|
|
שעות ארוכות בהמתנה [צילום: משטרת ישראל]
|
|
|
|
|
קיימת מציאות מצערת ופסולה בתחום הפלילי: זלזול מופגן בחירות הבסיסית של כל אזרח להיות חופשי ולעשות את כל מה שהוא חושק לעשות ובתנאי שלא נאסר עליו לעשות כן. דע עקא, במשטרת ישראל כנראה חל חוק שונה. מי שנזדמן לתחנת משטרה להיחקר באזהרה כחשוד נתקל בהמתנה, ייבוש ובעיקר זלזול מופגן בזכות לחופש תנועה וחירות, בליווי חוסר אונים וחשש מה"מערכת".
חוק המעצרים אומר כי עיכוב הוא הגבלת חרותו של אדם לנוע באופן חופשי. העיכוב הוגבל לשלוש שעות, עם אפשרות נקודתית להאריך את משכו בשלוש שעות נוספות: "בעיכוב הקשור למספר רב של מעורבים, רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב לפרק זמן נוסף שלא יעלה על שלוש שעות נוספות, מנימוקים שיירשמו".
כל מי שנחקר באזהרה יודע, כי שהה בתחנת המשטרה הרבה יותר משלוש שעות. זאת ועוד: משטרת ישראל גורמת לנו להבין, כי חרותנו מוגבלת לצורך לו התייצבנו, הגם שהדברים כלל לא נאמרים באופן ברור וגלוי. במקום שקיפות, גילוי נאות ומסירת מידע לאזרח, השוטרים לא מסבירים לחשוד מהו הסטטוס האמיתי שבו הוא מצוי, כמו גם הזכויות והחובות הנובעות מכך. עמימות זו אינה חוקית, בעוד היא משרתת היטב את המשטרה ביצירת האוודאות וחוסר האונים הנחוצים לה לצורכי החקירה.
על-פי החוק, אזרח לא חייב להתייצב לחקירת משטרה. למרות זאת, אזרחים רבים מגיעים לחקירתם לאחר שזומנו לחקירה (לרוב בטלפון). לאחר מכן, הם "זוכים" לבילוי של שעות רבות מבלי שאיש מסביר להם מהו המעמד החוקי שבו הם מצויים, האם חרותם מוגבלת אם לאו, האם הם יכולים ללכת ולבוא ביום אחר ועוד.
אותו אזרח, אשר התייצב מיוזמתו לחקירה, לאחר שנחקר באזהרה, צולם, הוטבע ונלקחה ממנו דגימת דנ"א ועוד, מוצא עצמו עומד לבירור בפני קצין ממונה (לרבות באמצעות ידו הארוכה - החוקר שחקר אותו), אשר לרוב מורה על שחרורו בתנאים. ישאל השואל: כיצד ניתן לשחרר את מי שחירותו לא הוגבלה בצורה רשמית? למשטרה הפתרונים. אזרחים רבים מוצאים את עצמם בסטטוס של משוחררים בתנאים, מבלי שבכלל הוסבר להם מראש מהי משמעות הדבר.
סעיף 27 (ד) לחוק המעצרים קובע: "בא אדם לתחנת המשטרה או הובא אליה כשאינו עצור, ומצא הקצין הממונה שקיימת עילת מעצר לפי סעיף 13, רשאי הוא, לאחר שהסביר לחשוד את שיקוליו, לעצור אותו או להטיל עליו ערובה". הקצין הממונה נדרש למצוא עילת מעצר, ורק לאחר מכן קמה לו הסמכות להורות על מעצר או שחרור אשר מכונה "להטיל עליו ערובה".
אך הפלא ופלא, כמעט תמיד הקצין הממונה מוצא עילת מעצר לצורך הטלת התנאים שברצונו להטיל. וכך, אותו חשוד עדיין לא הצליח להבין בכלל מה מעמדו החוקי, וכעת הקצין מטיל עליו תנאים כתנאי לשחרורו. לרוב, הקצין כלל לא יטרח לומר לחשוד, כי עליו להסכים לתנאים, ואם יסרב - יובא לבית המשפט.
אין לקבל מצב שכזה ואין להשלים עימו. לאזרח יש את הזכות לדעת בכל רגע נתון מה מעמדו החוקי ומהן זכויותיו וחובותיו הנובעות מכך. אין לזלזל בחירותו של אדם גם אם הוא חשוד בפלילים, מכל סיבה שהיא.
