השבת קרקע מופקעת

מעשה בקרקע שהופקעה ללא תשלום פיצויים (מכיוון שהיוותה פחות מארבעים אחוז מכלל השטח שהיה בבעלות העוררים). פרסום דבר ההפקעה נעשה עוד בשנת 1989 (ואח"כ בשנת 1990 שונה השטח המיועד להפקעה בתוכנית נוספת) כאשר "הלכה למעשה, מאז 1989 החזקה בחלקות לא נתפסה על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה או על-ידי עיריית חדרה... ולא נבנו כל מבני ציבור על השטחים האמורים".

העותרים טענו, כי יש לבטל את ההפקעה מחמת השתהות העיריה והוועדה המקומית במימוש התוכנית. לטענתם, אף על-פי שנקבע בהוראות התוכנית כי: "התוכנית תבוצע תוך 10 שנים מיום אישורה כחוק...", חלפו 16 שנה ועם חלוף המועד חלפה גם סמכות העיריה והוועדה המקומית לתפוס את החזקה בשטחים, לבנות עליהם ולעשות בהם שימוש ציבורי.

בנוסף, טענו העותרים כי "חוסר המעש של המשיבות לאורך השנים מלמד, כי למשיבות מעולם לא הייתה מטרה או צורך ציבורי בשטחים, ומכאן שהיה עליהן להימנע מלהפקיע את השטחים. הסמכות להפעיל את כוחות ההפקעה מחייבת בצידה מטרה ציבורית קונקרטית ומיידית עוד בטרם הנקיטה בהליכי ההפקעה, ובמיוחד כאשר עסקינן בהפקעה ללא תשלום פיצויים, והעדר אותה מטרה או צורך ציבורי מחייב כי המקרקעין המופקעים יוחזרו לבעליהם."

בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי קיימים שלושה פרמטרים כדי לבחון אם נסיבות מקרה מסוים מצדיקות את ביטול ההפקעה ואלו הם:

1. האם השיהוי במקרה הנדון חורג מגדר הסביר?
2. מהו הנזק שנגרם לבעלים המקוריים כתוצאה מההפקעה?
3. מהו הנזק שייגרם לציבור עקב מביטול ההפקעה בשל השיהוי?

בית המשפט קבע כי במקרה זה העיריה והוועדה פעלו אומנם באיטיות, אך אין בכך די כדי לקבוע כי החריגה מחובתן המנהלית לפעול בשקידה ראויה ובפרק זמן סביר, היא חריגה קיצונית המצדיקה את ביטול ההפקעה, שכפי הנראה תמומש בעתיד, אף אם באיחור.

עת"מ 1041/05 הלל הלביץ ואח' נ' הוועדה המקומית לתו"ב חדרה, עיריית חדרה.
ניתן ביום: 8.1.06.
שופט: ש. ברלינר.