עורך דינו של ניר חפץ טוען, כי השר
אמיר אוחנה הטריד עד בתיק 4000 כאשר חשף מעל דוכן הכנסת פרטים מתוך החקירה. האמנם?
סעיף 249 לחוק העונשין קובע: "המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על-פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו - מאסר שלוש שנים".
תכלית האיסור היא בראש ובראשונה למנוע פגיעה בהליך המשפטי המסוים שבו נמסרת העדות. יש לו תכליות נוספות, כגון להבטיח את טוהר הליכי המשפט ככלל, בכך שמוסרי עדות פוטנציאליים, ובפרט קורבנות עבירה, יידעו שיהיו מוגנים.
חשוב לזכור, כי סעיף זה הוא מחליפו של סעיף 121א לפקודת החוק הפלילי, שלפיו מעשה ההטרדה יכול היה להוות עבירה פלילית רק אם נעשה "בכוונה להכשיל את עדותו או לפגום במהימנותו של עד". תכליתה של ההוראה הנוכחית היא לאסור על כל הטרדת אדם בנוגע לעדות, בלא צורך בהוכחת כוונה של המטריד להכשיל את העדות.
לעניות דעתי, יש לשקול בכובד ראש חזרה למצב החוקי הקודם. קרי: יש לתקן את האיסור כך שידרוש, כי המעשה העובדתי של הטרדה נעשה בכוונה להכשיל את עדותו של העד המוטרד או לפגום במהימנותו. בחברה מודרנית, שבה קיימים גורמים מעוניינים רבים ומקורות מידע רבים, תמיד תימצא הדרך לזליגת מידע לציבור. הציבור זכאי לשמוע את מלוא המידע הנחוץ בכדי לאפשר דיון ציבורי בנושא שעל הפרק.
תמיד קיים מתח בין זכותו של המוטרד להגנה, כמו גם להיעזב לנפשו, לבין החובה לשמור על טוהר ההליך המשפטי במובנו הרחב והעמוק, קרי: הוצאתו של הצדק לאור, חשיפת האמת ועוד. ביטול הדרישה של יסוד נפשי מיוחד, יוצרת פליליות יתר ואפקט משתיק בלתי מידתי ביחס לאינטרסים שעל הפרק.
בעניינו, לא יעלה על הדעת לטעון, כי דיון ציבורי אודות התנהלות נפסדת מצד אנשי מרות הוא הטרדת עד, במיוחד כאשר מדובר בחקירתו של ראש הממשלה. קרי: מדובר במקרה מובהק שמחייב בירור ציבורי מעמיק אודות חקירה זו בפרט וחקירות פליליות בכלל.
מושכלות יסוד הן, כי מטרת החקירה הפלילית היא חשיפת האמת - ואולם לא בכל מחיר ולא בכל דרך. בעת האחרונה היינו עדים לביקורת נוקבת מצד מערכת המשפט ביחס למתרחש מחוץ לחדרי החקירות ובלא תיעוד מתאים, בכדי לחלץ הודאות לכאורה מחשודים.
הוסף לכך שבמקרים רבים הפרות חוק ותרגילי חקירה אחרים (לא לגיטימיים) אינם מגיעים בכלל לבירור משפטי, שכן על-פי רוב כתבי האישום נסגרים בהסדרי טיעון. מצב זה רק מעודד את אנשי המרות להמשיך בדרכם, שכן ממילא הם מרוויחים מפירות מעשיהם מבלי להיענש.
משטרת ישראל חייבת לשמור על החוק, להתנהל בהתאם לדין, לאסוף ראיות באמצעים לגיטימיים ולא הכל מותר - גם במחיר של אובדן הרשעות ואולי אף שחרור אשמים. ההתנהלות המתוארת אגב חקירת תיק 4000 נראית על פניה בלתי תקינה בעליל. קל לדמיין מה נעשה כלפי מי שאינו ראש ממשלה אלא "סתם" חשוד. על כן הדיון הציבורי,
חופש הביטוי וזכויות נוספות חייבו את אוחנה לאפשר דיון ציבורי בנושא.
עצוב לדעת, כי צו איסור הפרסום משתיק דיון שכזה. במשטר דמוקרטי, אשר מאמין באור השמש המחטא, אין לקבל תופעה של איסורי פרסום על-אודות התנהלות לא תקינה לכאורה מצד מי מגורמי אכיפת החוק. אני מאמין במוסדות אכיפת החוק ובאנשי הפרקליטות, ואולם האינטרס של כולנו הוא הוקעת מעשים חמורים לכאורה מצד אנשי אכיפת החוק.