מהלך שני עשורים ומחצית העשור שאני עובד עם הנוצרים, יצא לי להפגש עם נוצרים רבים שרוצים לנצר אותנו ואינם מהססים לעשות זאת בריש גלי. כך גם עבדתי עם נוצרים הרואים עצמם מקורבים מאוד ליהודים וליהדות, אך נקודת הפתיחה שלהם היא תמיד, לפחות בעיני רוחי, שהם נוצרים המאמינים בישו.
לנו, היהודים, אמונה שלמה בפשטותה: התנ"ך במלואו ניתן לנו, אין להוסיף ואין לגרוע ולו אות אחת. למי שמזלזל או פוטר זאת בקלות, הנה אנלוגיה בת זמננו שתמחיש את חשיבותה של כל אות ואות, בלי לגלות את הנסתר מאתנו: נסו לשלוח אימייל כשאות אחת חסרה. האימייל כמובן לא יגיע ליעדו.
אין אנו מכחישים את קיומו של ישו. נהפוך הוא, משך אלפיים שנים סבלנו מהמאמינים שעקבו אחר אותו רב יהודי שלימד בבית כנסת בקצה הצפון מזרחי של הכנרת, נאם על ההרים המשקיפים על אותו אגם מים ונדד לאורכה ורוחבה של ארץ ישראל לפני אלפיים שנים. אין אנו מעריצים אותו, כמו-כן אין אנו רואים בו בן האלוהים, או האלוהים עצמו שנגלה לבני תמותה על פני האדמה.
ישו עבורנו הוא דמות היסטורית משמעותית מאד, שמיליארד אנשים או יותר מאמינים בו ובתורתו, שהיא תורתנו. מאמינים אנו באמונה שלמה בביאת המשיח, ומייחלים אנו שיתגלה בזמן זה ממש. יש מאתנו קטני אמונה, יש מאתנו מאמינים גדולים, ובין לבין ניתן למצוא את כל העם היהודי, חילוניים ודתיים כאחד. כולנו עמדנו למרגות ההר העשן עת משה עלה וארבעים יום וארבעים לילה נעלם בין הקולות והמראות הנהדרים, וכולנו נתאחד ונקום שוב לתחיה עם תחית המתים.
אין אנו מזלזלים בנוצרים, פשוט אין אנו מאמינים שישו הוא בן האלוהים או חלק מהשילוש הקדוש. מאז אברהם אבינו היו דתות רבות, כמו גם אלים ואלילים רבים, ולנו יש "ה׳ אלוהים, ה׳ אחד".
אלא שלאחר אלפיים שנות רדיפות, עינויים, עלילות דם וסבל, רב החשד וחוסר האמון. לכן העבודה עם הנוצרים הייתה פורצת דרך, חדשנית, טריטוריה בתולה.
אמונה ושכרה בצידה
לנוצרים חשוב שהיהודים יהיו במדינת ישראל בכדי לזרז את חזרתו של המשיח, ישו שלהם. יש אומרים שזו הסיבה העיקרית בשלה הם תומכים בנו, לזרז את חזון אחרית הימים לפי הברית החדשה. עבורם אנחנו נקודת מעבר הכרחית, ולכן הם מוכנים לסבול אותנו ולעשות כל יכולתם לוודא שהדרישות תתקיימנה במלואן.
נוצרים אחרים עדיין מלאי שנאה עתיקה, נושנה, שנאת יהודים תהומית, ולא יעזור כל דבר - לעקור אותה לא ניתן. הדבר האפשרי היחיד הוא למתנה או להרדימה, אך תמיד היא תתעורר, ובד"כ בזמנים הכי לא נוחים עבורנו.
