעתה ואת דרכה על האחרים, זו כבר אינה תרבות יעקב, זו תרבות עשו.

המערכת הקיימת בנויה על הנחות היסוד של עשו והיא אינה מסיגלת לשנות זאת. "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". מי שמסוגל לשנות זה אנחנו, האנשים הפשוטים, ודוקא מתוך מודעות של אנשים פשוטים. כי אם ניתפס לחשיבה פוליטית, נהיה פוליטיקאים כמו אלה שאנחנו לא אוהבים; הרי פוליטיקה במהותה היא ההיפך מתרבות יעקב. הגיע הזמן שנתעורר ונפעל ליצור אחדות בתוכנו. זה אפשרי וזה חיוני. ועל-ידי זה תתקיים מיד הבטחת הנביא שקוראים בהפטרת השבוע: כא וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפּט אֶת-הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה:

ואז יהיה ממש טוב ליהודים וגם לכל האחרים.