על הצד האפור של השחיתות

בדיחה ישנה אך עם מוסר השכל רלוונטי, מספרת על שני אנשים שרצו להתקבל לאיזו משרה. לאחד היו קשרים בצמרת ואילו לשני לא. השניים בסך הכול התבקשו לעבור בחינה פשוטה בטריוויה.

ראשון נכנס הנבחן בעל הקשרים הטובים שידע "לשמן" היטב את מי שצריך: מתי החלה מלחמת העולם השנייה? נשאל, בשנת 1939 ענה מיד. מתי היא הסתיימה? בשנת 1945. כמה הרוגים? 20 מיליון. יפה. עברת. ענו לו הבוחנים בסיפוק. אחר-כך נכנס הנבחן השני, אומלל, ללא כל קשרים בצמרת: מתי החלה מלחמת העולם השנייה? הוא נשאל ממש כמו הראשון וענה: 1939. מתי הסתיימה? 1945. כמה הרוגים? 20 מיליון, ענה באותה רמת ידע כמו קודמו המקושר. אבל כאן כבר הבוחן הראשי התרגז. מה זו התשובה השטחית הזו 'עשרים מיליון'? שמות, שמות בבקשה...

נזכרתי בבדיחה בעקבות ידיעה קטנה בעיתון שדיווחה על מעצרו של מהנדס העיר רמלה, אהוד זקסנברג, בחשד שהעדיף את לקוחות משרדה של רעייתו - אדריכלית עצמאית - על פני פונים אחרים. לקוחות הרעייה שפנו ללשכת המהנדס בבקשה לקבלת היתרי בנייה נכספים טופלו, על-פי החשד, במהירות וביעילות. מי שבא בתמימות עם חותמת של אדריכל אחר, למד מן הסתם בסך-הכל את טעמה של הבירוקרטיה. ידיעה כזו הצטרפה לידיעות נוספות של ראשי עיריות שנחקרו בשבוע שעבר בחשד לעבירות נושאי תכנון ובנייה. גם מבקר המדינה עסק בכך רבות בחודש שעבר בדוח שלו על הרשויות המקומיות.

כשהמשטרה עולה על פרשת שחיתות שכזו היא מיד מתארת כיצד נראים החיים מן הצד המושחת. מי שבא למשרד ושילם לכיס הנכון הופנה למסלול המהיר. מה שבדרך כלל לא יגיע לעמודי הפלילים זה כיצד ניראים החיים מהצד הלא מושחת: "זה בדיונים, כנראה נשב על זה בחודש הבא, אבל לא בטוח". "היינו צריכים לשבת על זה אתמול אבל הפקידה חולה, אז זה נדחה למועד לא ידוע". "החתכים האדריכליים שפונים לכביש שהגשתם לא מספיקים. אנו רוצים גם חתכים של כל חדר וחדר וגם של המלונה של הכלבלב הדיון הנוסף יתקיים בעוד שנתיים", וכמובן: מה לא שמעתם על העיצומים? זה דחה את הדיון בעניין שלכם בשנה.

האם יש תחקירן שיצא לכתבת תחקיר רק בגלל שתוכנית בנייה נמשכת כבר 15 שנה (ויש כאלו?); האם חוקר שחיתות במשטרה יאזין לאדם שיספר שהבקשה שלו לרישיון בנייה נשרכת כבר שנים? אני לא מאמין. התשובה בדרך כלל תהיה: רוצה שנחקור? תביא את "האקדח המעשן" ותניח לנו אותו על השולחן כהוכחה ניצחת ואם אפשר עם טיפות הדם של השחיתות.

ולכן כשרבים שומעים על שחיתות של ראש עיר שסייע למקורביו, או חברת כנסת שנסעה על חשבון יבואן, הם אומרים לעצמם: מה איכפת לי, זה לא על חשבוני, לא נוגע לי, זה בין חברת הכנסת לחברה שמימנה לה את הנסיעה. אז לכן אני אבחר בה שוב, אמשיך ואתמוך בה. כאן הטעות. זה כן על חשבוננו!!! כי כשאנו נרצה לקדם בתמימות את העניינים שלנו ידרש מאיתנו לפתע ה'פירוט של השמות', ממש כמו האומלל מהבדיחה בתחילת הרשימה, אך אנו בתמימותנו לא נדע לעשות את ההקשר בין הדברים וחבל.