וישנם נוצרים שאוהבים אותנו בלב ובנשמה, אהבת אמת, שאין שכרה בעולם הזה. עבורם אנחנו בבת עינו של האלוהים שלהם, ילדיו, עמו, העם הנבחר, עם שאלוהים לא יעזבו ויהי מה. עבורם, האהבה שהם מרעיפים עלינו היא שכן אנחנו "נציגי" האלוהים עלי אדמות, וכל פגיעה בנו היא פגיעה ישירה באלוהים, דבר שלא ייתכן בעליל. לכן הם מוכנים אפילו להקריב את חייהם עבור כל היקר להם - האלוהים.
בין כל זרמי וסוגי הנוצרים, יש סוג אחד שאיני מסוגל להתחבר אליו, ולמען האמת גם לא נחשפתי אליו ישירות - היהודים המשיחיים. אלו הם יציר כלאיים בין יהודים לבין נוצרים, וכמו שלא ייתכן שאישה תהיה "חצי הרה", כך גם לא ייתכן שיהודי יאמין בישו כבן האלוהים. אמונה זו הופכת אותו מיהודי לנוצרי, כמו אישה שעובר צומח ברחמה (בין אם זה כתוצאה ממשגל עם גבר או הפריה אלוהית).
בארץ, בירושלים, לא התפלאתי כשנגשו אלי מיסיונרים ורצו לפתות אותי להצטרף לשיחה קלה-קלילה-מעמיקה-חודרת-מפתה. ידעתי לעמוד על שלי ובצורה מנומסת להתרחק. ביום העצמאות בכיכר רבין בתל אביב נדהמתי מכמות הניירת שהמיסיונרים חילקו ופיזרו. מסתבר שזה אזור למוד קרבות, דווקא בעיר בה צומחים בתי כנסת ויש חזרה ליהדות לגווניה השונים. עשבים שוטים מנסים להשתלט, אך לא עולה ולא יעלה בידם. הגן מטופח מדי, מלא הוד והדר של יצירה אלוקית מתחדשת.
בארה"ב זרמים רבים ליהודים - ישנם כמובן את האורתודוקסים, בהם כיפות סרוגות ושחורים למיניהם, וישנם את הקונסרבטיבים, ומעבר להם ים של רפורמים, הלוקחים את החלקים הנראים להם מהיהדות והופכים אותם לדת מלאה. מרחק חלק הרפורמים מהיהדות לה אני שייך כה גדול, שנראים הם לי מוזרים ומשונים, לא קשורים בדרך כלשהי ליהדותנו.
אך בין כל אלו, יהודים משיחיים לא פגשתי. לא ידעתי שיש להם בתי כנסת בדיוק כמו בזרם הרפורמי, קהילות גדולות ופעילות, עם חברים מכל הגילים. יש להם גם ועד רבנים, ובבית הכנסת רב ראשי ורבנים זוטרים, והם בקיאים ביהדות הרבה יותר ממני. אך עד מהרה מבינים שמי שבפניו אנו עומדים אינו יהודי "משלנו" כי אם נוצרי, המשך ישיר של אותו רב יהודי שמיליארד אנשים מאמינים היום שהוא בן האלוהים.
העימות
בחור צעיר בשם מתיו קלילי הזמין את הקהל הרחב לעימות (דיון תחרותי) בין רב יהודי משיחי לבין בחור צעיר יהודי שחזר בתשובה. אין ספק שהוא עמל קשות ויצר דבר שאיש לא העז להעלות על דעתו לפני כן. המקום: בית כנסת אורתודוקסי של הקהילה הפרסית.
עניתי בתדהמה לשולחת ההזמנה: "יהודי משיחי בבית כנסת אורתודוקסי? לא נשמע כדבר הזה"! ענתה לי המזמינה שהרב בטוח לחלוטין באנשיו ואינו מודאג מנסיונות ניצור. "הכל טוב ויפה, אך עבור האורתודוקסים, זה חילול השם ממש. הנה שם האלוהים המפורש, ומאחורי הפרוכת ספרי תורה, ובמקום זה ממש מגיעים יהודים משיחיים ומביאים אתם את ישו שלהם. הלא מזמינים אנחנו את המגיפה הביתה פנימה, לקודש הקודשים, וכבר לא יהיה מנוס אם היא תתפרץ ותפגע בכולנו".
