סמוטריץ' רוצה לחזור לבית דוד

מר בצלאל סמוטריץ', כל אזרח במדינת ישראל רוחש כבוד לתורת ישראל, גם אם ייתכן שבשבוע הבא בעת קריאת פרשת השבוע "פרשת נשא" יהיה לו דין ודברים עם פסקה כזו או אחרת, אין אזרח במדינת ישראל שלא יאמץ ללוח לבו את ארון הספרים היהודי, כשלספר הספרים יש מקום של כבוד בארון הספרים היהודי.

מר בצלאל סמוטריץ' תהום כרויה בין רחשי הלב והאהבה לארון הספרים היהודי לבין ההתלהמות שלך על כל גבעה רמה, בה מוצב מיקרופון, ובאמצעותו אתה יכול ברטוריקה דמגוגית לברבר עצמך לדעת.

"מדינת ישראל, בעזרת השם, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי המלך דוד" כך הצהיר ח"כ בצלאל סמוטריץ'.. האידאליזציה של המלך דוד שחזרה ונשנתה בלהט הרטורי של סמוטריץ' יש בה פשיטת רגל מוסרית.

אין לי שיח ושיג עם בצלאל סמוטריץ' האזרח, המביע געגועים לימי דוד. יש לי שיח ושיג כואב עם בצלאל סמוטריץ', הרואה עצמו אחד מצוות הקברניטים, המבקשים להנהיג אותנו לאחר הבחירות לכנסת. מתוך שכנוע עצמי ודתי עמוק הוא סבור, שהדגם של דוד מהווה דגם מופתי, מוסרי וערכי.

דוד המלך - שלא היה דמות מוסרית אבאית לבנו אבשלום, שנאלץ לרצוח את אחיו אמנון, האונס את תמר אחותו - הוא הדמות המוסרית הערכית של בצלאל סמוטריץ', המבקש לחזור לימי דוד.

דוד המלך - שלא היה דמות מופתית של אבא, הנדרש להעניש בן האונס את אחותו - הניע את אבשלום לקחת את החוק לידיים לרצוח את אמנון אחיו, ואף עלה על פסי מרי אלים נגד אביו, שגבה מחירי דמים יקרים במלחמה עקובה מדם.

דוד המלך - ששולח את חייליו למוות בקרב דמים קשה בארץ מואב - שוכב עם רעיית קצין בכיר בצבאו מבני המיעוט הלאומי החיתי, ודואג שאותו קצין ימות בשדה הקרב. במקרה הזה דוד הביע חרטה קשה על המעשה. היש מחילה למתן דרור ליצרים מיניים בהמיים עם אשת איש ושליחת בעלה למוות כדי לפנות דרך למיטת "האוהבים".

דוד - שגזר אומללות על מיכל בת שאול, מיכל שחילצה אותו ממוות, ובחלוף השנים מפקיר אותה לבדידות כואבת - הפך לדמות מופת של בצלאל סמוטריץ'. דוד המתיר לגבעונים להרוג את חמשת ילדי מיכל וגם שני ילדי רצפה בת איה כדי לפצות את הגבעונים על כך ששאול המלך פגע בהם. להמית נכדים על חטא הסב.

מצער, שהמיועד להיות שר בישראל עושה אידאליזציה מוחלטת מדמותו של דוד המלך, כשהוא מכריז: "מדינת ישראל, בעזרת השם, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד המלך..." בראיון לכאן ב' חזר והדגיש: "כך צריך להיות", ולאחר שאמר זאת פעם נוספת הבהיר: "זאת מדינה יהודית כך צריך להיות בטווח הארוך".

לטווח הקצר ולטווח הארוך, מר בצלאל סמוטריץ', אנחנו זקוקים לדיבור ולשיח מתוך כבוד וקשב לכל חלקי הציבור, ולא לברבר ברטוריקה דמגוגית.

בהופעות בצלאל סמוטריץ' אין מה שנדרש משיח מכבד. יש בהן רק תכתיב. מה שמדאיג זו רטוריקה מתלהמת, המבטלת עולם ערכים של הזולת החי בארץ הזו ואוהבה בדיוק כמו שבצלאל סמוטריץ' אוהבה.