ושוב החלטתי לבקר בקברי צדיקים, על אף הרושם המזעזע שעשה עלי הביקור בקבר בנימין, עליו כתבתי לכם זה מכבר. כי למרות הכל, כל ביקור בקברי הצדיקים מרגש אותי מאוד, ומטעין אותי מחדש בפרץ של אנרגיות, שמחה, אהבה ונתינה.
וכך מצאתי את עצמי בגליל, מחפשת את דרכי לקברו של ר' שמעון בר יוחאי.האויר היה צלול ושמשי, רך כבדולח וטהור. בפתח הקבר עמד אדם חבוש כיפה, וביקש תרומה.
לאחרונה נודע לי, שמכל הכספים שנאספים בקבר רבי שמעון לא מגיעה אפילו פרוטה אחת לשיפוץ הקבר. לכן הוא נראה כפי שהוא נראה. חלפתי על פניו של מבקש התרומה וניגשתי אל הקבר עצמו, להתייחד עם נשמתו של רבי שמעון. ניגשתי גם אל קברו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון, הקבור בסמוך.
לאחר מכן ניגשתי אל מקום הדלקת הנרות, שם הדלקתי נר נשמה לזכרו של רבי שמעון. נוכחתי לדעת ששכחתי להביא נר כדי להדליק לזכר רבי אלעזר, ולכן הלכתי לרכב, לחמש דקות בלבד, כדי להביא נר נוסף.
כשחזרתי, חשכו עיני. הנר, שהדלקתי באהבה רבה ובתשומת לב, קיבל טיפול מזעזע ממישהו או מישהי שהדליקה נר אחרי. האלמוני/ת פשוט לקח נר רגיל, ותקע אותו ממש על הלהבה של נר הנשמה שלי, כך שהנר שהנחתי כבה לגמרי, ובמקומו דלק לתפארה הנר החדש.
חוסר כבוד אנושי כזה מזמן לא חוויתי. אני רגילה לחוסר נימוס, חוסר סובלנות, חוסר אהבה – כל האנטי תכונות השרויות למכביר במקומותינו, אבל לא האמנתי שמישהו מסוגל לדבר כזה: לכבות נר נשמה של מישהו אחר. הרי זה דומה ממש לכיבוי נשמה של מישהו אחר.
ואת זה עשה יהודי או יהודיה מאמינים, שבאופן תאורטי דוגלים ב"ואהבת לרעך כמוך." אבל הרע רק הלך לרגע וכבר זכרו אינו קיים. אני ואפסי עוד. אין מקום לנר שלי – אז אלך ואכבה בברבריות את הנר שמישהו אחר שם, ואדליק את שלי במקומו. ממש אור לגויים.
בקבר של האר"י הקדוש הזדמנה לי חוויה מזעזעת לא פחות. סביב הקבר גידרו איזור לתפילה לגברים, ושם עמדו כמה בחורים חובשי כיפות והתפללו במרץ. מאחורי הקבר עמדו בצייתנות של עדר כבשים כמה נשים חובשות פאה, שלא חשבו כלל שיש משהו לא כשורה בעניין הזה.
בביקורים הקודמים שלי לא ניתקלתי באפליה הזו, והפעם הוציא אותי הדבר מגדרי. אבל כמובן שהשתיקו אותי, כי הרי עכשיו הגברים מתפללים…
לא עזרו ניסיונות השכנוע שלי, שההפרדה בין נשים לגברים נעשית רק כאשר יש ספר תורה כשר באמצע החדר, ואז הגברים צריכים להיות מימינו והנשים משמאלו, כדי לאפשר זרימה תקינה של אנרגיה.
הגברים משולים לקוטב החיובי של נורת החשמל, הנשים לקוטב השלילי, וספר התורה הוא הנגד. שילוב נכון של השלושה מאפשר את זרימת האנרגיה הקוסמית, כפי ששילוב נכון של האלמנטים בנורת החשמל מאפשר את הדלקת אור החשמל.
אבל כנראה שאיש אינו מעוניין לדעת את סוד ההפרדה בין נשים לגברים, מתי צריך לעשות אותה, ומתי הדבר מיותר. למרבה הבושה נאלצתי להדליק את הנר שלי מאחורי קברו של האר"י, ובליבי נשאתי תפילה שיום יבוא והנשים תקבלנה ותיקחנה את מקומן הראוי ביהדות. ידעתי והרגשתי שהאר"י מקשיב לתפילתי, ושלבו כואב על ההשתלטות הבלתי נאותה על קברו.
כנראה שעדיין לא הגיע הזמן, חשבתי בלבי. אומנם ימות המשיח כבר החלו, אבל הדרך עוד ארוכה והמלאכה עדיין מרובה מאוד מאוד.
