|
הטנדר של סובארו היה סוס העבודה ומלך הכביש בישראל, עוד הרבה לפני מהפכת טנדרוני הדיזל האירופיים, ששינו את פני הנוף המוטורי המקומי.
כמעט כל בעל מלאכה המכבד עצמו בניסיון מקצועי בן עשור שנים ומעלה, רשם לזכותו את הבעלות על טנדר סובארו חבוט במידה זו אחרת.
ממש כמו גירסת ה'סלון' אשר לקראת בר-מצוותה זכתה לפתע לשם ליאונה, כך גם הטנדר של סובארו היה נכס צאן ברזל, תרתי משמע.
מדוע צאן? ראשית, כי כאלה היו כל הסוברואידים (אף שמנושא להשמצה, הפכו לנשוא הערצה של ממש). אך עיקר איזכור הצאן, נעוץ בעובדה שמעריציו המושבעים ביותר של טנדר הסובארו הינם הבדואים באשר הם, ממרחבי הנגב עד למידבריות סיני והלאה: עד היום מתחזקים הבדווים את הטנדר של סובארו כאילו לא חלף חצי יובל מייצורו, ורק הגמל קודם לו באמינותו.
ולמה ברזל? כי על חלקו האחורי שיצא את שערי המפעל ביפן כשהוא מעוצב יפה ומחוטב באופן שהקדים את זמנו, הלחימו בארץ מגוון ארגזי מתכת רבועים ומכוערים.
כיום מתברר, אגב, שהארגזים המקומיים הבלתי אירודינאמיים גם קיצרו את חיי הטנדר האלמותי - כך מסתבר, רק לכאורה.
בחנו ותיווכחו: חלק ניכר מאותם טנדרי סובארו נדירים שעדיין נוסעים כיום, הינם בעלי תא מיטען פתוח ומקורי, בטרם זכו לעיצוב מחדש במסגריות המקומיות חסרות הרחמים. באותן גירסאות מקוריות, החליף לוח מד הקילומטרז' את ספרת המאות בתדירות המדירה שינה מעיני מוכרי המכוניות החדשות, ועוד היד נטויה.
מסיבות השמורות עימם הפסיקו היפנים בשנת 1994 את ייצור גירסת הטנדר, ושידרגו את קווי ייצורם. העוסק המורשה הישראלי נאלץ להסתפק בתחליפים מתוחכמים יותר, בטוחים, חסכוניים (דיזל), מודרניים ועוד הרבה יותר, אך נטולי אותו קסם ייחודי של מנוע הבוקסר בסובארו לדורותיה.
ועכשיו, מזה זמן שנפל דבר, ונפתח פתח לתקווה.
כרגיל, האמריקנים הם שמיטיבים עם ישראל.
בצפון אמריקה חילקה עצמה סובארו לשתי חטיבות מקבילות. אחת מתמחה בדגמי החרקו'ת נוסח WRX, המיועדות לאלה שהתוודעו למכוניות מצגי ה-PLAY STATION ובגרו לאליפות הראלי הבינלאומית.
החטיבה האחרת מיועדת ללקוחות מיושבים בדעתם, רוכשי האאוטבאק, הפורסטר וכל אותם דגמים הנהנים מהנעה בטיחותית על כל ארבעת הגלגלים באופן המבטיח מפני החלקה על-פני כבישים משובשים. לקוחות אלה מוגדרים בארה"ב כחסידי הנעה על כל ארבעת הגלגלים, לשימוש בכל ארבע עונות השנה.
החטיבה השנייה, שקהל היעד שלה בוגר ומבוגר יותר, יצרה את טנדר הסובארו מדגם "באחה".
באחה הינה חלקו הדרומי של השפיץ אותו זוקפת מדינת קליפורניה לעבר האוקיאנוס השקט. הזהות הגיאוגרפית בעצם אומרת הכל לגבי אופיה המוטורי של הסובארו הנדונה, שהרי מדובר בארץ החופש והגלשנים.
