אשקלון תחילה

"המציאות עולה על כל דמיון", הזהיר אותי אבי המנוח. לפני כחודשיים כתבתי מאמר מרושע על אי-התגובה של צה"ל להתקפות המחבלים מחבל עזה (חדשות מחלקה ראשונה, 26 באוקטובר 2005). השבוע קפצנו מדרגה, ורקטות "קסאם" נוחתות בבסיס צה"ל בדרום וליד אזורים חיוניים מבחינה אסטרטגית בקרבת אשקלון. אני כותב, "נוחתות", בלשון הווה כיוון שבעברית אין לנו מבנה דקדוקי, המצביע על דבר, שקרה בעבר, נמשך להווה, ופניו לעתיד.

הבוקר נפצעו קצין וארבעה חיילים בבסיס זיקים - דיווח עומר שיקלר באתר "חדשות מחלקה ראשונה". שיקלר דיווח, כי "במערכת הביטחון קיימת דאגה מהמשך ירי הקסאמים לעבר העיר אשקלון אשר בדרומה נמצאות תשתיות חיוניות רבות כתחנת-כוח של חברת החשמל, כמתקן להתפלת מים וכקו צינור הנפט קצא"א".

בנוסף, מאז בריחת כוחות צה"ל מחבל קטיף, בחודש ספטמבר, התרחשו יותר מעשרים ניסיונות להניח מטען על גדר המערכת ולפחות 32 ניסיונות לעבור את הגדר ולהסתנן לישראל.

חמומי-מוח חסרי אחריות וחסרי כל הבנה אסטרטגית התריעו פעם, שאם נצא תחת אש מעזה - אשקלון תרוקט, וכל המומחים התפקעו מצחוק. ערב הבריחה מעזה הדביקו מתנגדי ההינתקות על פני כל הדרום כרזות, "היכונו לביאת הקסאם!" ידיים עצבניות של מקומיים תומכי הינתקות ושל שלוחי ראש הממשלה קרעו את הכרזות.

העובדות טופחות במרץ על פנינו. המחבלים לא התרשמו מכל התחזיות של המומחים ושל יודעי הדבר. למרות קבלת הפנים החמה בעולם לאדריכלי הבריחה הישראלית מחבל קטיף ולגירוש היהודים מבתיהם - ממשיכים המחבלים לירות על היהודים הבורחים, גם מעבר ל"קו הירוק". כמו שנאמר, מי שבורח מעזה, עזה רודפת אחריו. במלים אחרות - כפי שאמר הרמטכ"ל משה יעלון - נתנו רוח גבית לטרור, שמעודדת אותו להמשיך בפעילותו נגד ישראל.

מבלי ששמנו לב התעוררה הרוח הגבית, והגיעה עד לרמה של סופה - לנוכח התגובה המטומטמת של צה"ל: ירי ל"מרחבי השיגור" של הרקטות.

רגע של עברית

אסביר מה הכוונה למי שצריך מילון מבצעי. צבאות הנם גופים עתירי דמיון. הם מנצחים בדיווחים גם כאשר הפסידו בקרבות. כך, צבאות המציאו את המושג, "שיפור עמדות לאחור", שהחליף את המונח השגוי וההמוני, "נסיגה". על "בריחה", או על "מנוסה" רחמנא ליצלן לא שמעו כלל בכוחות המזוינים. המונחים הללו הוצאו לחלוטין בפקודה מאוצר המלים הצבאי בכל האמור בכוחותינו. יש עוד הרבה מונחים כאלה בלשון משופצרת, הנפוצים בכל צבאות העולם.

המוח היהודי בגרסתו הישראלית לקח זאת, והוסיף שיפור לעלא ולעלא: למיטב ידיעתי, הקים צה"ל מכון, השוקד על פיתוח טרמינולוגיה משוכללת להשלמת המילון הצבאי, ובראשו שני תא"לים ב(מיל.). איני צוחק. יש לצה"ל מכון כזה, ובראשו עומדים תא"ל (מיל.) ד"ר ותא"ל (מיל.) גיבור מלחמה.

ירי ל"מרחבי השיגור", משמעותו בזבוז של כספי משלם המסים על-מנת לירות פגזים יקרים אל מגרשים ריקים ברחבי חבל עזה. הצחקתם את שיח' נסראללה. מזכיר "חיזבאללה" מכיר זאת היטב מאלפי התקפות חסרות שחר ועתירות ממון של הארטילריה ושל חיל האוויר הישראלים, שסיקלו את כל רחבי דרום לבנון בארבעת העשורים האחרונים. בלבנון שכלל צה"ל את יכולתו לבזבז שעות מנוע, שעות טיסה, פעולות מבצעיות והון עתק. בעזה - יש רכילות - הירי מתואם עם הרשות, שמקבלת דיווח מראש על איזה מגרש בחר צה"ל לבזבז את כספי משלם המסים הישראלי.