רבנים אורתודוקסים רבים לא יכנסו לכנסיה, לא יאמרו את שם ישו ואף יתנכלו למי מאתנו שמעז להעלות את שמו. בסקירה בטור זה שהייתה יבשה והיסטורית בעיקרה, זכיתי בקריאות נאצה, איומים על העיתון וביטול פרסום רק בגלל שרב מכובד אחד החליט שאוהב אני את ישו. את קיתונת השופכין זוכר אני עד היום, שכן שפה כה גסה בה השתמש הרב לא מתאימה אפילו לרוכל בשוק. לא כיבדה היא את הרב ואף ביזתה את האלוהים שהרב נציגו.
וכאן, רב אורתודוקסי בקהילה הפרסית, המייחסת חשיבות עליונה ומוחלטת ליהדות ולמדינת ישראל, מארח קהילה שלמה של יהודים משיחיים. פשוט לא הבנתי הכיצד. גם לא הבנתי עבור מה ומדוע. לפיכך חייב הייתי להגיע ולחוות ערב זה בעצמי.
הבחור היהודי, ג׳ייסון טבקולי ואשתו מחד-גיסא, עם קהל מבית הכנסת. הרב המשיחי ג׳ושואה (יהושוע) ברומבך ורבים מחברי בית הכנסת (הכנסיה) שלו מאידך. ביחד מנו הקרואים מאה אנשים, מספר מכובד מאוד בבית כנסת שהיה מלא מפה לפה. כולם ישבו בהתרגשות מסוימת, שכן אירוע זה היה היסטורי מבחינות רבות - קיים נתק מוחלט בין הקהילות, ואילו כאן הולכים שני נציגים להלחם זה בזה עד מוות - "האם המשיח הוא אלוהים"?
אכן, חווים אנחנו את אחרית הימים אם נהיה מסוגלים לנהל דו שיח בצורה מכובדת בנושא כה נפיץ, כה רגיש, כה לקיח. הלא רפובליקנים ודמוקרטים לא מסוגלים להוציא משפט אחד בצורה שקטה ומכובדת, ואנחנו כבר לא מסוגלים להקשיב למי שאינו מחזיק בדיוק באותן דעות שלנו. כך בארה"ב, כך גם בארץ (נסו לדבר, לדוגמה, עם מר ורדי על
בנימין נתניהו וממשלתו - ראה טור זה).
ואילו כאן התכנסו ובאו מאה אנשים, גברים ונשים, חילוניים ודתיים, לדון במשיח, באלוהים ובישו.
הבחור הצעיר ניחן בזכרון מוחלט. כך הוא זרק פסוקים ומראות מקום הן מהתנ"ך והן מהברית החדשה. כל הזמן היה חיוך זחיח מרוח על פניו, כאילו מזלזל הוא, כאילו יודע הוא יותר טוב וכבר ניצח עוד טרם החל הוויכוח. לעומתו, הרב הבכיר, שמסיים עכשיו את הדוקטורט שלו, נראה כמו יהודי-דתי-טיפוסי, עם כרכים רבים של מפרשים וחכמינו זכרונם לברכה לפניו.
זה טוען "דברי אלוהים חיים אומר אני", ומצטט פסוק ופרק אחר פסוק ופרק, וזה עונה לו עם ציטוטים של רבנים מפורסמים ממאות השנים האחרונות. זה אומר "התנ"ך שלי" וזה עונה ומוכיח שהתנ"ך שלו.
וכך התנהל הוויכוח (שהועלה בזמן אמת לרשת) בצורה מסודרת ומדויקת. עשר דקות פתיחה לכל אחד, חמש עשרה דקות טיעונים לכל אחד, עשר דקות תשובה לכל אחד, סיכום ושאלות הקהל.