הישראלים כידוע חרוצים יותר מהאמריקנים, ולכן לא יהססו לגייס את הבאחה גם ליעודי פרנסה יום יומית.
מדובר ברכב ייחודי בעל כושר לעבירות שטח, המעוצב בעירוב של סגנון רטרו וכישורים אותם האמריקנים בהגזמתם הידועה מתארים כאבולוציה של החל במודל T המפורסם של פורד, וכלה באל-קמינו המפורסם לא פחות של שברולט.
אל-קמינו אינו עוד מכונית. אל-קמינו הינו מושג מוטורי וכלכלי האחד. בשנות ה-60' היה לאחד מראשוני מקלטי המס המוטוריים בישראל, ראש וראשון לאריות. היתה זו מכוניתם של הקבלנים בוני קו בר-לב, אשר לרוב היתה מעוטרת בשלל אנטנות של מכשירי קשר מסוג מוטורולה.
אם הבאחה תאושר בייבוא לישראל כרכב מסחרי, תהיה למקלט מס כשר למהדרין, מה שיגביר עוד יותר את האטרקטיביות הגלומה בה ממילא.
הבאחה, כמו גם הטנדרים הקודמים מבית סובארו, הינה בעלת קיר אחורי קשיח, כזה שאינו ניתן למניפולציות של הסבה לתא נוסעים אחד. מדובר במבנה בלתי אחיד בעליל. כאשר מדובר ברכב המיועד להובלת משאות, קיר החוצץ האחורי מוסיף חוזק הנדסי רב, וקשיחות כלפי כוחות הפיתול המופעלים על הרכב בתנועתו.
אז מה היא הבאחה? טנדר, מכונית נישה, אגדה מוטורית או הכל ביחד?
יהיה זה לא הוגן להתייחס לבאחה כאל סתם מכונית שהשליש האחורי שלה נקטע בגרזן. אך זה בעצם בדיוק מה שנעשה במפעלי סובארו בעיר לאפייאט שבמדינת אינדיאנה, ארה"ב. מיפעל זה, אשר קיבל את זכיון הייצור מהיפאנים, החל דרכו כמרכיב את דיגמי הסובארו לגאסי, שידרג עצמו לייצור גירסת האאוטובאק שהינה לגאסי סטיישן בעלת הנעה כפולה 4X4, ומשם ועד פיתוח הבאחה הנדונה, הדרך היתה קצרה ומתבקשת.
בעוד שדרך הפיתוח ההנדסי קצרה וקלה, לא כך הדרך לייבוא מארה"ב לישראל. הזכיון הנתון לסוכנות יפנאוטו כשמו כן הוא: הוא מאפשר ייבוא מכוניות יפניות, ואינו מאפשר ייבוא ממפעלי הרכבה הנמצאים מחוץ לארץ השמש העולה. מדובר בתנאי מגביל הנהוג במרבית מפעלי הרכב היפאניים שהקימו מפעלי הרכבה מחוץ לגבולות מדינתם, ואין זו הפעם הראשונה שההפסד משותף לכל הנוגעים בדבר.
מאמצים מבורכים נעשים להגמשת התנאים המגבילים. יש לתלות תקווה במסורת היחסים המיוחדים שנכרתו בין ישראל לסובארו, במהלך השנים הארוכות בהן - כך מספרת האגדה, הקריב מיטי - המיניסטריון היפאני לתעשיה וסחר בינלאומי, את סובארו הקטנה, על מזבח החרם הערבי.
בייבוא מארה"ב, צפון גם יתרון משמעותי נוסף: הסכמי הסחר החופשי עם מדינות המערב הנאור, ארה"ב ומדינות השוק המשותף, פטורות מהקנס בשיעור 7% המוטל כמכס על מכוניות המיובאות מיעדי מקור המסווגים במכס כ"מדינות שלישיות".
