הפארקור והאתיקה העיתונאית

ביום שישי האחרון (13 בינואר) שדר ערוץ 10 כתבה על ה"פארקור" - משחק המוות החדש הנפוץ בקרב בני נוער. כתב הערוץ נלווה לקבוצת צעירים החברים במעין מועדון ספורט אתגרי, אשר לא נועד לבחון את גבולות היכולת האנושית אלא להתגבר על הפחד מהמוות בפעולות המסכנות חיים.

המצלמה תיעדה בני נוער הלומדים לבצע פעלולים הנראים כלקוחים מסרטי פעולה, ובכלל זה, הליכה על מעקה צר של גשר, טיפוס על קירות וגולת הכותרת - קפיצה מגגות בניינים לעבר בניינים סמוכים. אחד הנערים הסביר לכתב ערוץ 10, כי המשתתפים במשחק מסמנים קו ישר בין שתי נקודות דימיוניות ברחוב והאתגר הוא לעבור בציר הדימיוני תוך התגברות על כל המכשולים מבלי לסטות מהקו.

הנערים ששיתפו פעולה עם הכתב וצוות הצילום הראו את כיצד הם בוחרים בניינים המתאימים לקפיצה מגגותיהם בגובה של 4 ו - 5 קומות, מטפסים על הבניין באמצעות אחיזה בסורגים ובחלונות ובסופו של דבר קופצים לעין המצלמה מבניין לבניין ללא כל רשת ביטחון. את המניע לסיכון החיים הסבירו הנערים בכך ש"ממילא גורלו של כל אדם למות בסופו של דבר" ובכך שה"פארקור" מסייע להתגבר על הפחדים.

הכתבה בערוץ 10 חשובה בעצם חשיפת התופעה, ואולם בה בעת היא מעלה שאלות נוקבות על האתיקה העיתונאית של הכתב שנלווה לצעירי ה"פארקור" ושל הערוץ ששדר את הכתבה. סעיף 13א' לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (אושר ב - 16 במרץ 2003)קובע כדלהלן: "החובה המוסרית והחוקית החלה על כל אדם להושיט עזרה לאדם המצוי לנגד עיניו בסכנה חמורה ומיידית לחייו או לשלמות גופו, חלה גם על עיתונאי בעת פעולתו העיתונאית".

במקרה דנן, התמונות אינן מותירות מקום לספק באשר להימצאות הנערים בסכנת חיים ממש. הם עצמם מודים בכך בפני הכתב לפני ביצוע קפיצות ה"פארקור", והכתב עצמו אף מציין מפורשות בכתבה על-רקע ההכנות לקפיצה את סכנת הפציעה החמורה והמוות הקיימת בפעלולים המסוכנים. הכתב לא רק שלא ניסה להניא את הנערים מלסכן את חייהם אלא אף עודד אותם לעשות כן בכך שליווה אותם וגילה עניין יחד איתם בתיעוד התופעה. אחד הנערים, לקראת קפיצה מסוכנת במיוחד מגג בניין אחד ממשנהו, מתעכב לרגע קט מול המצלמה, מוודא עם הצלם שהמצלמה פועלת כשהוא שואל: "מצלם?", ומיד לאחר מכן נושם נשימה עמוקה ומבצע את קפיצת ה"פארקור".

תפקידה הבסיסי של התקשורת הוא לדווח על המציאות ולא לייצר אותה, ובוודאי לא לעודד בני נוער שדעתם עדיין אינה מעוצבת לסכן את חייהם. נראה, כי תרבות הרייטינג שהשתלטה על חיינו פרצה השבוע את כל סכרי האתיקה העיתונאית ברדיפה אחר אחוזי צפייה ורווחי פרסום במחיר חיי אדם זולים.