אלא שציטוט פסוקים, כמו גם מפרשים, אינו נותן מענה - מדוע האלוהים שלנו יבחר לבוא כבן אדם? הלא אלוהים - "אהיה אשר אהיה", הופיע בתור סנה שאינו אוכל, אש וענן ותצורות רבות אחרות, אך איש לא ראה את פניו של האלוהים, אפילו לא משה שהיה הקרוב אליו ביותר.
לקחו להם היהודים המשיחיים פסוקים ומפרשים, שכן תמיד האמנו (אנחנו היהודים) במשיח (בן יוסף או בן דוד), והחליטו שהכל נוסב סביב ודובר ישירות על ישו שלהם. כמו במעשית סינדרלה, התאמו הם את הנעל דרך פלא לישו שלהם, אלא שהפסוקים והמפרשים אף פעם לא ייחסו את דבריהם לאחד בשם ישו. איך יודע אני זאת? מסיבה פשוטה - לפי הדת והאמונה היהודית, המשיח לא הגיע עדיין. על התנ"ך לא ניתן להוסיף (כמו גם לגרוע), כך שישו לא היה "נביא" וודאי גם לא "בן האלוהים" או "האלוהים בכבודו ובעצמו". לעומת זאת, עבור הנוצרים, ישו-הוא-המשיח-ובן-האלוהים הגיע, חזר לתחיה ועוד יבוא בביאה השנייה.
אין כאן "הוכחות" כי אם שאלה של אמונה, ולנו - היהודים - האמונה פשוטה וצרופה, אינה ניתנת לחלוקה או לניתוח, חומר מוצק וקשיח היא. מי שרוצה לקחת את היהודת ולהלבישה על משהו אחר, שייטב להם, אך אין אותו משהו אחר הופך את מהותו בשל הכסות, יפה ככל שתהיה. גבר בלבוש אישה אינו הופך לאישה, וחזיר בלבוש מהודר עדיין נשאר חיית בוץ (חבל רק על כל אותם מטרים-רצים של בד שמקיפים את כל הגוף כולו של אותה חיה).
הקהל ישב מהופנט. חברי ה"כנסיה" כמו הנוצרים אתם עבדתי מהלך השנים, מלאי נימוסים וכבוד לזולת. הם יושבים עם התנ"ך שלהם (קרי התנ"ך שלנו והברית החדשה) - ספר שהם אוחזים ביד או שמופיע על צג הטלפון שלהם, ובשבילם התנ"ך הוא עולם ומלואו, דבר חי. הם מנסים להבליג על הזלזול מנגד, לסלוח כפי שדתם מצווה עליהם. ואילו אנו יושבים וזה צועק "שתוק" והאחר מביע דעה דומה, פה פורצים במחיאות כפיים סוערות ופה נסוך החיוך על פנינו "אנחנו מנצחים"!
אך אין כאן מנצחים או מפסידים. עבורנו הקווים ברורים, עבורם ישו הוא האלוהים, אלא שמבולבלים הם וחושבים שהם יהודים. אכן, לפני אלפיים שנים, תלמידיו של ישו היו יהודים והוא רב יהודי, אך מאז, כל עוקביו ומאמיניו הם נוצרים ולא יהודים. כמובן הנצרות מבוססת על היהדות, ובלעדינו לא יכולים הם להתקיים. אנחנו להם השורשים כמו גם אוויר לנשימה. אם לא נהיה, האלוהים גם הוא לא יהיה, ואז מה יקרה לשילוש הקדוש?
כתבתי לרב ג׳וש לאחר הערב, ושאלתי אותו מדוע לא להצהיר שהם נוצרים הגאים באלוהיהם? כמובן, אנחנו שמחים ומודים לכך שהם מכירים בשורשיהם היהודים, שורשים מהם לא יוכלו להתנתק, אך מדוע הסרוב לקרוא לעצמם בשם? הלא אישה לא יכולה להיות הרה ולא הרה בו זמנית, ומי שמאמין בישו הוא ... נוצרי.
והפעם - בלי משוב, אין מיישמים, יצלחו את המשבר? מונופול באיום, יתוסף והחזירו 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
