טקס חלוקת התארים הוא יום חג לכם ולמשפחותיכם, יום חג לאוניברסיטה ויום חג לאנשי המשפט, המאמינים כי הצטרפותם של משפטנים חדשים, רבים ככל שיהיו, היא בבחינת צירופם של שליחי צבור נוספים למעגל ממלאי השליחות ונושאי הדגל במאבק לביצור חוסנה הדמוקרטי, הערכי והמוסרי של החברה בישראל.
הימים בהם אתם מתחילים את דרככם החדשה הם ימים קשים. הֵדֵי הירי וקולות הנפץ נשמעים סביבנו. התקופה היא תקופה של חרדות וסיכונים. סכנה לחייהם של עוברי אורח ברחובות: ילדים, נשים, בוגרים וקשישים. אנו צופים בחדשות בטלוויזיה בעיניים דומעות, וליבנו עם המשפחות הכואבות. אין בפינו מילות תנחומים.
אנו בימי משבר - משבר הכרוך במאבק קשה בטרור אכזרי, משבר כלכלי וחברתי. כל אלה מעיבים על יכולתנו לקדם את המסר האופטימי שכולנו מייחלים לו - מסר של משפט חי ויוצר במסגרת של חברה בטוחה ומוגנת, חברה השואפת ליצירת הידברות בין חלקיה השונים, חברה מאוחדת בשאיפה לצימצום הפערים, ולקידום השוויון. המשבר מעיב על שמחתנו, על מצב הרוח הלאומי, ובמצב זה אין לנו אלא לשוב ולהזכיר לעצמנו כי ההיסטוריה הקצרה יחסית של מדינת ישראל ידעה ימים קשים ועיתות משבר - ויכלה להם. בעיצומם של מלחמות ומשברים התגבשה כאן תרבות ייחודית, התפתחה יצירה רוחנית ומדעית, והגענו להישגים מרשימים. הישגים שהיו פרי עשִייה של חברה המאמינה בצידקת דרכה, חברה המתמודדת עם משברים תוך נטילת סיכונים, אולי גם תוך עשיית מישגים. לא הסתפקנו אף פעם בקיום שיגרת החיים והשקענו מאמץ רב בבנייתה של שיטת משטר דמוקרטית ובעיצוב של ערכי הדמוקרטיה במדינה שאופייה יהודי ודמוקרטי. באלה היתה למשפט ולבית המשפט העליון תרומה עצומה. המלאכה לא תמה, שכן הדמוקרטיה שהקמנו כאן רגישה וחשופה לסכנות מבית ומחוץ. עליה לשרוד את הסיכונים הפיזיים ולא פחות מכך את המחלוקות והקיטוב המפלגים ומסכנים את קיומנו כחברה אחת. השמירה על אופיו של המשטר שנבנה כאן ועל הישגיו מחייבת טיפוח מתמיד.
בתוך מציאות קשה של מלחמות ושל מאבק מתמשך בטרור, פיתחה מערכת המשפט בישראל את מנגנוני האיזון והבקרה אשר ביססו מחד-גיסא, את התשתית החוקית לפעולת זרועות הבטחון החיונית להגנה על האינטרסים הביטחוניים שלנו, ומאידך-גיסא, את האופי הדמוקרטי של המשטר ואת ההגנה על זכויות היסוד של האדם.
כדי לשמר את עצם קיומה של המדינה וכדי להגן על שלומם ושלמותם של אזרחיה ותושביה, הופקדה בידי כוחות הבטחון בישראל עוצמה רבה. בידי רשויות הצבא והבטחון הכוח - במובן סמכות - לפגוע בזכויות האדם הבסיסיות - בחיים, בָּחֵירות, בחופש התנועה ובפרטיות של כל אדם, ובנסיבות מסויימות הכוח הזה הוא כורח ויש לעשות בו שימוש נטול פשרות. אך הכוח הזה מצוי בידיהם של גופי הבטחון כפקדון לתכלית ראוייה בלבד. על-פי הנורמות המשפטיות שנקבעו בשיטתנו הדמוקרטית יש לקיים את הגבולות הברורים להפעלת הסמכות ולהגבלת השימוש בכוחות שהופקדו בידי גופי הבטחון, לתכליתם בלבד ובאופן מידתי. הכוח שבידי השלטון הוא בודאי בעל עוצמה רבה במיוחד בעיתות חירום. הטלת המגבלות עליו יש בה מטבע הדברים גם נטילת סיכון.
