זה מכבר שמתי לב לעובדה כי במדינת ישראל לא פועל כל ארגון אשר מטרתו להגן על מבוטחים. ייתכן שבעבר נוסד גוף כזה אבל על פעילותו לא שמענו. קיימים ארגונים שונים להגנה על נכים, על זכויות חולים, איכות סביבה, נפגעי מס ועוד. ארגון ארצי להגנת זכויות מבוטחים לא קיים.
הדבר מפתיע שכן אין כמעט אזרח שאינו נזקק לשירותי חברות הביטוח וכיום, לאחר שקרנות הפנסיה וקופות הגמל נשלטות על-ידי חברות אלו, כוחן של חברות הביטוח הנו עצום, ומנגד אין כל התארגנות שתפקח ותגן על זכויות המבוטחים מפני העוצמה הזאת.
ההגנה על המבוטחים נותרת כולה בידי המפקח על הביטוח שהנו פקיד בכיר, צעיר למדי במשרד האוצר אשר בדרך כלל מקווה ומצליח לאחר תום כהונתו להשתלב, לאחר תקופת "צינון", באחת מחברות הביטוח או בתחום קרוב.
אם יוקם ארגון שישים לעצמו למטרה את ההגנה על הפרט המבוטח תהיינה ידיו עמוסות עבודה. אין לך תחום בענף הביטוח שאינו נזקק לרפורמות מקיפות. ציבור המבוטחים אובד במבוך של פוליסות שונות ומשונות, שאת תנאיהן אינו מכיר ואשר יכולתו לבקר אותן ולהעריך את כדאיותן היחסית הנה אפסית. המבוטחים סובלים מהיכולת האינסופית של המבטחים להימנע מתשלום תביעות מוצדקות, לגרור הליכים, לנצל בציניות את חולשתו הכספית של המבוטח ואת העובדה שתמיד ניתן לסחוט מהמבוטח פשרות נוחות. גם מערכת משפט, למרות הרטוריקה בפסקי הדין, כופה דרך שגרה על מבוטחים פשרות נוחות למבטחים והכול מתוך הכרת מיהו הצד החזק ומי המתדיין שיסכים לוותר ולחסוך לבית המשפט את הצורך להגן על זכויותיו.
תחום הביטוח הנו אחד התחומים בהם כל הגנה שתינתן לפרט המבוטח או החוסך בחברות הביטוח לא תהיה מספקת. ללא קיום גוף שבו יפעלו אנשי מקצוע המכירים את ענף הביטוח [כמובן לא אנשי חברות הביטוח עצמן] והיכולים לסייע למאבק מקצועי וממוקד להגנה על זכויות מבוטחים, לא ניתן יהיה ליצור ולו איזון חלקי בין ענקי הביטוח הנהנים מהון עתק וקרבה לשלטון למבוטח הבודד.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
