מדוע לצלוב את עמרי

ביום שני (23.1.06) יחל שלב הטיעונים לגזירת עונשו של חבר הכנסת לשעבר, עמרי שרון. ארבעה ימי דיונים נקבעו על-ידי נשיאת בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, וכל מי שקצת מכיר את גזרי הדין של השופטת בקנשטיין יכול להעריך שהיא לא תסתפק בעבודות שירות במוסד ציבורי. אלא שעכשיו נראה, כי בנסיבות החדשות שנוצרו, ומחמת האירוע המוחי שעבר ראש הממשלה, אריאל שרון, מתייתר "הצורך הציבורי" להחמיר עם עמרי ואפילו לא למצות עמו את החוק היבש.

לא שהיה צורך אמיתי בכך קודם לכן. "נוטרי" שלטון החוק, ועיתונאים בכירים בתוכם (גם במעריב), הקוראים גם עכשיו לשלוח את עמרי לבית הסוהר, מתעלמים מהעובדות הבסיסיות בפרשה, ומכך שעצם העמדתו לדין מהווה חריגה, לחומרה, ממדיניות היועמ"ש שנמנע מלהעמיד לדין בגין עבירות על חוק המפלגות. אלא שעכשיו ברור ומובן, כי אפילו שופט שליבו גס, יתקשה לגזור עונש מאסר בפועל על נאשם, שאביו, הוא ראש הממשלה, שנהנה לכאורה מאותם כספים שהוזרמו לקמפיין הבחירות, מוטל חסר הכרה ושקוע למעשה בתרדמת. ברור ומובן, כתבתי, אך במערכת המשפטית שלנו ייתכנו גם הפתעות.

במדור זה חשפנו וכתבנו בשנים האחרונות שוב ושוב, כי אישי ציבור רבים לקו בדיוק באותן עבירות לכאורה שביצע עמרי שרון. הדברים לא נאמרו בעלמא: דוחות מבקר המדינה שהוגשו אחרי כל מערכת בחירות, מצביעים על התופעה. יצחק רבין (ז"ל), שמעון פרס ואהוד ברק הם רק חלק קטן מהאישים שחרגו מהחוק. עמרי ופרקליטיו, דן שינמן ונוית נגב, יכלו להגיש את כל הדוחות של מבקר המדינה ולבקש הגנה מן הצדק, אך הם נמנעו מכך.

מבקרי המדינה לדורותיהם נהגו להטיל קנסות כספיים ו/או לשלול הקצבות ממפלגות שלקו באותן עבירות, וגם כאשר הצביעו על העבירות וביקשו להוביל זאת לחקירה משטרתית, נמנע היועמ"ש מהעמדה לדין. עובדה פשוטה היא: קודם לכן, מעולם לא הועמד לדין איש ציבור בגין עבירות על חוק המפלגות ואף לא פעילים שביצעו עבירות במסגרת הקמפיינים שבוצעו. עכשיו מנסה היועמ"ש והפרקליטות, בכל הכבוד, לייצור תקדים. השאלה האם יש להכניס את עמרי לכלא רק כדי לרצות את "נוטרי" שלטון החוק המדומים.

מי שביקש עדות למדיניות הסלקטיבית הננקטת מצד גורמי אכיפת החוק, וכן מצד "נוטרי" שלטון החוק, יכול בימים אלה להיווכח בכך. על-פי המידע המצוי בידי מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, חבר הכנסת מתן וילנאי, וחבר הכנסת היוצא, שמעון פרס, קיבלו תרומות באופן בלתי חוקי. גם הם עשו זאת במהלך הפריימריז, למרות האיסורים בחוק המפלגות - בדיוק, אגב, כפי שנהגו ראש הממשלה אריאל שרון ובנו עמרי. פרס קיבל באופן בלתי חוקי 320 אלף דולר, מזה 120 אלף דולר מאיל ההון חיים סבן (שהתמודד ורכש את חברת בזק); וילנאי קיבל 223 אלף ש"ח (מתאגיד זר) ותרומה נוספת בסך 89 אלף ש"ח; גם ח"כ עוזי לנדאו קיבל תרומה אסורה, אך מבקר המדינה השתכנע שעשה זאת בתום לב; אהוד ברק שהתמודד עד כמה שבועות לפני הבחירות לעבודה, סירב להגיש דוחות במועד כמתחייב על-פי החוק. רק לאחר שמבקר המדינה הזהירו, הוא הסכים להגיש דוח תוך כמה ימים.

נזכור נא, כי את שרון האב ובנו "צלבו" בתקשורת ומחוצה לה: פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, חרשה על גבם; עיתונאים בכירים ופחות בכירים, סיפקו לכלי התקשורת אין ספור כותרות על חומרת העבירה; עמרי שרון נאלץ להתפטר מהכנסת; אריאל שרון לקה באירוע מוחי שממנו ספק אם יקום עוד, לא במעט בשל הלחץ הנפשי שבו היה נתון, בשל זאת (כך אמרו גם רופאיו).

והנה, במקרה של פרס-וילנאי, שתיקה: העיתונות אינה מפנה אצבע מאשימה כלפיהם, ומכל מקום לא מתייגת אותם כמי שביצעו לכאורה עבירות חמורות על החוק; המשטרה טרם פתחה בחקירה; היועמ"ש טרם נדרש לזאת מצד "גלאונים" ו"שרידים". ובכלל - נכון לעכשיו, לא קם איש כדי למנוע את מועמדותם לכנסת ה- 17. הוא שאמרנו: יחס סלקטיבי.