בשנות קיומה של המדינה, משנדרשה מערכת המשפט: היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, המשפטנים המופקדים על אכיפת החוק, להכרעה משפטית בדבר חוקיות הצורך לנקוט באמצעי חירום פוגעניים והתאמת האמצעים לצורך, היא לא התחמקה, לא חסכה מעצמה מאמץ ולא התנערה מאחריות ומנקיטת עמדה.
כך גם בית המשפט העליון כשנדרש להכריע במציאת נקודת האיזון הראוייה בין האינטרס הביטחוני לבין ההגנה על זכויות הפרט, עשה כן בהפעילו ביקורת שיפוטית על גופי הממשל, הצבא, השב"כ והמשטרה, בהליכים שלעיתים אינם פופולאריים. בהליכי הביקורת השיפוטית התווה בית המשפט את קו הגבול בין צורכי הביטחון המובהקים לבין השימוש בשם הביטחון לשווא. הוא קבע את ההליכים לבחינת עוצמתו של הצורך הבטחוני אל מול צרכים ואינטרסים אחרים. זהו הליך המביא בחשבון את המחיר החברתי והאישי שעלינו לשלם לצורך השמירה על ביטחון המדינה ועל חיי תושביה. הביקורת השיפוטית על הרשות המבצעת היא מתפקידיו החשובים של בית המשפט והוא אינו יכול ואינו רשאי להתנער מתפקידו זה גם במצבי חירום, במצבי לחימה ואף במהלך ההתמודדות רבת השנים עם ארגוני הטרור. שום בית משפט בשיטת משפט המוכרת לנו, לא נאלץ להתמודד עם הצורך להפעיל ביקורת שיפוטית רחבת היקף כזו על אמצעים שהופעלו לסיכול הטרור: מעצרים מנהליים, הגבלות תנועה, גירושים, שיטות חקירה מיוחדות ואמצעי חירום רבים אחרים. ודוק: לא את המדיניות הביטחונית בחן בית המשפט, לא את התבונה המדינית, אלא את חוקיות הפעלת אמצעי החירום. המחיר הכבד ששילמה החברה ומערכת המשפט שלה נבע מהצורך להפעיל, להשתמש ולאשר אמצעים פוגעניים. ההישג שנבע מההתערבות השיפוטית התבטא, בין היתר, גם בהכרה בחשיבות השלטת עיקרון החוקיות בקרב גופי הביטחון וביכולת להכפיפם לחוק, בהעמקת המודעות למעמדן של זכויות היסוד של האדם, ובהטלת גבולות החוק על עבודתם באמצעות הנחיות משפטיות.
