החיים הם מאבק תמידי

בשבת זו חל י"ט כסלו, היום בו שוחרר מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור זלמן המכונה אדמו"ר הזקן, ממאסרו בעקבות הלשנה מצד יהודים שהתנגדו לדרך החסידות שהתווה והוביל. לשלטונות הרוסיים הוצג ר' שניאור זלמן כמי שפועל נגד הממלכה, על זה הוא נחקר ובחסדי שמים הוא הצליח להוכיח שההפך הוא הנכון, שהוא מקפיד על שמירת חוקי הממלכה וכך הוא גם מחנך את תלמידיו. בסופו של דבר הוא שוחרר לאחר חמישים ושלושה יום נקי מכל אשמה ומאז ועד ימינו נחוג יום זה כראש השנה לחסידות ולהפצת התורה בכלל. בעיני בשר, הרקע למאסר הייתה ההלשנה הנ"ל, אבל האמת היא שמה שקרה למטה רק שיקף את המאבק שהתחולל בעולמות העליונים.



ואמנם כמה שבועות לפני שנעצר ידע כבר אדמו"ר הזקן שיש עליו קטרוג בשמים על ההיקף והעומק של סודות התורה שהוא מגלה ומפיץ. החשש היה שאולי עוד לא הגיע הזמן לגילויים אלו, שהאנושות אינה מוכנה לכך מבחינה רוחנית ואולי יהיו מי שיקחו את לימוד פנימיות התורה לכיוון לא נכון. אותו חשש הדהד כביכול מלמעלה ונקלט בליבם של המתנגדים למטה וזה היה הרקע להתנגדות ועד להלשנה. זיכויו של אדמו"ר הזקן וההכרה הרשמית של הממלכה בזכותו להפיץ את תורתו שיקפו את זיכויו בבית דין של מעלה ואכן מאז הלכה ההתנגדות והתפוגגה גם למטה. ואיך הסיפור הזה שמובא כאן בקיצור נמרץ קשור אלינו בכלל ולפרשת השבוע בפרט?



פרשת השבוע פותחת בפסוק (בראשית לב): [ד] וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. זה קורה אחרי שנחלץ בשלום ממזימותיו של לבן הארמי חמיו והגיע בשלום לארץ. כעת הוא שולח אל אחיו משלחת לדרוש בשלומו מתוך הנחה שבמהלך עשרות השנים שחלפו מאז נפרדו השתנה משהו גם אצל עשו, שהחיים מיתנו אותו, אבל לאכזבתו התברר לו שדבר לא השתנה ושוב עליו להיערך למאבק. יעקב נערך כמיטב יכולתו; הוא מחלק את אנשיו כך שלפחות חלק יוכל להימלט, מתפלל ושולח לאחיו מתנה ענקית. אחרי זה: [כה] וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. יעקב לא נכנע והאיש מבקש שישחרר אותו אבל יעקב מתנה את השחרור בכך שיברך אותו.

שנחליט מהו היעד שלנו

והוא נאלץ לברך: [כט] וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. שָׂרִיתָ זה לשון שררה, גדלות ביחס לזולת, אבל כאן המלה הזאת מבטאת מאבק שבעקבותיו הוא זוכה לשררה. כלומר השם החדש מבטא את העובדה שחייו של יעקב מורכבים מסידרה של מאבקים שבהם הוא אומנם מנצח אבל השם אינו מבטא את הניצחון אלא את המאבק. ומה שאמרנו בעניין אדמו"ר הזקן נכון גם למאבק הזה ולכל מאבק שמי מאתנו נקלע אליו, מה שקורה למטה, בעולם החומרי משקף את מה שקורה למעלה, בעולמות הרוחניים. וזהו שאומרים חז"ל שהאיש שנאבק עם יעקב היה "שרו של עשו" הישות השמימית שמחיה את עשו.



יעקב חשב שכבר נשלמה העבודה בעולם הזה ולכן טרח להודיע לעשו כי: ...עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. אומנם זה לקח עשרים שנה אבל השלמתי את המשימה שהוטלה עלי, אם גם אתה השלמת את משימתך הרי שהעולם מוכן לגאולה, לשלום נצחי. רבה הייתה אכזבתו וחרדתו כשהבין שעשו בכלל לא בכיוון ושעל כן עליו להמשיך להיאבק. גם בהמשך יעקב מקווה שהגיע אל המנוחה ושוב ושוב מתאכזב כשמתברר לו כי נקלע למאבק חדש. חייו רצופי המאבקים של יעקב משקפים היטב את חיי עם ישראל מאז ועד בכלל וזה אחד ההסברים לכך שהוא מכונה 'בחיר האבות'. כמוהו גם אנחנו שוב ושוב מתרווחים במחשבה שהגענו אל המנוחה וזו נמשכת עד המשבר הבא.



כאמור, מה שקורה כאן בעולם הגשמי זו רק השתקפות של מה שמתחולל בעולמות העליונים. זכינו לשוב לארצנו ואפילו להקים מדינה וכו'. חשבנו שהנה מתחיל תהליך הגאולה. אבל רגע, אנחנו באמת מוכנים לגאולה? באמת רוצים אותה? באמת רוצים להגיע לדבקות מלאה בבורא עולם ומנהיגו? שהרי זו תכליתה של הגאולה המיוחלת כידוע, לזה אנחנו שואפים? בשמים כנראה לא כל כך בטוחים שהתשובה חיובית ומניחים לנו להתבשל במיץ של עצמנו, שנחליט סוף-סוף אנה פנינו מועדות. אדמו"ר הזקן כמו יעקב אבינו וכמו כל צדיקי האמת בכל הדורות, דבקו בה' בכל מאודם בכל מצב אליו נקלעו. כשנלמד מהם ונחתור לדבקות כזאת, נהיה מוכנים לגאולה ואז היא גם תגיע.