עכשיו כשירי ה"קסאם" מתקדם בהתמדה אל פאתי אשקלון, שהופכת עוד מעט לעיר ספר - מאיימים בצה"ל, כי יבחנו את התגובה המתאימה. כנראה, נשלוף את הנשק הסודי הישראלי: נתחיל לצרוח בבהלה; ואם צעקותינו לא יועילו, נשלוף את מהלכנו המנצח: ננוס, כהרגלנו.

כיצד לא נמצא פתרון טכנולוגי

בשלב הזה של הלוחמה הכושלת בטרור הפלשתיני צצות שאלות רבות בתחום הטכנולוגי. לכאורה, יש לישראל עדיפות מוחלטת בתחום הטכנולוגיה. למרות זאת, ממשיכים הפלשתינים לחפור מנהרות להעברת אמצעי לחימה ושאר טובין; ממשיכים לחפור מנהרות נפץ, המכוונות לעבר מוצבי צה"ל; ממשיכים לירות רקטות ופצצות מרגמות על יישובים ישראלים; ומצליחים להגיע לטווח של זריקת רימון אל מוצבי צה"ל. לא מזמן התברר, כי גם הצליחו לעבור את מחסומי הגדר. מחבל חמוש בחגורת-נפץ נמצא משוטט ליד קיבוץ ניר-עם.

אין להמעיט בהישגים הכבירים של מבצעי סיכול, אך זה רק היבט אחד בלוחמה בטרור; וגם הוא עדיין בגדר פעילות ספוראדית, ולא מדיניות קבועה. חליפת ההגנה הישראלית הייתה צריכה לכלול מזמן אמצעים לאיתור ירי מרגמות (גם קלות), לאיתור ירי רקטות ולאיתור מנהרות - גם מפני שמעורבת בה אוכלוסיה אזרחית של ישראל. ואין המדובר רק בצורך להכין את הבתים ביישובים לעמידה בהתשה - בנוסח חדרי הביטחון, שנבנו בצפון. כזכור, מערכת ישראלית לאיכון ירי מרגמות פותחה כבר במלחמת ההתשה בשנות השישים, ונבחנה בהצלחה. הפסקת-האש, שנחתמה באוגוסט 1970, קטעה את המשך פיתוח הפרויקט. בשנות השמונים הצטייד חיל התותחנים של צה"ל במכ"ם לאיכון ירי מרגמות (AN/TPQ-36) ובמכ"ם לאיכון ירי תותחים ורקטות (AN/TPQ-37) - שניהם מתוצרת ארצות-הברית.

לכאורה, די והותר בארבע שנים למציאת הפתרונות הטכנולוגיים המתאימים, ולהכנסתם לשירות. כזכור, כארבע שנים נמשכה (מבחינת ארצות-הברית) מלחמת העולם השנייה, ואילו מלחמת ההתשה שלנו נמשכה (בחזית המצרית) כשלוש שנים.

לכו לנביא עמוס

אז מה היה לנו? חבל פורח עם אלפי יהודים, שישבו כמעט שלושה דורות במקומם, עד שחרב המשפט איימה על ראש המשפחה מחוות השקמים, והוא החליט להקריב את החבל ואת תושביו כדי למתן את המהלומה, שתיפול על משפחתו. עכשיו עריק שרון מחלים מאירוע מוחי קל - שכרגיל, הוא ולשכתו משקרים על מהלכו - ואנחנו עומדים לשלם 25 מיליון דולר לאו"ם, כדי שיגרוס את שאריות הבתים, שהרס שרון בחבל קטיף. הבן יקיר לי עומרי יילך - אני מקווה - לכלא. שם יוכל ללמוד משהו על עולם הפשע, ולמצוא עוד כוכבי רייטינג למפלגה, שהקים אביו.

בו בזמן, עדיין מתעללים יונתן בשיא וחבר מרעיו במגורשים מחבל קטיף, וממררים את חייהם. חלק מהאומללים עוד מעט יישבו איש תחת סבלו ואיש עם יגונו באש מחבלים, שתגיע למלונות אשקלון, שבהם הופקרו עם משפחותיהם. מטעמי ביטחון, אני מקווה, שח"כ עומרי שרון לא יישב בכלא שקמה. אש המחבלים עלולה להטרידו בחופשתו שם.

אני יכול להגיד, בלב שלם, "אמרתי לכם!" ולחזור על כך שלוש פעמים. במקום זאת, אמליץ על מה שהצעתי כבר בעבר: פתחו את ספר עמוס, וקראו יחד אתי את דבריו הנוראיים. הם מתאימים למצבנו, למרות שהיה מתקוע ולא איש עזה. "כאשר ינוס האיש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש" (פרק ה', 19).