בעודי ממתין לנאוה, שתואיל בטובה לשאוב את הפרטים שלי ממחשב החברה ולהזינו בפרטי ההזמנה שלי, היא ניסתה להתגבר על מוסיקת הרקע הנעימה והמרגיעה בהמלצות, בהפצרות ובשידולים: מה היא לא הציעה לי שאקנה ב"מחיר מדהים" - כל מטבח ואבזרי נופש, חבילות נופש וציוד ספורט. על כל אחת מהצעותיה - כולן, כמובן, ב"מחיר מבצע" - השבתי בשלילה מנומסת ומנומקת.
הסברתי לה, במתינות ובאדיבות, שאין לי צורף אף לא באחד מהמוצרים שהיא טורחת להציע לי. אמרתי לה, מדגיש את העיקר, שהתקשרתי כדי להזמין "שמיכת פוך ליחיד". כאשר הפנימה את העובדה, שאני מתעקש לעמוד על דעתי ולהסתפק בשמיכה, ניסתה "לשדרג" את ההזמנה. היא תיארה בפניי את נפלאות השמיכה הזוגית, פירטה את מידותיה, עמדה על ההבדל הברור בינה לבין "שמיכת יחיד" וניסתה לקעקע את החומה הבצורה של סירובי. כאשר נוכחה לדעת שדבר מדבריה אינו מניא אותי מהחלטתי - התרצתה ואמרה "טוב".
אבל לא זה מה שקומם אותי. מה שקומם אותי הייתה החוצפה שלה לשרבב, בין שלל הצעותיה, תרומה למען חולי סרטן. כך, כבדרך אגב, בין רצף המוצרים ה"מוזלים", שאותם ניסתה לשווק לי במסגרת מה שמכונה "עסקה טובה" (רבים מכם מכירים אותה כמשוער, היא ניסתה גם פרוט לי על מיתר החמלה והרחמים שבי. זה הכעיס אותי. אני תורם למען מטרה שאין חשובה, קדושה וראויה ממנה פעמים אחדות בשנה. אני עושה זאת מרצוני החופשי, בהכרה מלאה, בדעה צלולה, מתוך רצון כן ואמיתי לסייע להם ככל יכולתי המועטה.
כאשר מטלפנם אליי מהאגודה למען מלחמה בסרטן לא מנסים "לדחוף" לי, כבדרך אגב, מוצרי צריכה. המטלפנת מסבירה לי מה שאין כל צורך להסבירו לי. אני מבין את חשיבות התרומה ותורם.
בימים אלה אני ממתין להגעתה של השמיכה. כשהיא תגיע, אגש לסניף הדואר ואקח אותה. בדרכי לביתי אעצור ואקנה מוצר שאני מתכנן לרכוש אותו מזה זמן. אני אעשה עסקה טובה - ללא מרכאות. נאוה לא תגזור עליי קופון. היא גם לא תנסה לנקוף את מצפוני ולייסרו, כבדרך אגב. היא לא תנסה לקושש ממני תרומה. היא - פשוט - לא תהיה שם, כשאקנה, אשלם ואלך לביתי, חושב את המחשבה שאותה כתבתי כאן.
רק, לכאורה, לפי שעה
