רוזן: אין קשר בין אום אל-חיראן לתיקי נתניהו

אין כל קשר בין אירועי אום אל-חיראן לבין החקירות בעניינו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כך קובע (יום ב', 18.1.21) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן. נתניהו טען, כי פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, נמנע מלהתעמת עם המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, על אירועים אלו כדי שלא לפגוע בחקירות נגדו.

אום אל-חיראן היה כפר בדואי בלתי חוקי בנגב, אותו פינתה המשטרה בינואר 2017. הפינוי לווה בהתנגשויות בין התושבים לשוטרים, ובמהלכו נהרג יעקוב אבו-אל-קיעאן מירי שוטרים, לאחר שרכבו דרס למוות את השוטר ארז לוי ופצע שני שוטרים אחרים. המשטרה והשר דאז, גלעד ארדן, מיהרו להכריז שהיה זה פיגוע, בעוד הפרקליטות הגיעה מאוחר יותר למסקנה שלא ניתן לקבוע זאת. האירוע גרם למתיחות רבה בין ניצן, אלשיך וראש מח"ש דאז, אורי כרמל. רוזן בדק את האירוע לבקשתו של שר המשפטים דאז, אבי ניסנקורן, בעקבות טענותיו של נתניהו.

בין הגורמים המקצועיים התנהלו תכתובות דוא"ל רבות, ולאחר שחלקן דלפו טען נתניהו, כי בכירי הפרקליטות קבעו שהמנוח היה מפגע, מבלי לחקור את הסוגיה כראוי, וזאת במטרה לשמר את היחסים עם צמרת המשטרה לצורך החקירות נגדו. רוזן אומר שהוא קרא לעומקן את התכתובות והגיע למסקנה, כי "מדובר בוויכוח, מר משהו, על הדרך הנכונה בה ראוי להגיב להתבטאויותיו הקשות של המפכ"ל דאז. בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים. דברים אלה חרוטים בבירור בתכתובות, בהן לא מוזכר ראש הממשלה ו/או תיקיו ולו בשמץ קצת".

עוד אומר רוזן, כי במועד חילופי התכתובות (נובמבר 2017), טרם התקבלה הכרעה בשאלה אם המנוח היה מפגע אם לאו. בסופו של דבר, ניצן כלל לא קבע שהמנוח היה מפגע - כפי שטען וטוען אלשיך - אלא שלא ניתן להכריע בסוגיה ברמה גבוהה של ודאות.

עוד אומר רוזן, כי כרמל וניצן היו חלוקים בסוגיית מידת ההכרעה הנדרשת בשאלת מניעיו של המנוח לנסיעתו הקטלנית מול השוטרים. בספטמבר שעבר טען נתניהו:
"התברר שבכירי הפרקליטות והמשטרה הפכו אותו [את המנוח] למחבל כדי להגן על עצמם ורק כדי לפגוע בי... הפכו אותו למחבל רק כדי לפגוע בי... פרקליט המדינה אומר באימייל שלו שהם קוברים חקירות... מעוותים את האמת מסיבות פוליטיות לפי מה שנוח להם".

רוזן מצטט את החלטתו של ניצן (במאי 2018) לגנוז את התיק, ולפיה "לאחר בחינת מכלול הראיות, דעתי היא כי לא ניתן להכריע בשאלה זו במידה גבוהה של ודאות". כלומר, אומר רוזן, ניצן בשום פנים ואופן לא קבע שהמנוח היא מפגע או קביעה דומה לזה. הוא כתב במפורש, כי לא ניתן לקבוע האם המנוח פגע בשוטרים באמצעות רכבו במכוון במסגרת פיגוע, או שהפגיעה אירעה כאשר למנוח לא הייתה שליטה על הרכב.

סוגיה נוספת בה נחלקו הדעות הייתה שאלת חקירתו באזהרה של השוטר היורה, שיש בה, לטענת כרמל, כדי להשליך משמעותית אף על ההכרעה בשאלה האם האירוע היה פיגוע אם לאו. מדובר במחלוקת על פרשנות העובדות, אומר רוזן. ניצן והמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מומי למברגר, סברו שלא ניתן ולא צריך לקבוע האם מדובר בפיגוע, ולכן לא ראוי לחקור באזהרה את השוטר. כרמל סבר, כי ייתכן שבסופו של דבר לא יהיה מקום להליכים נגד השוטר - אך תחילה יש לחוקרו באזהרה.

"תהא דעתי אשר תהא", אומר רוזן, "החלטת פרקליט המדינה דאז ניתנה לאחר שעיין ובחן כלל הנתונים, על עמדתו הנחושה של עו"ד כרמל, אשר כשלעצמה הושתתה על עקרונות משפטיים מושרשים וטבועים בהלכות עקביות שיצאו מלפני בית המשפט העליון".

באותה החלטה העביר ניצן מספר סוגיות לבחינה פיקודית ומשמעתית. מחלקת המשמעת של המשטרה החליטה שלא לנקוט פעולה כלשהי נגד השוטרים המעורבים וחוקרי ימ"ר, בשל והנחת העבודה של הכוחות בשטח לפיה דובר בפיגוע דריסה. רוזן מותח ביקורת חריפה על החלטה זו:

"הנא נא, בבדיקה מקיפה של האירוע, בו מצאו את מותם שוטר משטרת ישראל ואזרח מדינת ישראל וכן נפצעו שני שוטרים נוספים נצטיירה תמונה עובדתית לפיה תוצאות האירוע נובעות נוכח התנהלות שוטרים וגורמים פיקודיים שנכחו בשטח. תמונה עובדתית זו מקבלת משנה חומרה נוכח הכשל המקצועי, לכאורה, של מספר חוקרי ימ"ר נגב שהיו מעורבים בחקירת האירוע, וביתר שאת, נוכח חשד סביר למסירת עדויות שאינן אמת במשטרה ובמח"ש.

"פרקליט המדינה מעביר לטיפול מחלקת משמעת אירוע, שאין כמעט חמור ממנו, ודבר לא נעשה. אין פוצה פה וזועק. מצב הדברים המתואר מחייב תיקון. החלטת מח"ש, אם באופן עצמאי ובוודאי על-פי הוראת פרקליט המדינה, על העברת המשך טיפול למחלקת משמעת לצורך נקיטת צעדים פיקודיים ו/או משמעתיים, אינה בבחינת העברת הטיפול לקופסה סגורה ואטומה, שלמח"ש אין חיבור ונגיעה למתרחש בתוכה".