ההכרעות השיפוטיות מעצם טיבן אינן מנותקות ממציאות החיים היומיומית שעל רקעה ניתְנו. כבמראה משתקפות בהליכים השיפוטיים כל המצוקות והבעיות שהחברה בישראל מתמודדת עימן. כך בשנה החולפת, בעיצומם של ימי לחימה, בעת הצורך לקיים פעולות צבאיות, מעצרים וסיכולים, לא נותר בית המשפט מנותק מהמציאות הקשה שנוצרה. בפנינו באו מספר רב של עתירות שחייבו הכרעות קשות. היו אלה הכרעות שחייבו ביקורת על שמירת החוק בימי לחימה על-פי הנורמות המחייבות כיום הן בישראל והן בקהילה הבינלאומית; נורמות של שמירה על כבוד האדם גם בעת לחימה תוך הגנה על האינטרסים הביטחוניים. כך נזקקנו לעתירות שהתייחסו לפינוי גוויות פלשתינים משטח הלחימה, מתן מעבר והגנה לאמבולנסים בשטחי הלחימה, עתירה בקשר לצרכים הומניטריים בפרשת כנסיית המולד בבית לחם, עתירה בנוגע לתנאי ההחזקה במעצר של העצורים הרבים שנעצרו במהלך הפעילות של צה"ל, ועוד ועוד. וכך אמר בית המשפט מפי הנשיא ברק בבג"צ 3114/02 (בדונו בפרשת פינוי גופות הרוגים פלשתינים ממחנה הפליטים בג'נין):
"גם בתקופת לחימה יש לקיים את הדינים החלים על לחימה. גם בתקופת לחימה יש לעשות הכל כדי להגן על האוכלוסיה האזרחית ... בוודאי שבית משפט זה לא ינקוט כל עמדה באשר לאופן ניהול הלחימה. כל עוד חיי החיילים בסכנה, ההכרעות תעשנה על-ידי המפקדים"
בהתאם לָשוני בבעיות - כל תקופה ומאפייניה, ובהתאם לכל עניין קונקרטי הבא בפני בית המשפט, עשויה להשתנות נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הכלל וזכות הפרט. השוני אינו במישור העקרוני, אלא בתוצאה קונקרטית. המשקל של טיעוני הביטחון שונה ממקרה למקרה, הצרכים משתנים ומידת הפגיעה הנדרשת בזכויות אדם לצורך הגנה על חיים של קורבנות פוטנציאליים עשוייה אף היא להשתנות. לצערנו, אנו חיים במציאות בה המושג "פצצה מתקתקת" קיבל קונקרטיזציה. במציאות כזו, יתכן למשל שעקב הצורך המיידי למנוע פיגוע קטלני, יתעורר גם צורך ממשי לנקוט באמצעים קיצוניים ופוגעניים יותר מבעבר כדי להציל חיי אדם. המשפט שלנו מעניק, איפוא, כלים נרחבים המאפשרים לפעול במתחם הלגיטימיות גם בימי המשבר. אולם אסור לנו לאבד את אמות המידה שיש בהן כדי לסמן את גבולות השימוש הלגיטימי באמצעים פוגעניים ויש לשמור על דרישות החוק גם בעת ההגנה על האינטרסים הביטחוניים.
תודעת המשבר פוקדת כיום את המדינות הדמוקרטיות שנחשפו כמעט לראשונה לטרור אכזרי ולסיכונים המאיימים על החיים ועל סדרי החברה. בארצות הברית, בקנדה, באנגליה ובמדינות אירופה יש התעוררות לנושא המלחמה בטרור, התעוררות שהביאה לחקיקת חירום רבת היקף. בחלק מהן, ארצות הברית למשל, היתה זו חקיקה חפוזה שהסמיכה את הרשויות לנקוט באמצעים קיצוניים, תוך הענקת סמכויות נרחבות לגופי הממשל הרלוונטיים וקביעת הליכי שיפוט מיוחדים. אנחנו מכירים את אמצעי החירום שהונהגו באותן מדינות, חלקם בתוקף אצלנו עוד מימי בראשית, אולם אנחנו כבר עברנו לפני שנים משלב הענקת סמכויות החירום לשלב הביקורת על הפעלתם.
