|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מותו של "עד המדינה", יוני אלזם, בתאו, הוא חיסול קלאסי בנוסח המאפיה. המשטרה, השב"ס והפרקליטות חטפו מרס קלאסי במשחק השש-בש שבינן לבין הפשע המאורגן. ההיתממות של גורמי אכיפת החוק מגוחכת, הנימוקים מצחיקים. כל האלמנטים לסרט מתח כבר נמצאים בפרשה, נותר רק לצלם
|
"עד המדינה" יוני אלזם, שאמור היה להעיד במשפטו של החשוד ברצח שמעון זריהן, נמצא מת בתאו מהרעלת "ציאניד, ערב עלייתו לדוכן העדים. מבחינה משפטית, יש חשיבות ומשקל רב לעובדה, אם היתה כאן התאבדות מרצון, חיסול באמצעות רעל, או שאילצו אותו להתאבד עקב איומים ישירים עליו או על משפחתו. שהרי אם הוא הורעל או אולץ לשתות את הרעל, עדותו במשטרה כשירה להגשה לבית משפט, אם לא ניתן להוכיח רצח, העדות פסולה. בכל מקרה, הביצוע הוא של הפשע המאורגן.
יוני אלזם ז"ל הורשע ברצח חנניה אוחנה, במסגרת המאבקים בעולם התחתון, על שליטה, על כוח, על מנהיגות, על טריטוריה. אלזם הפך ל"עד המדינה", עבר למסגרת של תוכנית ההגנה על עדי המדינה - לאמור: אדם המוחזק בבידוד, בהגנה מירבית, תוך הבטחות על שיפור בתנאים לאחר העדות, בבקרה מתמדת של מבקרים, מזון שתייה וכו', בקיצור אבטחה ושמירה מירבית.
בפועל, במציאות, מתוך העובדות המעטות שמודלפות ומתפרסמות בתקשורת - מתברר שמדובר בהתנהלות נוסח "חכמי חלם", התרשלות וכשל ביטחוני ניהולי מעורר תמיהות.
הפרשה של אלזם יכולה לשמש דוגמא מנחה לעקרון הראשון של חוק מרפי הידוע: "אם משהו צריך להשתבש זה בטח ישתבש" - ואידך זיל-גמור.
כמקובל ב"פשלה" ענקית מעין זו - כל הגורמים המעורבים מאשימים איש את רעהו. השב"ס טוען שהמשטרה לא עדכנה אותם לגבי חשיבותה של ההפרדה, הבידוד וזהות המבקרים. המשטרה, כמובן טוענת שהשב"ס כשל והפרקליטות לא עדכנה את עצמה, כנראה בנעשה עם "העד" החשוב שלה.
אם לאסוף את כל הנימוקים התמימים לכאורה, והמצחיקים שנזרקים לחלל ע"י כל הגורמים המעורבים, מתברר שאכן כולם צודקים ויד ימין כנראה לא מתואמת עם יד שמאל - שלא לדבר על הראש ותפקודו.
איפה נשמע במקומותינו שעד חיוני וחשוב כמו אלזם, שכולם ידעו שהוא "מטרה" לחיסול ע"י ארגוני הפשע המאורגן, מנימוקים שונים ומרובים כמו: הרתעה, שליחת מסר ברור להווה ולעתיד לגבי עדי-מדינה, קיימים ופוטנציאליים - נשאר בכלא או בתאו - לפני מסירת עדותו החשובה והחיונית, ללא פיקוח ובקרה, ולא מועבר למקום מסתור.
איפה נשמע במקומותינו, שערב העדות, מבקרים אותו בתא גורמים פליליים, ונמצאות שם כוסות קפה שלא יודעים מהיכן הגיעו, ואיך הגיע רעל ציאניד לתאו או לגופו, כאשר הרעל אינו מופיע בתפריט של שב"ס.
כל זאת על-רקע הדיווחים של אביו של אלזם בתקשורת, שלמשפחה הקרובה לא נתנו להיפגש איתו, לא בתאו ולא בחדר שניתן ליצור בו מגע גופני, אלא רק דרך זכוכית או סורגים בפיקוח צמוד של סוהרים.
הכשל הביטחוני הוא כל כך גדול שאם לא יופקו מסקנות חדות ובלתי מתפשרות, כמו הדחה והעמדה לדין, הנושא יחזור על עצמו בעתיד. ואם כל זה לא מספיק, הרי שמתברר שאחד "המדובבים" שהעיד נגד אלזם נמצא בתא סמוך לתאו. אם רוצים לנהל סמינר על איך לא לשמור על "עד מדינה" - זהו המקרה.
רק לאחרונה, לאחר שנים של דרישות, דיונים וויכוחים, אישרה הכנסת את החוק להגנה על עדים, חוק שנועד במיוחד למקרים כמו אלזם. אומנם החוק עדיין בחיתוליו, התקציבים עדיין לא אושרו והועברו במלואם, אבל נושא ההגנה על "עד מדינה", אינו חדש וכבר פועל שנים רבות. המשטרה, השב"ס והפרקליטות יש להם גם היסטוריה וגם ניסיון רב בתחום הספציפי הזה.