כתבה זו עמוסה בסופרלטיבים שהינם פועל יוצא מגעגועים לעידן אחר בתרבות המוטורית הישראלית, עידן בו עדיין נסעו בכבישים מכוניות גרועות של ממש. פעם מלאכתו של המבקר היתה קלה שכן דגמים לקויים ומסוכנים עלו ללא בושה על הכבישים, ואילו כיום יש להתאמץ מאוד על-מנת למצוא מתום במכוניות המשתפרות ללא הרף. במקרה של הבאחה ניתן למצוא נקודת ביקורת מסויימת בעוצמתה של יחידת ההנעה.
מנוע הבנזין בנפח 2,500 סמ"ק מפתח 165 כוחות סוס בלבד, ואלה אינם מספקים את הסחורה בכל הנוגע לשינוע המיטען למענו יוצרה המכונית. יהיה ייעודה לעבודה או לפנאי, מערכת ההנעה הכפולה 4X4 גובה מס אף בטרם תועמס המכונית בארגזי סחורה החייבת במע"מ, או בגלשן הגלים הפטור ממנה (לעת עתה). יחידת הכוח בת 2.5 הליטרים הינה בעלת גל זיזים בודד (SOHC) פרימטיבית משהו, אף ש-16 השסתומים נחלקים להם בין שני קטביו של הבוקסר הנצחי והמעולה של סובארו.
החיסרון הניכר בעצמת מנועו של הבאחה, גורם אפילו לאמריקנים להעדיף את גירסתו הידנית של הבאחה. אל יקל ליבכם בעניין, שהרי גיר ידני בארה"ב, נדיר לא פחות מאשר הוא נדיר אצלינו. את האוטומציה אותה הנהג הישראלי למד בשני העשורים האחרונים האמריקני כבר שכח לפני ארבעה עשורים, ולכן אם הוא מעדיף לחפש את דוושת המצמד במקום בו הוא רגיל להחביא את פחית הבירה, הרי שהעסק כנראה באמת לא זניח.
את בעיית חסרון הכוח מעצימה מערכת חלוקת הממונט הפועלת באופן רציף ואוטונומי. כדי להגיע למהירות שיוט מספקת ואף בכביש פתוח וישר, יש צורך בהורדות הילוך חוזרות בכל פעם שנידרשת האצה בטיחותית.
אך ללא ספק רב לו החיובי על השלילי. ה"באחה" חולקת את ריצפתה עם ה"אאוטבאק" הרגילה (אם אפשר לכנות "רגיל" את הסטיישן הכל-כך ייחודי), ובחישוב כולל היא ארוכה ממנה בכ-10 סנטימטרים. חלקה האחורי של הבאחה מאפשר אין סוף התאמות באמצעות קיפול המושבים ומערכת החיזוקים שביניהם, כך שניתן להגיע למירווח הטענה בן כ-1.80 סנטימטרים. מירווח זה מאפשר משטח שינה אף לגבוהים שבנהגים וכמובן למתלוים/ות אליהם.
אף שעיקר ייחודו של הבאחה בתא המיטען, הרי שגם תא הנוסעים מרווח דיו ל-4 המבוגרים המסוגלים לאכלסו בנוחות.
מרווח גחון בן 17.5 סנטימטרים וצמיגים במידה 225/60R16 מאפשרים יכולות סבירות בשטח הבלתי ת/טובעני אליו מיועד הבאחה.
מערכת מיתליה של הלאגסי לדורותיה, היו מתמיד נקודת המיפנה הגדולה באבולוציה של סובארו: החל מלידה כקרש על גלגלים, וכלה בהיותה מופת דהיום, המתלים ומשככי הזעזועים הם שעשו את עיקר ההבדל. דברים אלה אמורים לגבי השימושים היומיומיים של דיגמי סובארו, שהרי על השימושים הספורטיביים - מתחייבת התייחסות נפרדת.
היפה בבאחה, שהיא עשויה לשלב את הטוב שבכל העולמות. כרגע רק בירוקרטיה מהסוגים עליהם נירמז במאמר, מעכבים את הייבוא.
|
