ידועה האימרה יורקים עלינו ואנחנו אומרים שזה גשם.
זכורני היטב מעשה הקונדס של אדון וייס, כשהיינו בשמינית. כיתתנו היתה כיתה מגובשת היתה גם כיתה לא שקטה במילים עדינות. באחד הימים התנהלה לה עוד מריבה, אחת מיני רבות ודני חטף את כריך הגבינה של הקולגה שלו למריבה וזקרה מחלון הכיתה. דא עקא, מנהל בית הספר עבר ליד החלון באותו הרגע ושתי שניות לאחר-כך נכנס המנהל לכיתה, בעודו מרוח בגבינה על פניו. נכנס ודרש לדעת מי ביצע את מעשה התעלול.
כאמור, כיתתנו היתה מגובשת וכל איום לא הזיז אותנו מעמדתנו שכריך הגבינה לא הגיע מכיתתנו או מאחד מאיתנו. רק לשם הבהרת העניין, קראוון כיתתנו היה מופרד מיתר הכיתות (אולי בגלל שהיינו מופרעים?). למרות זאת ואף על-פי כן, יום למחר העניין נסגר בכך שהמנהל הסביר שכנראה הכריך נזרק עליו מכיוון מגרש הכרדוסל, שאף הוא היה בשכנות לשביל בו התהלך המנהל.
כמובן שכולנו הסכמנו איתו למרות שידענו מי זרק, מתי זרק, באיזה כיוון זרק ומה הכיל הכריך הנזרק. ידענו שכוחנו רב מול הנהלת בית הספר, ידענו שההנהלה הזאת לא תזרוק שום תלמיד בשום במצב.
דני רשף כמעט ושכנע אותי מאמרו "בלי תשובה, עם תשובה". בעיקרון עלינו קודם כל לקבוע מה הם יעדנו. שהרי בלי קביעת היעדים לא נשאף לשום מקום ולכן גם לא נגיע לשום מקום. דברים אלו הם דברי אמת, יציב ונכון וקיים. אלא שמימד אחד נסתר מעניו הבוחנות והחכמות של יהודי זה.
אין ספק ולו לשניה, גם לא אצל דני רשף שכך או כך, המטרתה של הישות הפלשתינית בהנהגת ממשלת החמס היא להשמידנו. כמו כן אם דני רשף מדבר על תכנון ל- 20 שנים הבאות, אזי אין ספק כי דני רשף מניח כי נתקיים ב- 20 שנים האחרונות. יותר מזה, דני רשף יסכים איתי שהקיום הוא תנאי הכרחי להצגת תוכניות גם ל- 3 שנים הקרובות.
כל מדינה שפויה, חזקה ככל שתיהיה היתה מסירה מעליה כל איום קיומי. אפילו ארה"ב הגדולה והחזקה הכריזה מלחמת חורמה על ארגון טרור. כל מדינה חזקה כחלשה מסירה כל בדל של איום קיומי עליה ועושה זאת מיד, כל עוד היא יכולה לעשות זאת וכל עוד היא מתנהלת בשפיות הדעת.
רק בארצנו הקטנטונת נשמעים קולות של: "אז מה אם הם אומרים, אנחנו נעשה את שלנו". להזכיר לכם, רק לפני 15 שנים אש"ף היה ארגון טרור מוקצה מחת מיאוס בארץ ובעולם. היה פלג קיצוני במדינה שטען "שלום עכשיו", לפני 14 שנים, בשנת 1992, הפלג הזה קיבל כח ותגבורת תחת הטענה המשיחית - "הנה השלום בא לעולם". רמת משיחיות שאפילו הזרם של הכיפה הסרוגה לא הגיע אליו. משטפחה המציאות על פניו של הפלג המשיחי ומשראו שמשיח השלום רק בורח מאיתנו, שוב אנו נדרשים לקבל מפלג זה את חצי האמת. בידוע הוא שחצי אמת זה השקר הכי גדול.
חצי האמת היא, צריך לקבוע לעצמנו יעדים שאינם תלויות באחר, אבל עם ניסיון התחשבות בו במידת האפשר. כמה נכון. אבל להתעלם מגוף שמאיים עלינו קיומית?! לתת לאותו גוף לצמוח באין מרפיע בתוכנו? לאפשר לאותו גוף לקבל כספים מאומות העולם, שגם הן הכריזו עליו רק לפני זמן קצר כגוף טרור? לתת לאותו גוף גבול בין לאומי שדרכו יוכל להעביר כלי משחית לשם השמדתנו? להעביר לו כספים בעצמנו, כי הכספים הולכים "רק" למטרות הומניטריות? הגוף החמסי מצהיר קבל עם ועדה שהוא זקוק לשקט בשביל להתחזק, אנחנו ניתן לו את השקט המיוחל? רק כי הוא חלש היום?
הכל נכון בדבריו של דני רשף, רק שכמו באיידס (הפעם איידס רוחני), חסר בו את המימד של מערכת החיסון הטיבעית לחלוטין, המערכת שתדע לעצור את הסכנה מקום להתעלם ממנה לחלוטין ולומר: "אני ותו לא".
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
