בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בפעם הראשונה הנבחר לא צריך לספור אותך, ואין לו צורך אפילו לשקר בהבטחותיו. הוא יודע ואתה יודע, שהעני ישאר עני. תושבי הפריפריה ימשיכו להתלונן על קיפוח, וינהרו אל הקלפי לבחור בשלטון המקפח
הצטרפותו של ד"ר דן בן דוד לאסופת הקרייריסטים של שרון תמורת נזיד עדשים מעוררת מחשבות נוגות: לאן נעלמה הבושה? רק לפני חודש קבלתי ממנו מכתב, ובו הוא מסביר את הסיבות להצטרפותו למפלגת העבודה, ועד כמה הוא ראוי להיות חבר כנסת מטעמה, בעיקר אחרי התפטרותו של בייגה שוחט, שהותירה את המפלגה ללא כלכלן בכיר. דן נפגש אתי מספר פעמים כדי להסביר את משנתו החברתית-כלכלית, שמעתי נתוחים מעניינים על הקשר המפחיד שבין הון ושלטון, ועל השלטון המושחת של שרון ובניו. חשבתי שהשקפת עולמו המוצקה של ד"ר דן בן דוד ראויה לייצוג ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. ולפתע הכלכלן הבכיר נעלם. הפסיק באחת את מסע הפריימריז המייגע בין סניפי המפלגה. שכונת התקווה הפכה לזירה לא ראויה. לזכותו יאמר שהוא לא היה הראשון. את חציית הקווים נטולת הבושה עשו לפניו שמעון פרס, חיים רמון, דליה איציק, שי חרמש. כולם תמורת מושב נוח בכנסת. משוחררים מהדיונים המפרכים והמתישים של מרכז מפלגה, מפגשים עם גמלאים בקריית אונו וקרית מוצקין, בנען וגבעת ברנר. כל שנדרש זו שיחה ידידותית עם עמרי וגלעד שרון. הם אפילו לא צריכים להטריח את האב המצונתר. אוי לאותה בושה. פעם קראו לתופעה כלנתריזם או בלשון בוטה יותר בגידה. היום לא צריך לנמק, להתנצל. הנוטשים הם גבורי התרבות של היום. הם וודאי נמצאים ברשימתו המכובדת של גאידמק. הם שטסו לפני מספר חדשים, בטיסה מיוחדת למסיבה בפריס. כי כך יעשה לאנשים שבעלי ההון זקוקים לקרבתם. ואנחנו מה נותר לנו? ללכת אל הקלפי ולקבוע בהצבעתנו את הקווים האדומים של התנהגות ראויה והתנהגות בזויה. הדשא של השכן הוא צהוב יותר. אין שם לא צדק ולא צדקה. לא יושר ולא יושרה. יש שם אפשרות חד-פעמית לבחירה לכנסת ישראל. שאינה מחייבת את הנבחר לבוחר. בפעם הראשונה הנבחר לא צריך לספור אותך, ואין לו צורך אפילו לשקר בהבטחותיו. הוא יודע ואתה יודע, שהעני ישאר עני. תושבי הפריפריה ימשיכו להתלונן על קיפוח, וינהרו אל הקלפי לבחור בשלטון המקפח. חבר הקיבוץ ימשיך להיות העושק של קרקעות המדינה בעיניהם של בעלי השררה. התרגלנו: שחיתות ושלטון הולכים שלובי זרוע. הפערים הם חלק ממבנה הכלכלה העולמית. הטרור הוא בעיה בין-לאומית וצריך לדעת לחיות אתו. את גבולות המדינה יקבעו האמריקנים. חברות במפלגה היא מונח חסר משמעות. שליחות ומחוייבות הם מושגים למילון ולא דרך חיים. אין יותר מפני מה להתבייש.
|
|
הכותב הוא תושב קבוץ רביבים
|
|
תאריך:
|
03/01/2006
|
|
|
עודכן:
|
03/01/2006
|
|
יגאל צחור
|
|
עלה התאנה שהושלך אל קדמת הבמה ,כלאחר יד, היה התחקיר של תוכנית "עובדה" על הבניין המט ליפול בקריית גת. לא נזכר כל ניסיון לחץ למנוע את הפרסום, ואף לא הועלו טענות אפולוגטיות מדוע נמנע השידור.
|
|
|
רבים מאתנו מכירים את תחנת הדלק הממוקמת בצומת "רעננה צפון", בשולי כביש מספר 4 (כביש ת"א - חיפה הישן).
|
|
|
היום, במדינת ישראל 2005, כבר אפשר לזהות שישנם לא מעט עובדים "שקופים", עבדים מזי רעב בחברתנו, שקופים לממשלה, שקופים למעסיקים שקופים למעבידים ובפרט שקופים לחברה הישראלית ומדובר לא רק בעובדים עם דרכון זר או פלשתינים עם תעודה כתומה.
|
|
|
גם ב"מעריב" החליטו לנקוט יוזמה, הפעם, "מפץ הדרכים". כמה גאוני! איך לא חשבו על זה קודם? אז זה ילך ככה: בהתחלה יהיה רע מאד, יהיה ברור לכל שהמבוי סתום, ועל-כן הפתרון היחיד הוא הסכם דו-צדדי בינינו לבין אמריקה שיקבע, פחות או יותר, את הגבול המזרחי של מדינת ישראל.
|
|
|
זה מה שנקרא "עשו לי את היום". אני מתכוון לאור הנגוהות המסנוור שבקצה המנהרה, זה שהבליח בעוצמה כה מרובה מ"התוכנית להגנת עדים", העומדת להתרגש עלינו באופן כה מופלא. איזה מזל. עכשיו נוכל לנצח את הפשיעה המאורגנת, וכל אחד יוכל להיות עד ללא כל חשש.
|
|
|
|