לכן, הכשל על-רקע זה אינו מקרי ונובע כנראה מתוך חדירה של זרועות הפשע המאורגן לתוככי המשטרה או השב"ס. אנקדוטה מעניינת בתחום זה קשורה לנרצח חנניה אוחנה, שהועמד לדין לפני כ- 20 שנה על סחר בסמים קשים ובכמויות גדולות. במהלך המשפט, כשהובא לבית המשפט המחוזי בת"א, כבול בידיו וברגליו "בזינזנה" המשטרתית, והרכב חנה בחצר הפנימית, חנניה אוחנה כמו "קוסם" גדול, השתחרר מהאזיקים, עלה על גג הזינזנה, קפץ מעל גדר ושער הכניסה, עלה על אופנוע שחיכה מצד השני ונעלם ללא עקבות.
רק אחרי שנתיים נתפס ע"י משטרת הולנד, בשעה שביצע עסקת סמים ענקית, הוסגר לארץ, ונשפט בהמשך למשפטו שהופסק ל- 20 שנות מאסר.
ההיסטוריה הפלילית והחיים יש להם מחזוריות והומור שחור משל עצמם, וכמו שהבריחה של חנניה אוחנה, "הקוסם", היתה מאורגנת ומשומנת מבפנים ומבחוץ, גם בפרשת אלזם, ברור שגורמים מבחוץ ומבפנים פעלו לחיסולו והמטרות ברורות.
המשטרה, הפרקליטות ומשרד המשפטים שהכריזו מלחמה על "הפשע המאורגן" רצוי שיסיקו מסקנות מהירות מהפרשה הנוכחית. שבשלב זה לפחות, מציגה אותם באור מאכזב ולא מחמיא.
ואם משיהו חושב שכל הפרשה הזו וספיחיה אינם תסריט מוכן כמעט, לסרט מתח קלאסי נוסח סרטי המאפייה, אז הוא מפספס להיט קולנועי ובגדול.
|
|
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
|
|
| תאריך:
|
19/03/2006
|
|
|
עודכן:
|
19/03/2006
|
|
עו"ד אברהם פכטר
|
|
|
יואב יצחק הוא עיתונאי אוטופי, השייך לתיאוריה, לא לפרקטיקה. הבדיחה הידועה מספרת על אב המסב לשולחן עם ביתו ורעייתו. שואל הוא את אישתו: "אם השכן מציע לך אלף דולר האם תהיי מוכנה לשכב איתו?", "מה פתאום!" עונה האישה. "ואם יציע חמשת אלפים דולר?" מקשה הבעל? "או, סכום כזה יכול לפתור לנו הרבה בעיות במשפחה, ואחרי מקלחת אפשר לשכוח את השכן". כן!" עונה האישה. "ואת?" שואל האב את ביתו. "בחיים לא. לא אלף ולא חמשת אלפים! הוא ממש דוחה השכן הזה" עונה הבת. "ואם יציע חמישים אלף דולר?!?" והבת נשברת ועונה: "זה כבר סכום שאי אפשר לסרב לו".
|
|
|
|
|
"ההינתקות היא כמו ההסכם עם מצריים" כך נודע לי משיחה עם שכנה יקרה, מתברר שלא רק היא חושבת כך, הרדידות, חוסר המחשבה וחוסר העניין שמגלה חלק גדול מהציבור בנעשה במדינה ובסביבתנו מתברר כגדול אף יותר ממה שחשבתי, כשאני שואל את רוב האנשים למי הם מצביעים התשובות השכיחות ביותר הן, למה לי להצביע, לא יודע, מה הטעם הרי שום דבר לא ישתנה, כולם מושחתים.
|
|
|
|
|
נתחיל מנקודת המוצא: עם ישראל איננו עם ככל העמים, ומדינת ישראל איננה מדינה ככל המדינות. יש מיליונים שרוצים להכחיד אותנו, ויש מאות מיליונים שיושבים בטריבונה ומעודדים אותם. לסיטואציה הזו צריכה להיות משמעות עצומה לגבי היחסים שלנו עם עצמנו. הסיכוי שלנו לשרוד לאורך זמן במרחב הגועש הזה (סליחה על הקלישאה), תלוי בגיבוש הסולידריות בינינו. חורבן בית רביעי - לא יהיה...
|
|
|
|
|
כאנוסים, כמי שכפאם שד, אנחנו לא בולעים ולא מקיאים אותם. הם תקועים לנו כמו עצם בגרון, תחובים כקוץ בישבן. אין מה לעשות אתם ואי-אפשר לעשות דבר בלעדיהם. עלינו לחרוק שן, לכסוס ציפורן, לבלוע גלולה נגד בחילה וללכת לדבר אתם, כי הם נבחרו ואין נציגות רשמית בלתם.
|
|
|
|
|
מקצוע חדש בא לעולם, בעקבות חקיקתו של חוק התובענות הייצוגיות שנכנס לתוקפו ביום 12.3.2006. מעתה כדאי גם לאזרח הקטן לבדוק היטב היטב כל חיוב שהוא מקבל מהבנק, מחברת הביטוח, מהעיריה שלו ואפילו ממס הכנסה או ביטוח לאומי.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