המציאות שלנו שונה מהמציאות באותן מדינות בכמה היבטים מרכזיים. משום כך עלינו לצעוד בדרכנו שלנו, כפי שהתפתחה במהלך השנים. אנחנו חיים בצל סיכונים וטרור מראשית קיומנו כמדינה. המציאות הביטחונית שלנו הביאה ליצירת תשתית משפטית סטטוטורית והלכתית המאפשרת התמודדות על-פי הצרכים שלנו ועל-פי אופיין של הבעיות המיוחדות לנו. לכן בעיקרון איננו נזקקים כיום לכלים משפטיים חדשים, לאמצעים שבמדינות אחרות מתוודעים אליהם רק עכשיו. חקיקת חירום היא חלק מהמציאות המשפטית שלנו מאז קום המדינה, ולפיכך לא נדרשנו ואף איננו נדרשים כיום להיערך מיידית לחקיקה נוספת. אמנם נכון כי חקיקת החירום שלנו מיושנת, ובימי רגיעה יחסית ראוייה היתה חקיקה זו להחלפה, לעדכון ולהתאמה למציאות של מדינה דמוקרטית שהתבגרה. על כן, מוצדק וראוי היה לחוקק את חוק השב"כ שהיה מצוי בהכנה מזה שנים. עיגונו של שירות הביטחון הכללי בחוק וקביעת יעדיו, תפקידיו וסמכויותיו הכלליות בחוק, היא תרומה חשובה להוצאתו מתחום הדמדומים למסגרת החוקית הראויה במשטר דמוקרטי. עם זאת, דווקא בימי משבר צריך להיזהר ככל האפשר ולהימנע מהרחבת הסמכויות האופייניות לימי חרום. המצב המשפטי הקיים עונה על צרכי הבטחון שלנו ומותאם להם. יש להימנע, איפוא, מחקיקה נוספת העומדת בסתירה להתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל ולנורמות המשפטיות הבסיסיות שלה. עלינו להיזהר שלא להוסיף סמכויות חירום שכן אצלנו, להבדיל ממקומות אחרים, הם לא יהיו זמניים הם יהיו לחלק משיגרה מתמשכת. החקיקה המיועדת לעיתות חירום צריכה להעשות בזהירות וראוי לה להבנות בתנאי "נורמליזציה", ובמושגינו - אותה נורמליזציה המתמודדת עם חירום מתמשך נוסח ישראל. האמצעים שייקבעו אצלנו אינם אמצעים לתקופה זמנית וקצרה, כפי שיש להניח שיקרה בארצות אחרות. אנחנו מעולם לא השתחררנו מחקיקות חירום. לפיכך, תנאי חיינו מחייבים משנה זהירות מפני חקיקה שתרחיב את סמכויות גופי הבטחון, שמא נתקשה לחיות כאן כחברה דמוקרטית בהיותנו חברה "שהחרום" הוא שגרת חיינו. למדנו לחיות, לתפקד ולטפח ערכים במלחמות ובמאבקים אסור לנו לוותר על הישגים אלה גם בימים קשים יותר.
זאת ועוד; ניסיון החיים במדינת ישראל מלמד כי בעיות הביטחון שלנו שזורות ומשולבות בכל תחומי חיינו. צורכי הביטחון מחייבים לעתים נקיטה באמצעים שעלולים לפגוע קשה באזרחי המדינה או באוכלוסיה שמדינת ישראל חייבת בהגנה על שלומה. הסיכסוך הישראלי-ערבי שאנו נתונים בו מעצים מצד אחד את הסיכונים הפיזיים האורבים לפתחנו, אך מעצים גם מהצד האחר את הסיכונים החברתיים הנובעים מנקיטת אמצעים קיצוניים, ומשום כך מטיל הוא חובה מוגברת עלינו בכל הנוגע להגנה על זכויות אדם. בישראל, אין מדובר על אמצעים מן הסוג שחלק מהמדינות מפעילות כיום בעיקר נגד הזרים השוהים אצלן. אצלנו מדובר באמצעים העלולים להיות מופעלים נגד אזרחי המדינה ונגד רבים מאזרחיה ובשל כך עלולים הם לפגוע בחברה הישראלית עצמה המורכבת מפסיפס של יחידים וקבוצות שכל פגיעה בלתי מידתית בהם עלולה להיות בעלת השלכות קשות ופוגעניות לטווח ארוך.
