בעקבות ניצחון החמאס בבחירות ברשות הפלשתינית, על המנהיגות הישראלית לכלכל היטב את צעדיה, עתה יותר מתמיד, ולהתרכז בתכנון מדיניות לטווח הארוך. אל לה לבחור בצעדים נמהרים כגון, הינתקות חד-צדדית בשטחי יהודה ושומרון, אף אם הדבר יוצר תחושה רגעית, בת שבועות עד חודשים ספורים, של תמיכה בינלאומית, תוך יצירת רושם מטעה של הישגים מדיניים.
ההכרזות של ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובכירי מפלגתו, דיכטר ואחרים, בדבר הכוונה לבצע התנתקויות נוספות, ממחישות עד כמה הממשלה תחת הנהגתו של אולמרט אינה עומדת בלחץ הבינלאומי ואינה מסוגלת להתמודד עם המורכבות של המצב החדש שנוצר עם הניצחון החמאסי הסוחף.
בחירתו של אולמרט במדיניות של נסיגה חד-צדדית, תסכן את קיומה של מדינת ישראל. המשמעות של נסיגה כזו פירושה, איום חמאסי-אירני, שיתבטא ברקטות קסאם על המרכזים העירוניים הצפופים בשפלה ובמישור החוף, בטילי נ"מ לעבר תנועת מטוסים בנמל התעופה בן-גוריון וכן ירי תלול-מסלול על ירושלים וסביבותיה.
דבר זה כבר הופך לאיום קיומי ולפגיעה ממשית ביכולת של מדינת ישראל להגן על עצמה. האמצעים הביטחוניים שישראל השתמשה ומשתמשת בהם עד עתה, אינם רלוונטיים עוד במצב כזה. הגדר, ובכלל גדרות ומחסומים, אינם מגן בפני ירי תלול-מסלול. הם אינם התשובה לירי נ"מ שיפגע בתנועה האווירית מישראל לחו"ל ומחו"ל לישראל, ויינתק אותה משאר מדינות העולם.
על-מנת להתמודד עם המצב החדש שנוצר, אסור בשום אופן להמשיך במדיניות של וויתורים מכל סוג שהוא. להיפך, עתה לאחר שכבר הורכב הפרלמנט הפלשתיני החדש, שרובו נשלט על-ידי החמאס, יש לנקוט במדיניות חד-משמעית ולא מתפשרת של דחיקת החמאס, כך שלא תהיה בידו האפשרות אפילו להקים ממשלה.
אחת הדרכים האפשריות שיש לבחון בהקשר זה היא - הטלת מצור על הערים הפלשתיניות, כך שחברי החמאס לא יוכלו לנוע ביניהן על-מנת לנהל את הרשות הפלשתינית. מדובר בצעד לגיטימי שיש לו תקדים - המצור שהוטל בשעתו על ערפאת. במקביל, יש לאסור לחלוטין נשיאת נשק בשטחי הרשות, אפילו על-ידי מי שמוגדרים 'המשטרה הפלשתינית', שכן מאז ומתמיד שימשה זו כוח צבאי יותר מכוח משטרתי, וגרוע מכך כיום, כשהרשות נשלטת על-ידי החמאס.
יש שיאמרו, כי זוהי מדיניות לא מציאותית שתוביל ללחץ בינלאומי ואף תמנע כל אפשרות עתידית למו"מ לשלום עם הפלשתינים. אלא שעד לרגע זה, ניכר שהפלשתינים כלל אינם מעוניינים לקיים מו"מ לשלום, ובוודאי לאחר שבחרו בהנהגת החמאס, שכל הצהרותיו ביחס לישראל הן לוחמניות ובלתי-מתפשרות.
יתרה מכך, חשוב להפנים שאין לנו זמן לבחינת הדברים, האם הנהגת הפלשתינית החדשה תכבד הסכמים קודמים בין ישראל לרשות, ואם תבחר בדרך מתונה של ניהול מו"מ, תוך נכונות לפשרות הדדיות. כל יום שעובר ללא תגובה ישראלית ברורה וחד-משמעית נגד שלטון החמאס, מחזק את מעמדו בעולם ופוגע ביכולת עמידתה של ישראל בפני איומיו כלפיה.
עכשיו זה הזמן להוביל את התהליכים ולא להפוך לנגררים. עלינו למנוע בכל מחיר את כינון ממשלת החמאס, על-ידי מניעת התכנסות נוספת של הפרלמנט הפלשתיני שאמור לאשר אותה. בשלב זה, למרות הלחצים הבינלאומיים, הדבר אפשרי ואף יכריח את הנהגת החמאס למתן את עמדותיה ולשנות את אמנת התנועה, הקוראת להשמדתה של ישראל.
אם תמשיך ישראל בדרך של גמגום ובמדיניות של וויתורים ללא תמורה, היא תהפוך את שלטון החמאס לעובדה מוגמרת, והוא יזכה בהכרה בינלאומית, מה שימנע בעתיד, את האפשרות לפגוע בו ולהטיל עליו סנקציות.
אם לא נפעל במהירות, כבר בימים הקרובים, הפרלמנט הפלשתיני יאשר את הממשלה החדשה ותוך שעות או ימים הליגה הערבית תכיר בה וכך גם שאר מדינות העולם והגופים הבינלאומיים. גרוע מכך - ממשלה זו, לאחר שתהפוך ללגיטימית בעיני העולם, תכרות בריתות הגנה עם אירן ואולי גם עם סוריה ואז יקשה מאוד להפעיל נגדה את האופציה הצבאית במידה והדבר יידרש.
התמהמהות בנקיטת צעדים ממשיים נגד החמאס, כמו גם בחירה במדיניות ויתורים, כובלת את ידי ישראל. על הממשלה לנקוט בצעדים כוחניים למניעת הקמתה של ממשלת חמאס והקמת משמרות מהפכה פלשתיניות-אירניות קילומטרים ספורים מערי ישראל.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
