השלכות קשות

דילמה קשה. חלק מהצדק הוא גם מראה פני הצדק, וחלק ממראה פני הצדק הוא מניעת עינוי דין. מאידך-גיסא, החיפזון מהשטן ועבודת בתי המשפט, ובייחוד עבודת השופטים בבתי המשפט מחייבת משנה שיקול דעת ומשנה יישוב הדעת. "מחשבה שניה" קוראים לזה, או "לספור עד עשר לפני שכותבים או אומרים".

קרה ושופטת העלתה בטעות לאתר באינטרנט של בתי המשפט טיוטת פסק דין טרם הוגשו סיכומי הצדדים. אחד הצדדים ביקש את פסילתה של השופטת, ניצה מימון-שעשוע., היא סירבה, הנושא הגיע לשולחנה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, אשר קבעה כי השופטת פסולה מלקיים את המשך הדיון בתיק ומלהחליט בו. עוד קבעה כבוד הנשיאה: "אין ספק בליבי כי השגגה שאירעה במקרה דנן בהוצאת המסמך פורסם טרם הגשת סיכומי מי מהצדדים, אינה אלא טעות אנוש של שופטת יעילה וחרוצה שביקשה להביא לסיום בהקדם תיק פשוט יחסית שנשמע בפניה ולא לעכבו... מוכנה אני להניח כי המותב כמותב מקצועי יוכל לקרוא ולבחון מחדש את הכרעתו לאחר קבלת הסיכומים. אך דומני כי בנסיבות המקרה דנן ובשל מראית פני הצדק, מן הראוי שההכרעה בהליך זה תועבר למותב אחר..."

תמהני. אני משוכנע שלו מישהו בממשלה היה מפיק "סיכום דיון" טרם הדיון התקיים כלל, היה בית המשפט פוסל מכל וכל את כל ההליך, תוך שהוא מותח ביקורת מאוד נוקבת על הפזיזות, החיפזון וחוסר האחריות שבקשירת העגלה לפני הסוסים, ודאי שלא היה אומר אז בהחלטתו " מוכנה אני להניח כי הפקיד הבכיר, כאיש חרוץ, מקצועי ובעל ניסיון, אשר כתב את סיכום הדיון טרם התקיים כלל הדיון, יוכל לקרוא ולבחון את הסיכום לאחר שיתקיים הדיון ורק עקב מראית פני הדברים אני מבטלת את פעולתו של הפקיד וקובעת שפקיד אחר יחליט במקומו".

מאחר שלמקרה הספציפי, ניתן פתרון הולם, העברת ההליך לשופט האחר, הרי שה"מי שברך" של נשיאת בית המשפט העליון לשופטת ולפעולתה יש שתי השלכות איומות:

1) אמירה ברורה לכל השופטים שכך יפעלו, שזו הדרך לקצר תורים ולזרז את הליכי השפיטה, רק חובה עליהם להסתיר היטב את מעשיהם מפני הצדדים, באי-כוחם והציבור.

2) מתן עוד מכה איומה לאמון הציבור במערכת המשפט, תוך הפיכת השופטים לאנשים עליונים, כאלה אשר גם לאחר שדעתם התגבשה, הם אינם כבולים עדיין בשום פנים ואופן לאותה החלטה אשר לא רק שקלו אותה לא רק החליטו בה אלא אף ניסחו אותה בכתב.

האם מערכת המשפט וצמרתה מודעים לנזקים שהן גורמות לעצמן? תמהני!