הנה כי כן, עיקר התפקיד שלנו כיום, כמשפטנים וכשופטים, אינו ביצירת הכלים ובקביעת אמצעים חדשים למלחמה בטרור שכן אלה קיימים ומופעלים. עיקר תפקידנו הוא בתחום הביקורת השיפוטית ובתחימת הגבולות לשימוש באמצעים פוגעניים, מלאכה שאנו אמונים עליה בימי מלחמה כבימי שלום. אמנם, התופעות שאנחנו מתמודדים עמן כיום מתגלות בעוצמות קשות שלא ידענו כמותן. אלה תופעות המחייבות מאבק נמרץ ומר. אין ספק שקשה יותר לשמור על האיזון, על השפיות החברתית, על דמותנו כחברה צודקת וראויה בימי מאבק קשים, במיוחד כאשר מנגד פועלים גורמים שאינם מכבדים את הכללים הבסיסיים הנהוגים בחברה דמוקרטית. אך חובתנו להגן על הערכים הדמוקרטיים בקרבנו אינה פוחתת בימי משבר; ההיפך הוא הנכון, זוהי חובה מוגברת. המאפיין את ישראל כמדינה במשבר מימים ימימה הוא כוחה המיוחד לקיים את שגרת חייה, תוך שמירה על ערכיה, גם בתקופות המאבק הקשות ביותר.
עלינו להביא בחשבון, כי המשבר שברקעו בעיות הביטחון הקשות שלנו, אינו מצטמצם לבעיות ביטחוניות בלבד. משבר ביטחוני ומאבק בטרור גורר התדרדרות כלכלית, יוצר מצב חירום משקי, ומעצים בעיות חברתיות ומצוקה. אף זה משבר שאנו כבר מצויים בו. מצוקה גוררת עוני, שבר חברתי ואף מגבירה פשיעה ואלימות, במיוחד כלפי החלשים בחברה; כך שומעים אנו מדי יום על מעשי רצח וקיפוח חיי אדם בתוך המשפחה, פגיעות בנשים, בילדים בהורים קשישים ובחסרי ישע. זהו מצב המחייב התגייסות של כל מערכת המשפט. בידי המשפטנים כלים שיש בהם לתרום לתיקון המצב ולמניעת התדרדרות נוספת. עלינו להיות ערים למצוקות המובאות לפתחם של בתי-המשפט מדי יום ביומו. זאת ועוד; דווקא בימים אלה עלינו להעניק יותר תשומת לב לאכיפת חוק אפקטיבית, כדי למנוע כרסום ורפיון ידיים באכיפה הפלילית בשל הצורך להתמקד בצורכי הבטחון.
לפיכך, יש להוציא את בית המשפט העליון מן המחלוקות היומיומיות המתחוללות בזירה הפוליטית. יש לפעול לחיזוק אמון הציבור בו כדי לאפשר לו למלא את תפקידיו המובהקים בהשלטת המשפט בכל תחומי פעילותו, ולאפשר לו לקיים את חובתו להצהיר על הנורמות המשפטיות, ולפעול לאכיפתן הלכה למעשה.
מערכת המשפט כשהיא לעצמה, לא תוכל להתמודד באופן אמיתי עם התופעות החברתיות הפסולות המכרסמות בנו מבפנים ומאיימות על קיומנו כחברה אחת. חינוך לערכים בסיסיים ולערכים אוניברסליים ויהודיים אינו רק עניין למוסדות משפטיים, אלא בראש ובראשונה למוסדות חינוך, החל מגן הילדים ועד למוסדות האקדמיים, עניין לבמות הציבוריות לענות בו, עניין לכלי התקשורת לטפח וגם למסגרות וולנטריות רבות הפועלות למטרה זאת. זה בוודאי גם עניין לכל פרט ובוודאי לכל משפטן שבפעילותו היומיומית מביע עמדה ונוטל חלק במידה זו או אחרת בבניין החברה המשותפת.
הקשיים המעשיים שאתם עלולים להתקל בהם בצאתכם עתה לדרככם המקצועית הם בני חלוף. באמצעות הידע והכלים המשפטיים והערכיים עימם אתם יוצאים לדרך תוכלו לתרום במיגוון התחומים הממתינים לכם. החברה בישראל זקוקה לכם ולשכמותכם ואתם יכולים למצוא סיפוק בכל תרומה שתתרמו לה.
עלו והצליחו.
שמות קשורים
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
